• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
נערת המשי המלאכותי

נערת המשי המלאכותי

מאת אירמגרד קוֹין

הביקורת של yuli

תמונה של yuli
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
נערת המשי המלאכותי

נערת המשי המלאכותי

מאת אירמגרד קוֹין

הביקורת של yuli

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של yuli
הוצאה לאור:אחוזת בית
שנת הוצאה:2013
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
דן סתיו
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 11 שנים

“אירמגרד קוין היתה בת 27 עת כתבה את הספר הזה ב-1932. היא מציגה את דוריס, גיבורה צעירה ממנה בכעשור ה”

3/5
ביקורות על נערת המשי המלאכותי
הבאה
יואב יגאל
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•2 דקות קריאה

"נערת המשי המלאכותי", פורסם לראשונה ב- 1930 בברלין ונגנז מיד על ידי הנאצים. כיום, עם פרסומו לראשונה בעברית נחשף הקורא הישראלי אל אחת היצירות המורכבות והמיוחדות שנכתבו, על ידי אישה ומתארים, בשפה קלילה כיצד השילוב בין בורות, אדישות לנעשה בעולם הפוליטי וחוסר מודעות הביאו למלחמה הזוועתית ביותר על אדמת אירופה.

במרכז העלילה של "נערת המשי המלאכותי" נמצאת דוריס, עלמה צעירה וחוצפנית אשר בורחת מביתה לברלין על מנת להתפרסם בברלין ככוכבת. כישורה של דוריס: הקלדה, נפנופי עיניים והבנה של גברים. דוריס אינה חלקת לשון ואינה רהוטה במיוחד. את מחשבותיה בבליל מטורף ולעיתים חסר פשר היא רושמת בתוך יומן שחור שהוא הספר אותו מחזיק הקורא בידו. השכיל המתרגם לעברית, חנן אלשטיין , לקרב את דוריס לקוראים ותירגם את שפתה לשפה עברית חדשנית, עדכנית וקלילה.

הרומן נקרא בשטף אך לעיתים כולל חלקים בלתי מובנים, שכן דוריס בהיותה בורה נוטה לשבש שמות ויצירות מפורסמות וכן השפה שבפיה אינה ברורה תמיד. כך היא יוצרת לה מעין שפה משלה. עולמה של דוריס מצחיק וקליל, אך לא ניתן לקרוא יצירה זו במנותק מהאווירה הפוליטית בה נכתבה. הסופרת מתייחסת אל המפלגה הנאצית בעקיפין פעם אחת בלבד. אך התיאורים הרבים של חוסר העבודה, הייאוש ואנשים שמדרדרים לזונות בעקבות חוסר כלכלי, הובילו את הנאצים לקבוע כי מדובר ביצירה אנטי גרמנית, ולכן אסורה בפרסום. רק במחצית השנייה של שנות השבעים מתגלה היצירה מחדש והיא זוכה מאז למעמד של קלאסיקה בספרות הגרמנית.

אורכו של הרומן 203 עמודים בלבד. לכאורה, העלילה מתרכזת בנסיונות של דוריס לצבור מעמד של כוכבת, אך אם חושבים לעומק אזי דוריס היא בעצם בורה ואדישה, הנמצאת במרדף מתמיד אחרי המותג\ההנאה\הגבר הבא והיא לא עוצרת לשנייה. בקריאה מעמיקה יותר מתגלה יצירה נשית יוצאת דופן, נכון למועד תקופתה ובה מעמידה הסופרת בפני הקוראים מראה המשקפת את אובדן השליטה ואובססיית צריכת היתר של החברה המודרנית.

דוריס, הדמות הראשית, מתגלה כדמות בעלת כפילות מנוגדת לעיתים, היא תמימה אך מיתממת, מלאת חמלה כלפי האחר אך צינית, היא נדיבה אבל אנוכית. היא לא פוסלת בשום דרך אך עוצרת לעיתים. החוק אינו מהווה מחסום וגם אהבה אינה מהווה מטרה.

לסיכום, יצירה מורכבת בעלת מספר רבדים, אשר בקריאה ראשונה נראה כאילו מדובר ברומן קליל אך בעצם מדובר במבט מאשים וזועם על החברה המודרנית וכשליה. תרגום יוצא דופן בדיוק ובמשמעות שלו. קל אך גם קשה, מורכב אך גם פשוט. במילה אחת- קלאסיקה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של סוריקטה
סוריקטה
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
תמונה של רץ
רץ
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של omers
omers
תמונה של עולם
עולם
תמונה של tuvia
tuvia
12קוראים|גיל ממוצע54|67%נשים

על המבקרת

תמונה של yuli

yuli

ותיקה
חברה מזה 18 שנים
305 ביקורות•11 נבחרות•1,168 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של yuli
yuli
ותיקה
חברה באתר מזה 18 שנים
ביקורות305
ביקורות נבחרות11
לייקים שקיבלה1,168
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת163ספרות מקורית53מתח ריגול והרפתקאות20

דיון על הביקורת

4 תגובות
yuli
yuli•לפני 12 שנים

תודה לכולם!

רץ
רץ•לפני 12 שנים

יולי - ביקורת טובה- שממש משקפת את אווירת גרמניה המתפרקת ערכית, ומוסרית - מזכיר את קברט שמהווה - מראה לרפובליקת ווימר - שאחריה באו הנאצים, הטרגדיה היא שהאדם

הקטן לא מבין שהוא כלי משחק בתוך כל המהלך הגדול.
אנקה
אנקה•לפני 12 שנים

ביקורת מעמיקה ורהוטה של ספר שאני רוצה מאוד לקרוא.

ה
הקיסרית הילדותית•לפני 12 שנים
4 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של yuli

ממלכת האחיות

ממלכת האחיות

קרטיס סיטנפלד

בספרה החדש של קרטיס סיטנפלד "ממלכת האחיות" היא סוקרת את אחת התופעות המשפחתיות הנפוצות ביותר, הבושה וחוסר ההבנה של בן משפחה על ידי האחר. מי מאיתנו לא מצא עצמו מתבייש בהתנהגות\מראה\מקצוע הוריו או אחיו בפני חברים או קולגות? בתור בת לאבא שהוא מהנדס מכונות דפוס ומומחה בדברים מוזרים בהחלט, אני מבינה מאוד את קייט.

קייט ווי הן תאומות שגדלו בסנט לואיס, ויש להן כישרון מיוחד- ניבוי העתיד. לא מדובר פה באיזה משהו גדריוזי, בסה"כ חלומות. והרי כולנו חולמים חלומות אך לא כולנו יודעים לקשר בין אותם חלומות לבין העתיד לקרות. המדע הרבה לעסוק בסוגיה זו לא אחת ומחקרים רבים מוכיחים כי האינטואיציה שלנו הרבה פעמים יכול לסייע בניבוי העתיד, רק צריך לסמוך עליה. אך גם צריך לזכור שלא מדובר במאה אחוזי הצלחה.

קרטיס סיטנפלד כותבת טוב. היא כותבת טוב למרות שהדמויות שלה אף פעם לא מאה אחוז עגולות ותמיד הן עושות איזה מעשה שגורם לקורא לא להזדהות איתן עד הסוף. שום דמות היא לא שנואה עד הסוף או אהובה עד הסוף. קצב הקריאה מוכתב על ידי קולה של סטינפלד והיא מחזיקה חזק את המושכות. העלילה של הרומן, שנמשכת מספר שבועות, תוך קפיצות קדימה ואחורה בזמן להשלמת הפערים בעלילה.

לסיכום, רומן טוב מפרי עטה של סטינפלד. מומלץ.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•yuli
הכלה המתחזה

הכלה המתחזה

ננסי ריצ'לר

מדי שנה, לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה אני משתדלת לקרוא יצירה על מה שהיה שם, כי זה חלק מהלזכור, לנסות להבין. השנה בחרתי לקרוא את הכלה המתחזה, לא בגלל מה שהיה "שם" אלא בגלל איך חוזרים לחיים נורמליים אחרי מה שהיה "שם". איך אישה ששרדה ביערות, שהרגה וראתה הרג תוכל להיות אימא? זו שאלה נוראית וקשה.
לילי אזרוב מגיעה מפולין לקנדה. היא הייתה אמורה להתחתן עם סול קרמר, אך סול שמעולם לא התרחק מהסינר החמים של אימאל'ה רואה את הפליטה הזאת ונסוג מהחלטתו. לא אכפת לו מה לילי עברה ועל כך שהיא חצתה את האוקיינוס בשבילו, בלי להכירו כלל. אחיו הקטן של סול מחליט להינשא ללילי, למרות הכל. כמה שנים מאוחר יותר, לאחר שנולדה להם ילדה לילי בורחת. מדוע בורחת ולאן ומדוע ממשיכה היא לשלוח אבנים לבתה? על כל אלה, ועל עוד שאלות רבות אחרות עונה ריצ'לר ברומן החדש מבית ידיעות אחרונות. הרומן מעלה איתו סוגיות מוסריות לא פשוטות, מעלה על גבי הנייר דמויות שלא קל להתמודד איתן, על רקע קנדה של שנות השישים ואילך.
לסיכום, הכתיבה מעניינת, העלילה מתפתחת בקצב טוב וקשה לעזוב את הרומן הזה במחשבות, גם לאחר סיומו. מומלץ.

לפני 12 שנים•yuli
מכתבים מסקאי

מכתבים מסקאי

ג'סיקה ברוקמול

מתי פעם אחרונה קיבלתם הביתה מכתב שלא היה פרסומת ו\או חשבון לשלם? המידיום של הדואר כבר איבד ממשמעותו. מדינות רבות ברחבי העולם מצמצמות את שירותי הדואר, והסניפים נסגרים לטובת אשנבים בחנויות גדולות, כך למשל בהולנד. אנחנו חלק מתרבות המייד. אנחנו רגילים לשלוח אסמס\וואטסאפ\דוא"ל ולקבל תשובה מייד [והאם התשובה לא מגיע מיד- אבוי לעונה!]. בעבר זה לא היה ככה.

בראשית המאה העשרים, אלספת דאן שחיה באי סאי, שבסקוטלנד קיבלה מכתב מאמירקאי צעיר שקרא את ספר שיריה. מכאן, מתחילה התכתבות ארוכה בין אלספת לבין מעריצה הצעיר ובה הם מתוודעים אחד לשני ואל שני העולמות השונים בהם הם חיים. כאשר פורצת מלחמת העולם הראשונה מתגייס המעריץ לצבא ובכך תמה ההתכתבות.

עשרים וקצת שנים לאחר מכן, מרגרט בתה של אלספת מצטרפת אל המאמץ המלחמתי של האיים הבריטים וגם היא משתמשת במדיום של מכתבים להעברה ולקבלה של מידע.

כך מתקדם הרומן הזה, כולו מכתבים, צעד צעד. פעם מרגרט ופעם אלספת. לאט לאט נחשף הקורא אל החיים המורכבים והלא פשוטים של שתיהן במהלך מאה שחוותה שתי מלחמות עולם, שזרעו הרס בכל מקום. מתוך החורבן צומחת אופטימיות זעירה, עם כל מכתב שמגיע.

לסיכום, אחלה ספר לחורף.. ותחזרו לשלוח בדואר מכתבים לאנשים אהובים, ולא רק מוצרים שהזמנתם באינטרנט.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•yuli
גשרים של זכוכית

גשרים של זכוכית

טלי אסנין-בראל

ביום שישי האחרון היו לי כמה שעות פנויות בבוקר. התיישבתי עם גשרים של זכוכית על המרפסת, יחד עם שמיכה וכוס תה. שלוש שעות מאוחר יותר (וחצי חבילת טישו מחוסלת) סיימתי את אחד הספרים היפים ביותר שקראתי. בעודי יושבת על המרפסת עקבתי אחר מסעה של הלנה, החל מימי משפחתה באוסטריה של לפני מלחמ"ע השנייה, דרך ההתמודדות של אימה ושלה בתקופת השואה בעודן מתגלגלות בדרכים ועד לתקופה שאחרי המלחמה- בעודן עושות עלייה ומתמודדות עם חיי היום יום במדינה חדשה שנאבקת על חייה.
את הלנה, המספרת אנחנו פוגשים כדמות מבוגרת שמשקיפה על חייה בשנות התשעים של המאה העשרים ומנסה לבנות אותם מחדש. יחסי אם- בת עומדים במרכז הרומן הכה מרגש וכה עצוב. החיים שלנו מורכבים בעצם מהרבה מאוד גשרים, מסוגים שונים, הגשר הראשון שנבנה אצל כל אדם, הוא הגשר בינו לבין אימו ונדמה כי אצל בנות הגשר הזה הרבה יותר מורכב והרבה יותר מגוון.
הרבה תחושות ומחשבות עלו בי לאורך 400 עמודים של היצירה המיוחדת הזאת. בעיקר, עלה בי הצורך להרים את הטלפון ולהתקשר לאימא.
בסופ"ש חורפי וקריר, בעודי יושבת על כורסא במרפסת מכוסה בשמיכה ותה מתקרר נבלעתי לתוך הסיפור של הלנה, סיפור על גשרים. חלק מהם נבנו, חלק מהם התפוררו וחלק מהם עוד אפשר לשמר. רומן כ"כ ישראלי שמתאר את סיפורם של אנשים ששרדו את התופת של שם ונשאו אותה איתם גם אחרי סיומה, רבים מהם כבר לא איתנו, אבל הטראומה של הדור השני והדור השלישי עדיין ממשיכה לפעום בליבה של החברה הישראלית.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•yuli
התופת

התופת

דן בראון

איטליה..רוברט לנגדון..שילוב בין היסטוריה לעתיד ושמיכה.. זה כל מה שצריך בסופ"ש הקרוב בשביל לעבור את החורף האירופאי שנחת עלינו פתאום. המשטרה מבקשת לא לנסוע בכבישים, אין בעיה- ניסע ונרוץ עם רוברט לנגדון בכל רחבי איטליה בעקבותיו של דנטה, המשורר המפורסם.
רבים כבר כתבו ביקורות מהללות יותר ופחות על הספר הזה. אין לי מה להוסיף על העלילה. אני רק יכולה לומר כי בסופ"ש קפוא לצאת למסע הרפתקאות באיטליה עם המון טוויסטים בעלילה, שינויים והתפתחויות זה נפלא :)

לפני 12 שנים•
★★★★★
•yuli
כלה מעבר לים

כלה מעבר לים

ג'ואנה הרשון

"כלה מעבר לים" הוא ספרה השלישי של ג'ואנה הרשון. בניגוד לכותרת שהספר קיבל באתר של סימניה "מהשואה", אין בספר שום דבר שקרוב אפילו לשואה. העלילה מתרכזת באווה פרנק, בתו הצעירה של בנקאי ברלינאי ב- 1865.
כמו בכל משפחה יהודית בעלת ממון באותה תקופה גם בנות משפחת פרנק מתיישבות מול צייר גוי על מנת שהוא יצייר אותן. אווה הצעירה מתאהבת בצייר ונגררת להרפתקאה מסוכנת לא רק עבורה אישית אלא עבור כל משפחתה. בניסיון לסיים את ההרפתקאה במינימום נזקים בוחרת אווה להינשא ולעבור לסנטה פה, ניו מקסיקו בארצות הברית של אמריקה. מדובר במקום מסוכן, מערב פרוע במלוא מובן המילה. מקום בו מקרקפים אנשים בלילות והתושבים החדשים עדיין גרים בבקתות בוץ. אווה בוחרת בדרך הקשה של לנסוע רחוק ממכל מנעמי חייה אל עבר אמריקה, כפתרון, ככפרה ונאלצת להתמודד עם הבחירות שבוצעה.

אווה צריכה להתמודד עם השילוב בין התרבות והמנהגים הגרמניים שהיא גדלה עליהם לבין התרבויות החדשות שמקיפות אותה- הילידים המקסיקנים, מהגרים חדשים וישנים ואמריקאים.

בעוד החלק הברלינאי של הספר כתוב היטב ונקרא תוך עניין, החלק שמתאר את חייהם של אווה ובעלה בסנטה פה נקרא מתוך שעמום. אם להשוות את הספר ליצירה מוזיקלית אזי מדובר ביצירה שמתחילה בצורה מעניינת אך לאט-לאט הופכת למשעממת, חסרת כיוון ועלילה. הדמויות שמקיפות את אווה חד ממדיות, העלילה לא מתקדמת לשום מקום והכתיבה מאוד שטחית.

לסיכום, התאכזבתי מאוד שקראתי את הספר. ג'ואנה הרשון כתבה שני רומנים מצליחים (שלא תורגמו לעברית) והיא מלמדת באוני' קולומביה שבניו יורק. שלקחתי את הספר לידי בחנות הספרים הייתי בטוחה שמצפה לי קריאה מעניינת על תקופה מרתקת, אך לא כך היה. לא ברור לי גם מדוע בחרה ההוצאה הישראלית לתרגם את שם הספר ל"כלה מעבר לים", כאשר השם המקורי הוא "הכלה הגרמנית" ויש לשם קשר ברור ומובהק לעלילה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•yuli
הגולם והג'יני

הגולם והג'יני

הלן וקר

ספר ביכורים מקסים ושובה לב, אשר מפגיש בין שני יצורים מיוחדים, לראשונה בתולדת הספרות. חווה, היא גולם שנוצרה על ידי רב קבליסט מתוך האדמה לבקשתו של יהודי עשיר שביקש למצוא לעצמו אישה לפני נסיעתו הקרובה אל ניו יורק. אחמד, הוא ג'ני שנלכד בתוך קנקן ושוחרר על ידי נפח סורי בסדנא שלו באמצע הלואר איסט סייד בניו יורק. חווה ואחמד נאצלים להתמודד לא רק עם השונות שלהם אלא גם עם מקום מחייתם- ניו יורק, 1899.

ניו יורק של 1899 היא עיר מרתקת, עיר שכולה מהגרים, עיר שבה הכל נע מהר ומשתנה בלי הרף. עיר שבה יום אחד אדם עני יכול להפוך לעשיר, והכל בהרף עין. ברחובות שומעים בליל של שפות, לצד כרכרות מהירות, מכוניות וחנויות ענק מרהיבות. הגולם והג'ני בהחלט מצאו אחלה עיר להיות בה שונים.

כתיבתה של הלן ווקר זורמת, העלילה דוהרת במהירות בין סיפורם של אחמד, חווה וכל הסובבים אותם. הקורא נחשף אל חייהם של המהגרים היהודים והערבים, עוד לפני שהמחלוקת שאנו מכירים היום עוד נוצרה. מהמהגרים מהעולם הישן שמגיעים לעולם חדש וזר מרותקים מהשינויים השונים שהם חווים. מופלא לראות זאת על חווה ואחמד, שאומנם לא חוו את העולם הישן של סוריה או פולין אך גם הם נסחפים במערבולת החושים הניו יורקית.

הלן ווקר יוצרת דמויות מיוחדות, שהאנושיות שבהן זועקת על פני ניו יורק הקפואה בחורף וממלאת אותה באור ושמש. כל האנשים שמקיפים את חווה ואחמד, מתמודדים איש-איש עם הבעיות שנובעות הן מההגירה והן מהחיים עצמם. כתיבתה מלווה בחן רב, עדינות והרבה מאוד קסם. היא משלבת בין אלמנטים יהודיים מסורתיים ולבין אלמנטים ערבים מסורתיים ובוחנת אותם בראי של ניו יורק של תחילת המאה העשרים.

אורכו של הרומן הפנטסטי עומד על 500 עמודים ובלתי אפשר לעזוב אותו מהיד. החל מהעמוד הראשון הקורא נסחף אל תוך העלילה ובסיומו של הספר עולה רצון אחד ויחיד- לנסוע לניו יורק. וחבל שאי אפשר לניו יורק של 1899, נראה שאז היא הייתה מדהימה אפילו יותר מהניו יורק של היום.

ברומן מעלה ווקר לא רק שאלות אודות מהגרים והקשיים עימם הם מתמודדים אלא גם שאלות פילוסופיות בעלות חשיבות רבה בדבר שילוב בין תרבויות, יחסים בין אנשים וקבלת השונה אל תוך החברה. נכון להיום (נובמבר 2013) הספר מועמד לקבלת פרס של רומן ביכורים המצליח של השנה מאתר GOODREADS, ואני חושבת שאין ספק שהפרס הולם את הספר.

לסיכום, רומן ביכורים שמשלב בין היסטוריה לבין פנטזיה, הבוחן את ההשתלבות של שני יצורים קסומים מעולמות שונים בניו יורק בשיא פריחתה. מומלץ מאוד.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•yuli
השיניים התותבות של ג'ורג' וושינגטון

השיניים התותבות של ג'ורג' וושינגטון

רוברט דארנטון

תמיד רציתי לדעת איך נראו החיים במאה ה- 18. זה נראה לי תמיד מקום מופלא לבקר בו. היות ועדיין לא המציאו מכונת זמן שתאפשר למטייל הסביר לקפוץ לטיול במאות האהובות עליו נאלצתי להסתפק בספרו של דארנטון רוברט "השיניים התותבות של ג'ורג' וושינגטון- מדריך לא שגרתי למאה השמונה עשרה". רוברט, נשיא האגודה הבינלאומית ללימודי המאה השמונה עשרה (איזה תפקיד מגניב!), בהחלט יודע על מה הוא כותב.

כל פרק בספר מסופר מזוית ראייה של גיבור אחרים. וכידוע, לא היו חסרים גיבורים במאה השמונה עשרה. כך נחשף הקורא אל חייהם של ג'ורג וושינגטון, הנשיא הראשון של ארצות הברית של אמריקה; וולטר, ג'פרסון (עוד נשיא), רוסו, קונדרוסה ואחרים. הקורא נחשף אל כל גווני הקשת של תנועת ההשכלה, על שלל החידושים שבה (כמו למשל מערכת העיתונות) וכן על שלל העוולות.

חשוב להדגיש, לא מדובר בספר פרוזה רגיל עם עלילה ודמויות מובנות, אלא ספר עיון המשלב בתוכו הרבה מאוד מידע המתבסס על נבירה בארכיונים ודיאלוגים מתוך מכתבים שהתשמרו. המחבר מתרכז בעיקר בפריז שהייתה המאור הגדול בעידן של נאורות.

לסיכום, שפע של מידע על המאה השמונה עשרה, ארוזים עם ניסוח קליל והרבה הומור. אחלה בחירה של ספר לכל מי שמתעניין בהיסטוריה או בתקופה. לפחות, כל עוד לא ניתן לקפוץ לביקור ולראות בעיניים.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•yuli
מלכת היופי של ירושלים

מלכת היופי של ירושלים

שרית ישי-לוי

רומנים היסטוריים עבי כרס הולכים נהדר עם חורף, תה וקריאה מתחת לפוך. אך, בהיעדר חורף מזל שמתפרסמים רומנים היסטוריים נהדרים! "מלכת היופי של ירושלים" הוא אחד מהספרים הנדירים האלה שהקורא נשאב אליהם מהעמוד הראשון וממשיך להילך בין הדמויות והרקע גם לאחר שסגר את הספר.

במרכז העלילה ארבעה דורות של בני משפחת ארמוזה, ספניולים בירושלים, החל מהתקופה בה הטורקים שלטו בארץ ישראל ועד לשנות השבעים העליזוות. על בני משפחת ארמוזה מוטלת קללה חשוכת מרפא- קללת האהבה. הבכור בכל דור מתאהב נואשת באדם מסוים אך מוצא עצמו מתחת לחופה ובחיי הנישואין עם אדם אחר שכלל לא אוהב. קללה זו משפיעה גם על הצד השני, הלא נאהב שכן הוא מתקשה לפתח יחסים תקינים עם סביבתו. הדמויות ברומן בנויות בצורה כה ייחודית ומשכנעת והעלילה על רקע ירושלים של מלחמות ומאבקים, מובילה לרומן סוחף, מרתק ומעניין ישר מהעמוד הראשון. כמיטב המסורת הספניולית בדפי הרומן משובצים מאכלים מעוררי תיאבון וביטויים בספניולית (בעלת יסודות ספרדיים עתיקים בשילוב עם החיים היהודיים).
מדובר בספר ביכורים נפלא שמצליח לזקק את המונח "אהבה" אשר נמצא בכל עמוד ועמוד ברומן ולהציגו בכל פעם בדרך שונה. גם הגיבורים בוחרים בפתרונות שונים על מנת להתמודד עם בעיית האהבה, כל גיבור לפי אופיו, מאפייני תקופתו והאפשרויות שעומדות לו.

כמובן, הרומן כולו מתרחש על רקע ירושלים, העיר המדהימה הזאת אשר הייתה (ולצערנו עדיין) מוקד של מלחמות. כל אחד רוצה להחזיק בה (התורכים, הבריטים ועוד). ירושלים שכבר לא קיימת במתכונת המתוארת עולה מכל דפי הספר באהבה גדולה אך גם בהתמודדות לא פשוטה, עם הקושי שמתווסף עם המחייה בה. כבר בראשית הספר כאשר מבקרים גיבורנו בתל אביב עולות תחושות של חופש ורוגע, שלא עולות בירושלים. זה מדהים בעיני עד כמה ירושלים שהיא מיוחדת מעלה תחושות עמוקות של סגירות, מחנק וכובד, וזה חוזר על עצמו בספרות פעמים רבות.

לסיכום, מדובר ברומן היסטורי שכתוב היטב. עלילתו מורכבת והסוגיות שעולות בו הנוגעות לאהבה, למלחמה, למשפחה ולחופש בחירה הן סוגיות אוניברסאליות, אך כאשר הן מוצגות בפן הספניולי הן מקבלות משמעות נוספת מרתקת ומיוחדת. מומלץ בחום.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•yuli

ביקורות נוספות על "נערת המשי המלאכותי"

נערת המשי המלאכותי

נערת המשי המלאכותי

אירמגרד קוֹין

אירמגרד קוין הצליחה לאתגר את הדעות הקדומות שלי. כשאני חושבת על פְרֵחָה אני חושבת על צעירה בת זמננו, לועסת מסטיק בקול (עם בלונים...) הופכת אותנו שותפים אינטימיים לחייה בשיחות טלפון פומביות, לובשת בגדים אופנתיים וזולים ומשוכנעת שעוד רגע מישהו יפנה אליה שתשתתף ב"האח הגדול" או ב"היפה והחנון"... דוריס, הגיבורה של קוין, היא פְרֵחָה בת 18 שחיה לה בגרמניה של שנת 1932. יש כמה הבדלים מינוריים בין הפרחה של היום וזאת של קוין, והבדל אחד מהותי ביותר.

ב 1932 גרמניה של רפובליקת ויימר היתה שקועה בשפל כלכלי עמוק, שכמו כל מצב קיצון הצמיח שיכבה דקה של עשירים חדשים והמוני אבק אדם שצריכים לעבוד 12 שעות רק כדי שיוכלו לאכול - ולא לשובע. אין מספיק כסף בשביל לקנות בגד להחלפה, לכן צעירות כמו דוריס צריכות לכבס את השמלה היחידה בערב, ואז ללבוש אותה כדי שתתייבש עד הבוקר. משפחות מצטופפות בחדר אחד, ודוריס שמתפרנסת מהקלדה של טקסטים שהיא לא מבינה, צריכה לתת לאביה מחצית משכרה, כדי שיוכל להשתכר.

הרומן הזה - שהיה המצליח ביותר שכתבה קוין - עניין אותי בעיקר בגלל תאור התקופה. זה לא רומן היסטורי, הוא נכתב בזמן המתואר בו. החיים של הפרולטריון באותה תקופה - אם לקבל את התאור בספר - התאפיינו בבורות רבה, מתירנות מינית, התייחסות רצינית מאד למראה החיצוני ודגש על החלק של "שעשועים" כי לחם אין...הנאצים החרימו את הספר ושרפו אותו - כנראה מראה הצעירה הגרמניה כפי שהשתקף מהספר לא הלם את עליונות הגזע.

בניגוד למה שנכתב באחרית דבר שכתב חנן אלשטיין לא מצאתי בספר "עדות על האופן בו בורות, אדישות וחוסר מודעות פוליטית סוללים את הדרך לפורענויות פוליטיות". אהבתי את הבחירה של אלשטיין לתרגם אותו בסלנג עכשווי כדי להבין את דוריס, שמדברת בסלנג ובשפה דלה. אבל דוריס עצמה - אבוי - לא הצליחה לעניין אותי מספיק או לגרום לי להזדהות איתה, פרט לרגע בו חבטה בשכנתה, אחרי שגילתה על הצלחת שלה (של השכנה) צלי העשוי מחתולת המחמד שלה (של דוריס) ואני אמרתי "כל הכבוד, דוריס!"

לפני 11 שנים•
★★★★★
•yaelhar
נערת המשי המלאכותי

נערת המשי המלאכותי

אירמגרד קוֹין

אירמגרד קוין היתה בת 27 עת כתבה את הספר הזה ב-1932. היא מציגה את דוריס, גיבורה צעירה ממנה בכעשור החל מחייה בעיירה קטנה ובהמשך חייה בעיר הגדולה ברלין. דרך עיניה של אותה צעירה מושכת, אינטיליגנטית, אך חסרת השכלה פורמאלית כמעט לחלוטין, בעלת חושים חדים כתער לתכונות המין האנושי – תרתי משמע - ובעיקר לחולשות הצד הגברי, הקורא מוזמן למסע בברלין משלהי 1931 ועד לתחילת 1932.

ההתייחסות לפוליטיקה קיימת, אך היא בשולי תהפוכות החיים של הגיבורה השאפתנית. כך במהלך ביקור המדינאים הצרפתיים איסטריד ובריאן בברלין: "ואנחנו כולנו צעקנו את השלום – אני חשבתי לעצמי, זה טוב וחייבים את זה, כי אחרת תהיה מלחמה – וארתור גרונלנד נתן לי פעם הכוונה, שהוא אמר שהמלחמה הבאה תהיה עם גז מסריח, שבגללו הבן אדם מתנפח ונהיה ירוק. ואת זה אני ממש לא רוצה. וזאת הסיבה שבגללה אני צרחתי ביחד עם כולם אל הפוליטיקנים שם למעלה". טיעון משכנע מאד, גם אם נעדר עומק אינטלקטואלי ראוי....

דוריס רואה הכל וקולטת הרבה – אך לא כשהדברים אמורים בפוליטיקה. היא נגררת עם אחד למקום מפגש של סוציאליסטים – היא לא מגיעה לשם בגלל תודעה מעמדית. "הם מדברים אחד עם השני ביחד, ואני לא מבינה שום דבר, ממש כלום. קורים בעולם דברים ענקיים, ולי אין מושג על שום דבר. כל כך מטומטמת". ובכל החיים התוססים האלה נוכחותם של הנאצים שולית ביותר למעשה הם מוזכרים רק פעם אחת במהלך הספר – התנגשות בין פעילי האס. אה הנאצי לבין הסוציאליסטים – התנגשות רעיונית, אלימות קיצונית? שפיכות דמים? לא ולא. כך היא מתארת את "ההתנגשות" בין פעילי ה-אס.אה לבין הסוציאליסטים: "...בחדר היתה התפרעות של עשרה מעילי רוח בלונדיניים (אס.אה)- הם האוייבים שלהם (של הסוציאליסטים) ושוב פעם זה קשור לפוליטיקה. והם מתנפלים על הבופה באור של המטבח הם נראו חיוורים ומורעבים...וטחנו את כל הנקניקיות...ואז הם עזבו והלכו הלאה. מה זה אומר כל זה?" מן הסתם זו דרכה של הסופרת להראות כי המצוקה היא זו שמולידה את כל התופעות הללו שביניהן נשחק האדם הקטן הא-פוליטי.

השנאה ליהודים גם היא בשוליים והדבקים בה מוצגים באור מגוחך. כך איש ביטוח המחזר בלהט אחרי דוריס. הוא מספר לה שפעם נתן לחמניה עם חמאה לקבצן רק כדי למצוא אותה זרוקה בצד "...ומאז הוא נגד יהודים". כך גם במקרה של גבר אחר שונא יהודים. דוריס מהתלת בו וטוענת שהיא יהודיה. יחסו של האיש אליה משתנה מן הקצה אל הקצה – "קודם הם שופכים עליך מחמאות ומזילים עלייך ריר...ופתאום את אומרת אני ערמון (יהודיה במקרה זה) והלסת נופלת להם למטה: אה, את ערמון – איכס, את זה אני לא ידעתי".

ביחסים בין המינים היא מבינה – סופר נפוח מחשיבות עצמית מבהיר לה כי יש לו עקרון בסיסי לגברים מותר ולנשים אסור דוריס אומרת לעצמה: "איך גברים יוכלו לעשות את מה שמותר להם אם זה בלי נשים? אדיוט". וכשאותו נוד נפוח מתנפל עליה "כמו סופת הוריקן" היא יודעת להחלץ: "במקרים כאלה השיטה הכי טובה להציל את עצמך זה למשוך את הגברים לדבר על המקצוע שלהם, בגלל שזה חשוב להם לא פחות מסקס".

אבל דוריס אינה רק אופורטוניסטית. יחסיה עם ברנר שהתעוור במלחמה נוגעים ללב, במיוחד רצונה "להראות" לו את ברלין דרך עיניה. כך גם יחסיה עם ארנסט מגלים את הצד הרך יותר באופיה של הגיבורה.

לסיכום: דרך עיניה של דוריס אנו מקבלים תמונה מרתקת של ברלין בתחילת שנות ה-30': עוני מתפשט – עוד ועוד מתרוששים מצטרפים לשכבה העניה, האבטלה גואה ומי שיש לו עבודה נחשב כמו חבר ב"אגד " בשנות ה-50' וה-60' כאן. מליוני אנשים טרודים במלחמת קיום אכזרית ועל רקע זה בעיקר מתנהלים היחסים בין הגברים לנשים בעולמה של הגיבורה. העשירים והמבוססים כמעט אינם נוכחים, כך גם הנאצים....וכל זאת על רקע פריחה תרבותית.

השורה התחתונה: מעניין מאד לקרוא כ"מסמך מהתקופה" המתאר את האישה הקטנה על רקע מאורעות הרי גורל. היבטים פמיניסטים מעניינים שתקפים, כך נראה, גם בימינו אנו. ואולי לא רק ההיבטים הפמיניסטיים? ספר מעניין מאד, גם בגלל הזמן והמקום. ספרות קצת אחרת. שווה קריאה.

התרגום: המתרגם הוסיף אחרית דבר מעניינת מאד וגם הרבה מאד הערות שוליים מועילות המסייעות להבין שמות, מחזות ואירועים מהתקופה. החלטתו של המתרגם להשתמש בעברית מדוברת כדי לשקף את שפת הדיבור הקלוקלת של הגיבורה הלא משכילה מצליחה להעביר לקורא את הדמויות בצורה אמינה. מעניין איך נשמע בסלנג גרמני הביטוי "עפה על עצמה".....

ולסיום: מהערות המתרגם הבנתי שהסופרת נטתה לשתול רמזים אוטוביוגרפיים כביכול בספרים שכתבה. אינני יודע עד כמה דוריס אכן משקפת את הסופרת, אך נראה לי שאילו דוריס היתה הופכת לבשר ודם, פוסעת מבין דפי הספר אל עולם המציאות וחייה היו נמשכים במציאות מעבר לזמן התחום בספר, אלה היו דומים מן הסתם לחייה האמיתיים והסוערים של הסופרת.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•דן סתיו
נערת המשי המלאכותי

נערת המשי המלאכותי

אירמגרד קוֹין

יואב יגאל
בשנות השלושים של המאה הקודמת, ואחרי יותר משלושים שנה של מחקר וטיפול בנפשותיהם של גברים ונשים, תוהה פרויד על "הרצון הנשי" ומודה שאיננו יודע עליו כלום. הוא מתאר את הידע על הנשיות במונחים של "יבשת אפלה", ואת אלה הרוצים לדעת על כך יותר הוא שולח אל השירה והספרות. באותה תקופה בדיוק נתנה הספרות, לטעמי לפחות, את המענה המדויק והנכון ביותר האפשרי - אז כמו היום. היא ניתנה על-ידי אירמגרד קוין באחד הרומנים הנועזים והחתרניים ביותר שנכתבו אי-פעם (ולא רק בידי נשים) – "נערת המשי המלאכותי" (יצא לאור לראשונה ב-1932, והוחרם כמעט מיד על-ידי הנאצים). תמצית תשובתה של קוין היא: האישה רוצה להתנסות בַּכּל ולא להתחייב לכלום. כמו בכל רומן ראוי לשמו, המענה של קוין לשאלה של פרויד משתמע מהעלילה ואינו מנוסח במפורש. גם לא בטוח שקוין עצמה ידעה על איזו שאלה היא עונה.
על הספר עצמו כבר נכתב לא מעט, גם באתר זה, ואין צורך לחזור על הדברים. מה שכן ראוי לדון בהקשר זה הוא שאלת "הרצון" (ולא רק הנשי). למה עצם היתכנותו מותנה בחופש, ולמה רומן זה ממשיך להיות נועז וחתרני גם למעלה משמונים שנה לאחר שיצא לאור.
בתקופה שבה פרויד חזר ותהה 'מה רוצה האישה', התחיל המיגדר הנשי רק לגשש את דרכו לקראת חופש כלשהו לרצות - מה שהיה אפשרי אז רק במספר לא-גדול של ארצות ותרבויות. הנה שתי עדויות מאותה תקופה בערך (העשורים הראשונים של המאה ה-20):
בספרה "זיכרונותיה של ילדה מחונכת" מתארת סימון דה בובואר צעד אחר צעד את התפתחותה מ"ילדה טובה", שנועדה לממש את מה שהיה מצופה מנשים בתקופתה (להיות אישה מחונכת וטובה לבעלה, אֵם מסורה לילדיו, ואשת בית יעילה) - לאישה משכילה, המתעקשת לבחור את חייה ולהיות קול לא רק לעצמה, אלא לנשים כולן . דה בובואר נולדה למשפחה מהמעמד הבינוני-גבוה (שהתרוששה מאוחר יותר) בצרפת של ראשית המאה העשרים. בכל הקשור לחינוכן והתוויית גורלן של בנותיהן, משפחתה של דה בובואר לא הייתה שונה ממשפחות רבות אחרות. דה בובואר, שהעריצה את אביה על השכלתו, השקפת עולמו הרחבה ודיעותיו, שחרגו במקרים רבים מהמקובל, הופתעה והתאכזבה לגלות שהוא מסתייג ועוין את סקרנותה ואת רצונה להרחיב את השכלתה. למעשה, רק התרוששות המשפחה, וחששו של האב שבנותיו לא יוכלו להתחתן בשל כך, ויצטרכו לפרנס את עצמן, סללו את דרכה של דה בובואר ללימודים גבוהים ולעצמאות כלכלית ונפשית.
כשני עשורים קודם לכך, בצידה השני של תעלת לאמאנש, אביה של וירג'יניה וולף היה צריך למות פעמיים – גם במציאות וגם בתוכה - כדי שתוכל "להצמיח ידיים" שתוכלנה לכתוב. אביה של וירג'יניה היה איש משכיל, בעל הוצאת ספרים, עורך עבודת הענק "מילון הביוגרפיה הלאומי", ומעורה בחוגים האינטלקטואליים והגבוהים ביותר של תקופתו. כמקובל אז, הבנים נשלחו למוסדות הלימוד הנחשבים, ואילו הבנות (וירג'יניה ואחותה) הושארו בבית ולמדו את מה שאימן הייתה יכולה ללמד אותן. בהקשר של וירג'יניה, צילו של האב היה כה כבד, שרק לאחר מותו יכלה להעלות בדעתה שאפשר שיהיו לה דעות, רצונות וחיים משל עצמה, שאינם עולים בקנה אחד עם אמונותיו ודיעותיו. בשנה שבה מת האב מתחילה וירג'יניה לכתוב מאמרי ביקורת וסקירת ספרים חדשים בכמה עיתונים. למעלה מעשרים שנה לאחר מכן היא רושמת ביומנה: "יום-הולדת של אבא. זה היה יכול להיות יום-הולדתו התשעים וששה. כן, היום הוא היה יכול להיות בן תשעים ושש, כמו אנשים אחרים שהכרתי, אך למרבה המזל זה לא קרה. חייו היו גומרים לגמרי את חיי שלי. לא כתיבה, לא ספרים – לא יאומן" . כחודשיים קודם לכך, בעקבות מפגש עם אימו של לנארד (בעלה), רושמת וירג'יניה ביומנה: "הרגשתי את אימת המשפחה ואת האִיום הנורא על חירותי שבשעתו הרגשתי עם אבא, עם הדודה מרי ועם ג'ורג' (אחיה למחצה). אלה רגשות שלעולם איני חווָה בשום קשר אנושי אחר. להיות קשורה אליה כבת יכול להיות גורל אכזר כל כך, שאיני יכולה להעלות על הדעת מר ממנו, ואפשר שאלפי נשים מתות מזה באנגליה בעצם היום הזה: הרודנות הזאת של אֵם ביחס לבתה, או של אב - מאחר שזכותם לקבל מה שמגיע להם חזקה מכל דבר אחר בעולם" .
מה שפרויד לא היה ער לו כאשר תהה על רצונה של האישה, הוא - שהוא עצמו שייך למיגדר שלא איפשר לנשים לרצות לאורך כל ההיסטוריה הידועה לנו, ובפועל גם בחלקים נרחבים של העולם היום. איך אפשר לרצות משהו, ואיזה ערך יש לרצון – גם אם הוא כבר קיים - אם אין שום אפשרות לבחון ולממש אותו? מבחינה זו הלכה קווין בתשובתה רחוק יותר מכל אישה אחרת בעבר ובהווה: היא רוצה חופש מוחלט להתנסות! כל התחייבות, מפתה ככל שתהיה, היא מבחינתה הגבלת החופש להתנסות. ואיך אפשר לדעת מה רוצים מבלי לחוות את האפשרויות? אחרי אלפי שנות דיכוי ושיעבוד - מה יכול להיות יותר נכון מהתשובה של קוין?
רק נשים מעטות יכולות אולי לקחת את החופש להתנסות עד למחוזות שאליהם לוקחת אותו דוריס, גיבורת הרומן של קוין, אבל כולן יכולות לעמוד מאחורי המענה שלה: איך אנחנו יכולות לדעת - אם לאורך כל ההיסטוריה האנושית לא הייתה לנו האפשרות לרצות ולהתנסות!?

לפני 9 שנים•
★★★★★
•יואב יגאל
נערת המשי המלאכותי

נערת המשי המלאכותי

אירמגרד קוֹין

- גועל נפש (מירה ז.)

לפני 12 שנים•ספריית מגדלים
דירוג
4.0
לפני 9 שנים

“יואב יגאל בשנות השלושים של המאה הקודמת, ואחרי יותר משלושים שנה של מחקר וטיפול בנפשותיהם של גברים ונ”