המהדורה המתורגמת הזו כוללת את כל 60 הסיפורים אשר פורסמו לראשונה בידי בשביס-זינגר בעיתון פארווערטס כסדרה בהמשכים תחת שם העט "יצחק ורשבסקי". הסיפורים מתמקדים בילדותו של הסופר ברחוב קרוכמאלנה שבווארשה, בחיי משפחתו הגרעינית ובעיקר באביו, ששימש "מורה הוראה" ודיין של יהודי הרחוב והסביבה הקרובה. כ"כ הסיפורים כוללים אפיזודות שונות ודמויות מהסביבה הקרובה ומהמתדיינים אצל אביו אבל גם חלקים בדיוניים אותם לא חווה הסופר אבל כנראה שמע מאחרים. דמות עיקרית נוספת בספר היא אימו של הסופר בת שבע, שהייתה דמות מאד דומיננטית בחייו, ולא סתם הוסיף את שמה "בשביס" לשם משפחת אביו - "זינגר". אמו הייתה בת למשפחה מיוחסת ובתו של רב העיירה בילגוריי. החלק האחרון של הספר מוקדש לחיים בבילגוריי אליה עברו למשך תקופה האם, הסופר ואחיו הקטן משה בעיקר בשל הרעב והמחסור בפרנסה בווארשה. החלק הזה עניין אותי מאד כיוון שמוצאה של משפחת סבתי מצד אימי מבילגוריי וסבתי הכירה טוב את משפחת הסופר. עוד דמות שמוזכרת לעיתים קרובות הוא אחיו הבכור של הסופר ישראל יהושע זינגר, הידוע בשמו י.י. זינגר. לאחיו הבכור של בשביס-זינגר הייתה השפעה מכרעת על חייו והוא הראשון במשפחה שיצא ל"תרבות רעה" והתפקר למורת רוחו בעיקר של אביהם האדוק. הספר מתאר את סביבת החיים היהודית בפולין שאפיינה את חיי היהודים במזרח אירופה בשנים הללו ובאלו שקדמו להן ובכך חשיבותו, יותר לצורך התיעוד ההיסטורי. יחד עם זאת אני חייב לציין שהספר פחות עניין אותי מאשר הספרים של בשביס זינגר אותם קראתי עד כה. אחרית הדבר של המתרגמת בלהה רובינשטיין מנתחת יפה ומסכמת את הספר. לטעמי הספר מיועד לקוראים שמתעניינים בנושא ואני מעניק לו שלושה וחצי כוכבים.

לאחר כשנה וחצי של "מחסום" קריאה חזרתי היום לספר אותו התחלתי והפסקתי לאחר הסיפור הראשון ולאור הזמן שחלף מאז קראתיו מהתחלה. הספר כולל 2 סיפורים, כאשר הראשון קצר מדי והשני, כשם הספר, נובלה שהיא גם הטובה לדעתי מבין השניים. הרקע בשני הסיפורים היא מלחמת העולם הראשונה והמשותף לשניהם הוא חוסר האונים והבלבול של האדם הבודד מול המדינה שכופה עליו, לעתים בברוטליות, את ערכיה, ובדגש על הנובלה, גם אם הם מנוגדים לערכיו ולרצונותיו. וכך הוא נשאר חסר אונים ולמעשה "נדרס" תחת המכונה המשומנת בשם "המולדת". צווייג כדרכו מומחה בתיאור חיבוטי נפש האדם, מה שבולט במיוחד בסיפור "הדחף". קראתי ספרים טובים יותר של צווייג אבל אצל הסופר המהולל והרגיש הזה אין דבר כזה ספר לא טוב, וכזה הוא גם הספר הנסקר שבהחלט מומלץ לקריאה.

לאחר כשנה וחצי של "מחסום" קריאה חזרתי היום לספר אותו התחלתי והפסקתי לאחר הסיפור הראשון ולאור הזמן שחלף מאז קראתיו מהתחלה. הספר כולל 2 סיפורים, כאשר הראשון קצר מדי והשני, כשם הספר, נובלה שהיא גם הטובה לדעתי מבין השניים. הרקע בשני הסיפורים היא מלחמת העולם הראשונה והמשותף לשניהם הוא חוסר האונים והבלבול של האדם הבודד מול המדינה שכופה עליו, לעתים בברוטליות, את ערכיה, ובדגש על הנובלה, גם אם הם מנוגדים לערכיו ולרצונותיו. וכך הוא נשאר חסר אונים ולמעשה "נדרס" תחת המכונה המשומנת בשם "המולדת". צווייג כדרכו מומחה בתיאור חיבוטי נפש האדם, מה שבולט במיוחד בסיפור "הדחף". קראתי ספרים טובים יותר של צווייג אבל אצל הסופר המהולל והרגיש הזה אין דבר כזה ספר לא טוב, וכזה הוא גם הספר הנסקר שבהחלט מומלץ לקריאה.

לאחר כשנה וחצי של "מחסום" קריאה חזרתי היום לספר אותו התחלתי והפסקתי לאחר הסיפור הראשון ולאור הזמן שחלף מאז קראתיו מהתחלה. הספר כולל 2 סיפורים, כאשר הראשון קצר מדי והשני, כשם הספר, נובלה שהיא גם הטובה לדעתי מבין השניים. הרקע בשני הסיפורים היא מלחמת העולם הראשונה והמשותף לשניהם הוא חוסר האונים והבלבול של האדם הבודד מול המדינה שכופה עליו, לעתים בברוטליות, את ערכיה, ובדגש על הנובלה, גם אם הם מנוגדים לערכיו ולרצונותיו. וכך הוא נשאר חסר אונים ולמעשה "נדרס" תחת המכונה המשומנת בשם "המולדת". צווייג כדרכו מומחה בתיאור חיבוטי נפש האדם, מה שבולט במיוחד בסיפור "הדחף". קראתי ספרים טובים יותר של צווייג אבל אצל הסופר המהולל והרגיש הזה אין דבר כזה ספר לא טוב, וכזה הוא גם הספר הנסקר שבהחלט מומלץ לקריאה.

לאחר כשנה וחצי של "מחסום" קריאה חזרתי היום לספר אותו התחלתי והפסקתי לאחר הסיפור הראשון ולאור הזמן שחלף מאז קראתיו מהתחלה. הספר כולל 2 סיפורים, כאשר הראשון קצר מדי והשני, כשם הספר, נובלה שהיא גם הטובה לדעתי מבין השניים. הרקע בשני הסיפורים היא מלחמת העולם הראשונה והמשותף לשניהם הוא חוסר האונים והבלבול של האדם הבודד מול המדינה שכופה עליו, לעתים בברוטליות, את ערכיה, ובדגש על הנובלה, גם אם הם מנוגדים לערכיו ולרצונותיו. וכך הוא נשאר חסר אונים ולמעשה "נדרס" תחת המכונה המשומנת בשם "המולדת". צווייג כדרכו מומחה בתיאור חיבוטי נפש האדם, מה שבולט במיוחד בסיפור "הדחף". קראתי ספרים טובים יותר של צווייג אבל אצל הסופר המהולל והרגיש הזה אין דבר כזה ספר לא טוב, וכזה הוא גם הספר הנסקר שבהחלט מומלץ לקריאה.

לאחר כשנה וחצי של "מחסום" קריאה חזרתי היום לספר אותו התחלתי והפסקתי לאחר הסיפור הראשון ולאור הזמן שחלף מאז קראתיו מהתחלה. הספר כולל 2 סיפורים, כאשר הראשון קצר מדי והשני, כשם הספר, נובלה שהיא גם הטובה לדעתי מבין השניים. הרקע בשני הסיפורים היא מלחמת העולם הראשונה והמשותף לשניהם הוא חוסר האונים והבלבול של האדם הבודד מול המדינה שכופה עליו, לעתים בברוטליות, את ערכיה, ובדגש על הנובלה, גם אם הם מנוגדים לערכיו ולרצונותיו. וכך הוא נשאר חסר אונים ולמעשה "נדרס" תחת המכונה המשומנת בשם "המולדת". צווייג כדרכו מומחה בתיאור חיבוטי נפש האדם, מה שבולט במיוחד בסיפור "הדחף". קראתי ספרים טובים יותר של צווייג אבל אצל הסופר המהולל והרגיש הזה אין דבר כזה ספר לא טוב, וכזה הוא גם הספר הנסקר שבהחלט מומלץ לקריאה.