גם אני רוצה לפתוח עיתון ולא לראות יותר שאב משתגע ורוצח

שלושה ילדים קטנים בקור רוח.

גם אני רוצה להיכנס לדף הבית של האינטרנט ולקרוא שנשיא טורקיה

מזמין אותנו לבקר בארצו בנימוס ובכבוד, בלי לקרוא שהוא שולח

ספינות עם מחבלים ונשק להכות עד זוב דם חיילים החמושים

ברובים שיורים בכדורי צבע.

גם אני רוצה לפתוח את הרדיו ולשמוע סתם שירים ולא שבתאונות דרכים

של פגע וברח נהרגים חפים מפשע.

גם אני רוצה לשבת מול הטלויזיה ולבהות רק בכוכב נולד, ובעוד תוכניות

ריאליטי מטופשות מאשר לשמוע שצעירים נוהגים בשכרות או דוקרים אחד

את השני בגלל שטויות במועדונים או ברחובות.

לא רוצה לשמוע, לראות, לקרוא על ילדות ונערות שנופלות קורבן לקבוצות

נערים צעירים מתעללים ואונסים.

או על "חברים" טובים שהורגים את האמא של החבר כדי לשדוד כספת בביתם.

או על עובד לשעבר במועדון שבא מתוך נקמה ובצע כסף לרצוח בדם קר

משפחה שלמה כולל שני תינוקות רכים.

ואם במקרה אתה מתקשר למשטרה להודיע על הפרעה זו או אחרת

או על משהו שמתבצע תחת האף הם לא טורחים לענות.

לפעמים נדמה לי שאני שרויה במין חלום רע ועוד מעט אתעורר ואראה שלא היו

דברים מעולם.

אבל זאת המציאות שלי, שלך, של כולנו.

ישראל שנות ה-2000 .