• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
פרויקט רוזי

פרויקט רוזי

מאת גרהם סימסיון

הביקורת של עקיבא

תמונה של עקיבא
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
2.0
פרויקט רוזי

פרויקט רוזי

מאת גרהם סימסיון

הביקורת של עקיבא

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
תמונה של עקיבא
הוצאה לאור:אחוזת בית
שנת הוצאה:2013
סדרה:דון טילמן #1
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
yaelhar
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 11 שנים

“"זה שאין לנקוב בשמו" הוא שהזכיר לי את הספר הזה, שחיכה המון זמן לתורו על המדף. יצא שהתזכורת הגיעה כשר”

12/147
ביקורות על פרויקט רוזי
הבאה
זה שאין לנקוב בשמו
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 4 ימים•2 דקות קריאה

הרבה מאד שבחים נכתבו על ספר זה, במיוחד בזמן פרסומו בשנת 2013. הוא היה אז רב מכר זמן רב, תורגם לשפות רבות, הזכויות שלו לסרט נמכרו בסכום גדול ומחברו, הסופר האוסטרלי גרהם סימסיון, הרוויח כסף רב מפרסום הספר.

אבל נכון להיום, שנת 2026, 13 שנים אחרי פרסום הספר - כוכבו של הספר דעך, לדעתי בצדק. אפילו שנכתבו לו שני ספרי המשך.

הספר מספר את סיפורו של פרופסור לגנטיקה באוסטרליה, דון טילמן, שלוקה בתסמונת אספרגר. דון הוא חכם מאד, מוכשר מאד, ומנצל כל דקה מזמנו ניצול מכסימלי - לימודים, הוראה, אימונים גופניים שונים ומרובים ועוד.

אבל, מה לעשות, התסמונת הקשה שהוא לוקה בה מונעת ממנו להביע רגשות, להתחבר לאנשים, ליצור יחסי חברות ובעיקר, למצוא בת זוג. האם זה מפריע לו ? לא בטוח.

אבל , מסיבה לא הכי ברורה, הוא פותח בפרויקט של חיפוש האשה המושלמת עבורו. הדרישות הן כמעט אינסופיות, ודי ברור שלא תימצא אף אחת בעולם שתמלא את כל הדרישות.

זה מזכיר לי את הבדיחה היהודית המפורסמת

בא שדכן לבחור ומבקש ממנו שיגיד לו אילו תכונות הוא מחפש אצל בחורה. מתחיל הבחור ומונה - יפה, עשירה, חכמה ... אומר לו השדכן - עם זה אני עושה שלושה שידוכים.

אבל אז מגיעה הבחורה רוזי שממש לא עומדת באף אחד מתנאי הפרויקט. אפילו המקצוע שלה - ברמנית בבארים קצת בעיתיים רחוק מאד מהחלום של דון.

כאן מתחיל פרויקט ענק שנמשך לאורך רוב הספר - גילוי האבא הביולוגי של רוזי ע"י עשרות בדיקות DNA לא חוקיות, שנעשו על עשרות רופאים שהשתתפו במסיבת הסיום של בית הספר לרפואה במחזור של אמא של רוזי, שנפטרה בהיות רוזי ילדה קטנה.

ממש בסוף נמצא האבא הביולוגי.

בסוף, אפילו קורא נס. דון מתגבר על התסמונת שלו, נעשה מחזר למופת ומתחתן עם רוזי וחי אתה בכיף בניו יורק, כאשר הוא נעשה פרופסור לגנטיקה באוניברסיטת יוקרה אמריקאית ורוזי מתחילה בלימודי רפואה. פלאי פלאים.

לדעתי, תיאורי תסמונת האספרגר אצל דון מוגזמים. גם התיאורים המרובים על הקומבינות באיסוף ה- DNA מייגעים.

אז למה קראתי ספר זה ? קראתי מספר ביקורות עליו וחשבתי שזה ספר ששוה לקרוא אותו.

אבל לא. מעבר למה שכתבתי גם תיאורי הדמויות החשובות בספר, דון טילמן, רוזי, וזוג החברים היחיד של דון - ג'ין ואשתו קלודיה אינן נראות לי אמינות.

חבל על הזמן.

עובדה - עד היום טרם יצא הסרט על הספר.
ועוד עובדה - הספר יצא בעברית עד היום בהוצאה אחת בלבד (מאי 2013).

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של זאבי קציר
זאבי קציר
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של rea
rea
תמונה של אוהבת לקרוא
אוהבת לקרוא
תמונה של בר
בר
תמונה של מורי
מורי
6קוראים|גיל ממוצע54|50%נשים

על המבקר

תמונה של עקיבא

עקיבא

חבר מזה 2 שנים
39 ביקורות•2 נבחרות•373 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של עקיבא
עקיבא
חבר באתר מזה 2 שנים
ביקורות39
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבל373
דירוג ממוצע4.5 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת17ספרות מקורית3מדע בדיוני ופנטזיה3

דיון על הביקורת

1 תגובה
בר
בר•לפני 4 ימים

בזמנו קראתי ואהבתי.

מצד שני... זה היה כשהייתי בת 18. מי יודע מה הייתי חושבת עליו היום.
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של עקיבא

גרציה מליסבון

גרציה מליסבון

גיורא ברק

רומן היסטורי או יותר נכון תחילתו של רומן היסטורי שנכתב ע"י מדריך טיולים (וממש לא סופר גדול) שמתמחה בתולדות יהודי ספרד ופורטוגל ובעיקר באנוסי ספרד ופורטוגל.
מטרת ספר זה הייתה לתאר את ימי הנערות של האישה הגדולה ביותר שהייתה בעם ישראל ושנקראה דונה גרציה נשיא. אישה שהייתה בזמנה – באמצע המאה ה-16, אולי האישה העשירה ביותר בעולם.
ומה היא עשתה עם העושר ? השקיעה את רוב הונה בהצלת העם היהודי מידי האינקוויזיציה, ומהמלכים והרוזנים וכל שונאי ישראל שרצו לכלות את חמתם ביהודים. בנוסף, דאגה גם לחינוך היהודי, ללימוד התורה ולהקמת בתי כנסת רבים. בסוף חייה השקיעה בעיר טבריה במטרה להקימה מחדש, עם חומה חזקה וטובה, ולסייע ליהודים להגר לטבריה והאזור – זה לא כל כך הצליח. כדאי מאד לקרוא את מה שנכתב עליה בויקיפדיה.
מה יש בספר ?
הרבה מאד מידע על יהודי ספרד ופורטוגל (אינני בטוח שהכול נכון) לפני ואחרי הגירוש מספרד בשנת 1492. (בפורטוגל עברו כל היהודים טבילה לנצרות בעל כרחם בשנת 1497.)
חיי נערותה של גיבורת הספר, גרציה, מגיל הבת מצווה שאז, ממש לפני הטקס בכנסיה, סיפרה לה אמה שהיא יהודייה, ובהמשך, כתלמידה נוצרית מצטיינת וכיהודייה מסורה בסתר.
לפי הספר היא מתאהבת במי, שלפי הויקיפדיה, שודך לה – דודה פרנציקסו מנדש ששמו העברי צמח בנבנישתי. הוא היה איל הון פורטוגזי מקורב למלכות בפורטוגל שדאג להעניק למלך ולמלכת פורטוגל מתנות יקרות מאד והרבה זהב במטרה לשמור על האנוסים, "הנוצרים החדשים" מפגיעה ע"י המלכות או ההמון ששנא אותם וקרא להם בכינוי שפירושו חזירים.
גם הביקור של היהודי ! דוד הראובני בליסבון תופס חלק לא קטן בספר.
מעל לכל – הרבה מאד דמיונות וסיפורים וגוזמאות בלתי סבירות בעליל.
מה אין בספר ?
ברור שהאישיות של האישה הגדולה גרציה עוצבה בשנות נעוריה. אבל על זה לא תקראו בספר. לפי הספר, לגרציה לא היו שום ספיקות, או התלבטויות. מייד, כמו בסיפורים החסידיים, היא התחילה לפעול בסתר לטובת אחיה הנוצרים החדשים.
גם לבעלה לעתיד לא היו שום מחשבות או התלבטויות - צריך רק לעשות עושר עצום, בעיקר מהמסחר בתבלינים, ולסייע לנזקקים היהודים ולהציל אותם מהמלך. כל פעם שהמלך כועס על יהודים הוא נפגש עם המלך ועובד עליו ומשכנע אותו, עם הרבה כסף, להוריד את מחשבתו לפגוע באנוסים, וזה תמיד מצליח.
פלאי פלאים.
מה עוד אין בספר ?
רומן היסטורי מפרסם בדרך כלל בסוף את רשימת המקורות שעליהן הוא הסתמך – לא כאן.
לסיום – אם אתם מדריכי טיולים בפורטוגל ורוצים לספר סיפורים יפים למודרכים – כדאי לקרוא בספר זה. אם לא – נראה לי שעדיף לקרוא רומנים נוספים שנכתבו על חיי האישה "הגדולה מהחיים" דונה גרציה נשיא.

לפני 3 שבועות•
★★★★★
•עקיבא
הזהו אדם?

הזהו אדם?

פרימו לוי

ספר שואה, שחובה על כל אחד ואחת בעולם לקרוא אותו היטב.
האירועים האיומים המסופרים בספר – אכן היו.
אפילו כל השמות שמוזכרים בספר – הם של בני אדם אמיתיים. רובם, מתו במיתות שונות ומשונות באושוויץ.
זהו ספרו הראשון של הסופר שחי 11 חודשים (מפברואר 1944 עד השחרור בינואר ע"י הרוסים) במחנה אושוויץ מונוביץ או בקיצור בונה שזה קיצור בגרמנית לגומי סינטטי. (בונה היה תת מחנה של אושוויץ שהוקם ע"י תאגיד חברת הכימיקלים הגרמנית אי גה פארבן, שביקש כוח אדם זול לייצור גומי סינתטי ודלק נוזלי.)
הספר מסופר בלשון פשוטה וברורה. משפטים מובנים היטב. מסיבה זו הספר חודר עמוק לעצמות של כל הקורא אותו.
הספר מתאר איך חיו האסירים באושוויץ מרגע הגעתם. איך תוך זמן קצרצר הם הפכו להיות מספרים בלבד.
האסירים היו צריכים לשרוד בתת תזונה קיצונית – מנת לחם זעומה בבוקר ונוזלים שבושלו בהם ירקות בהמשך היום. (למי שהיה מזל או מקורב לקאפו קיבל את תחתית המרק – עם הירקות.)
העבודה הייתה מטורפת בקושי שלה. אפילו לבני אדם בריאים לחלוטין היא נחשבת לעבודה קשה ביותר ומסוכנת. מסכן מי שלא עמד בה. במקרה הטוב הקאפו הפליא בו את מכותיו ובמקרה הפחות טוב הוא סיים את חיו.
הביגוד, אם בכלל אפשר היה לקרוא לזה ביגוד, היה מורכב מסמרטוטים קרועים ובלויים ששימשו לכסות קצת את הגוף, ומעליהם המדים – בגד הפסים.
כל יום שעובר זה ממש נס.
איך שורדים ?
כפי שכותב הסופר – מי שמנסה להיות ישר ולקיים בדיוק את ההוראות יסיים את חיו מתשישות ומרעב תוך כ 3 חודשים,
אז מה עושים ?
מפעילים את השכל וכושר ההישרדות – גונבים, עושים "עסקים", עושים קומבינות יוצרים קשרים ולא נכנסים לדיכאון.
רוב דיירי אושוויץ דיברו אידיש ופולנית. הסופר דיבר איטלקית אבל לימד את עצמו גרמנית שעזרה לו מאד. למעשה שתי השפות הצילו אותו.
בזכות האיטלקית הוא יצר קשר עם אזרח איטלקי שעבד עבור חברה איטלקית בקרבת המחנה. האזרח, לורנצו פרונה, הבריח לו אוכל במשך שישה חודשים ואפילו העביר עבורו גלויה ! תוך סיכון מוחלט של חיו. האזרח הוכר בצדק כחסיד אומות העולם ואף שני ילדי הסופר קרואים על שמו.
בזכות הידע המקצועי של הסופר בשפה הגרמנית ולימוד הכימיה באוניברסיטה באיטליה (לפני מלחמת העולם השניה שפת המדע הייתה גרמנית) הוא עבר מבחן בכימיה ונבחר ממש לפני שהגיע החורף להיות אחד משלושת הכימאים האסירים שעבדו עם עיפרון ונייר במשרד מסודר שאפילו היו בו בחורות צעירות גרמניות. כבר אז הוא התחיל בכתיבת הספר !
אבל הקטע המדהים ביותר, לדעתי , נמצא בסוף הספר. למזלו של הסופר הוא נעשה חולה בשנית ממש לפני הפינוי של אושוויץ והיציאה לצעדת המוות. החולים הושארו במחנה מתוך הנחה שהם יגססו בו עד שיגיעו הרוסים. אבל לא. הסופר, עם עוד שניים, הצליחו להתארגן ולהציל קבוצת חולים במשך עשרת הימים שחלפו מיום שיצאה צעדת המוות עד שהגיעו הרוסים. איך זה נעשה ? הכל מפורט בסוף הספר.
הספר יצא לאור באיטליה, לא בקלות, שנתיים אחרי המלחמה. במשך השנים פרסום הספר תפס תאוצה ענקית והוא אף תורגם לעשרות שפות. מסיבה לא ברורה לי, התרגום הראשון לעברית נעשה רק לאחר מותו (כנראה התאבדות) של הסופר ב 11.4.1987 . למה כל כך מאוחר ? התרגום אפילו צונזר – לא סופר בו שמשפחה גדולה שהייתה עם הסופר במחנה פוסולי באיטליה (לפני שנשלח לאושוויץ) הייתה משפחה יהודית מלוב ! והיא נשלחה לאושוויץ באותו משלוח. מה ? מדינת ישראל בשנת 1988 לא רצתה שנדע שהיו יהודים מלוב באושוויץ ? טוב שבתרגום חדש (לא מה שקראתי) זה תוקן.
לפני סיום. בדקתי – על הספר יש, נכון להיום, 23 ביקורות בשפות שונות בויקיפדיה. מומלץ לקרוא את הויקיפדיה הערבית ובעיקר את הויקיפדיה הגרמנית. מתברר שהספר ממש חדר ללב הגרמנים. יש מספר תרגומים שלו בגרמנית עם הקדמות והסברים . מומלץ לקרוא את הויקיפדיות השונות אחרי השלמת המצווה של קריאת הספר.

לפני חודש•
★★★★★
•עקיבא
הנסיכה הקסומה (מהדורת 2002)

הנסיכה הקסומה (מהדורת 2002)

ויליאם גולדמן

רומן פנטזיה בדיוני יפהפה, שמיועד כנראה לצעירים ואולי גם למבוגרים כמוני (כמעט 72) שצעירים ברוחם.
לפי מה שקראתי בויקיפדיות, הספר נכתב על בסיס סיפורים שסיפר הסופר לשתי בנותיו כשהיו בנות 4 ו 7.
אכן, יש בספר את כל המרכיבים שיכולים לעניין צעירים.
ראשית גיבורי הספר :
צעירה יפה ולא כל כך חכמה, כמעט נסיכה, שמבלה זמן רב ברכיבה, ומתאהבת – אהבת עולם, בנער ההחווה וסטלי, ולא פוסקת לאהוב אותו גם כשנודע לה שאולי הוא נהרג.
שלושת חברי קבוצת הפשע: איניגו – הסייף הספרדי (למה דווקא ספרדי?)המעולה שמחפש את רוצח אביו. פזיק – הבריון הטורקי הטיפש וטוב הלב, וויזיני הסיציליאני (למה דווקא מסיציליה ? ) הגאון והמנוול.
וכמובן – הנסיך המפרדינק הרשע שמשועבד לתאוותיו - לציד ולמלחמה של ממלכתו פלורין עם מממלכת גילדר שנמצאת בצד השני של מיצר המים שבין שתי הממלכות, ורוצה את הנסיכה רק כדי שתביא לו יורש (או אולי רוצה להרוג אותה ? קראו בספר).
איזה אירועים יש בספר ? כל מה שילדים אוהבים – קרבות סיף, חטיפה של נסיכה, הצלה של נסיכה, קרבות עם בעלי חיים אדירים ומסוכנים ביותר (אמיתיים ולא אמיתיים), קפיצות ממצוקים שבאורח פלא מסתיימים עם פציעות קלות, רדיפה אחרי חבורת הפשע שחטפה את הנסיכה, ועוד ועוד.
בנוסף, יש בספר סיפור רקע דמיוני – כאילו היה סופר שנקרא ס. מורגנסטרן (מאיפה הגיע שם זה ?) שכתב את הספר המקורי. אבל הספר המקורי היה ארוך מאד עם הרבה קטעים ארוכים ומשעממים וויליאם גולדמן, הסופר של הספר, רק זרק את כל הקטעים הארוכים והמשעממים. נראה לי – שעדין יש בספר קטעים שאפשר לקצר בהם ושנמרחים יותר מידי.
גם מסופר בסיפור הרקע של הספר (בהקדמה, ובהפסקות הפרסום ברגעים המותחים) על האבא של הסופר גולדמן, שבקושי קרא ספרים באנגלית, אבל התאמץ לקרוא לבנו החולה בן העשר את הספר הזה, כאשר הוא מצנזר את הקטעים הארוכים והמשעממים. בעקבות זאת הילד בן העשר, שממש לא אהב ללמוד, נעשה סופר. (סיפור יפה לילדים). האמת, לפי הויקיפדיה העברית – אביו היה איש עסקים שמכור לאלכוהול והתאבד כשהסופר היה בן 15 ואמו הייתה חרשת – סביר שהוא לא שמע סיפורים בילדותו. לכן, אולי, פיתח הסופר פנטזיה על אבא שמספר סיפור לבנו והופך אותו לסופר.
מומלץ, לקרוא את הויקיפדיה העברית על הספר רק אחרי שתסיימו אותו – אחרת תאבדו את גורם ההפתעה.. משום מה, מי שכתב את הערך נתן סיכום ארוך וממצה על הספר עם כמעט כל הפרטים. מאידך, הייתי מצפה מכותב הערך שייתן סקירה של ביקורות ספרותיות על הספר – מה שאין.
עכשיו הגיע הזמן לראות את הסרט שנעשה על הספר (שנערך גם כן ע"י הסופר האמיתי). אומרים שזה סרט חובה קנוני.

לפני חודש•
★★★★★
•עקיבא
וויינסברג, אוהיו (2010)

וויינסברג, אוהיו (2010)

שרווד אנדרסון

ספר של גאון ספרותי.
ספר שפרץ דרך חדשה בעולם הספרות האמריקאית בפרט ובספרות הכללית בכלל ושהשפיע על הכתיבה של סופרים מפורסמים.
כספר פורץ דרך שפורסם בשנת 1919 הספר נתקל בביקורת שלילית חזקה. טענו נגדו שהוא - מונוטוני, מגעיל, חסר ערך, שמתאר "בובות עם שמות".
בימינו הוא נחשב לספר קלאסי שנלמד בהרחבה במערכת החינוך האמריקאית (תיכונים ואוניברסיטאות) ומסווג במקום המכובד ה – 24 ברשימת 100 הרומנים הטובים בארה"ב של ה Modern Library .
מה יש בספר שהביא לו את הכבוד והתהילה ?
אוסף של סיפורים קצרים שכתובים בפשטות ובחדות. הסיפורים הם על תושבים בעיירה הדמיונית ויינסברג – עיירה קטנה בדרום מזרח אוהיו. עיירה שתאורה דומה במקרה לתיאור העיירה האמיתית שבה גדל הסופר שרוורד אנדרסון באוהיו. יותר מזה, הדמויות במתוארות בספר, לכל אחד הוקדש סיפור קצר, דומות, אולי, במקרה ,לדמויות אמיתיות שחיו בעיירה קמדן. זאת אולי הסיבה שתושבי קמדן החרימו את הספר כשיצא ואף שרפו אותו. הוא ממש לא עשה טוב לעיירה ויינסברג הדומה לקמדן.
הדמויות בספר הן לא גדולות. להיפך, הן דמויות "גרוטסקיות" שנאחזות באמת אחת. הן דמויות שסובלות מבדידות מודרנית, משבר גדול שחוו, באשמתם או שלא באשמתם, ושאפילו אינן מסוגלות לבטא את כאבם ואת מה שעבר עליהן ועובר עליהן לאף אחד – פרט אולי לגיבור הספר – העיתונאי הצעיר ג'ורג' וילארד. הוא זה שאתו הם מוצאים קצת שפה משותפת ומגלים לו את עברם.
הסופר מבטא בסיפוריו הקצרים חמלה עמוקה לגיבוריו. לא לועג, אלא מקשיב ומכבד את גיבוריו.
גם חיי גיבור הספר – העיתונאי ויליארד ( דומה כנראה לסופר) אינם משהו. אמו, מבודדת. כמעט ואינה מתפקדת. חולה ומתחלה ומנותקת מבעלה. מנסה להתקרב, בלי הצלחה יתירה לרופא המטפל בה. היא הדמות היחידה בספר שזוכה לשני סיפורים קצרים, אחד על עברה ואחד על מותה.
גם אני, כמו קוראים רבים של עמוס עוז, הגעתי לספר זה בעקבות המלצה עליו בספר האוטוביוגרפי "סיפור על אהבה וחושך". שם, עמוס עוז, מספר שקריאת ספר זה (בתרגום הראשון של אמיר אורן בהוצאת עם עובד) זעזעה אותו כמו מהפכת קופרניקוס הפוכה ונתנה לו את הדחיפה להתחיל לכתוב. לדעתי, לא רק הסיפורים העזים על האנשים הפשוטים זעזעו את עמוס. גם הדמיון בין חיי גיבור הספר, העיתונאי ג'ורג', לחיו שלו זעזעו אותו. גם אמו של עמוס עוז הייתה מנותקת מבעלה ומתה/התאבדה לפני בר המצווה של עמוס. גם עמוס עזב את ביתו בסוף לימודיו ועבר לקיבוץ, כמו גיבור הספר שעזב את עיירתו אחרי מות אמו, בגיל 19 "וחיו שם הפכו לרקע שעליו יצוירו חלומות בגרותו" (ציטוט מסוף הספר).
לסיום. טיפ. קראו בויקיפדיה האנגלית את הערך הארוך והמעניין על הספר.

לפני חודשיים•
★★★★★
•עקיבא
לוכד הטיגריסים

לוכד הטיגריסים

פאולינה סיימונס

על העטיפה של הספר כתוב "נכתב ע"י מחברת פרש הברונזה". זה נכון עובדתית אבל מטעה. זה ממש לא "פרש הברונזה".
זהו ספר רומנטי מיסטי עם מסע בזמן ולא רומן היסטורי.
בספר זה רק דמות הגיבור הראשי גיוליאן קרוס מפותחת היטב. קשה להבין היטב את שאר הדמויות – התיאור הוא די רדוד, אפילו שלפחות שתים מהן חשובות ביותר - החברה גיוזפין קולינס והחבר הטוב - אשטון. מאידך, בפרש הברונזה יש הרבה יותר דמויות שרובם מנותחים לעומק.
ויש עוד הרבה הבדלים לטובת פרש הברונזה.
על מה הספר ?
גיבור הספר, גיוליאן, בחור צעיר, עשיר ומוכשר מלוס אנגילס (עם קריירה קצרה של מתאגרף), עם חברה טובה ויפה, רואה הצגה בניו יורק שבה מככבת שחקנית מחליפה בשם גיוליאן. כבר בהצגה הוא מתאהב בשחקנית זו. במקרה, בחנות ספרים בלוס אנגילס, הוא פוגש את השחקנית, ומכאן מתגלגל במהירות רומן קצר עם אהבה עזה, למרות שגיבור הסיפור איננו יודע כלום על עברה של השחקנית. מתוכננת חתונה. אך, רצה הגורל ובבוקר יום החתונה נרצחה החברה. טרגדיה נוראה. עד כאן חלקו הראשון של הסיפור – דרמה רומנטית.
מכאן, מתחילה הפנטזיה הגדולה והמטאפיזיקה בחלק השני. גיבור הסיפור הנואש והמדוכא מאד מתחיל עם טיפול תרופתי פסיכיאטרי שכמעט הורג אותו, עד שהוא נפגש עם טבח במסעדה וייטנאמית קטנה בלונדון – שהוא שמאן – מדריך רוחני מיסטי שמנסה להציל אותו ע"י מסע בזמן שמתואר בחלק השלישי.
במוטו של הספר מצטטת הסופרת את טולקין – אגדה בטוחה אינה נכונה לאף אחד מהעולמות. למה היא התכוונה ? אינני יודע.
גם שם הספר אינו ברור. לפי אחד ההסברים שקראתי, השמאן שהוא ומשפחתו היו לוכדי טיגריסים בווייטנאם, מלמד את גיבור הסיפור איך ללכוד את ה"טיגריס" הפנימי – פחדים, חולשות, כעסים וייאוש עמוק.
למי מומלץ לקרוא את ספר ? לאוהבי הסופרת פאולינה סיימנוס, למי שרוצה להעביר את זמנו בטיסה ארוכה, ואולי גם לפסיכולוגים, ואולי גם לאנשים צעירים שעברה עליהם טרגדיה נוראה של אבוד בן זוג – טרגדיה שפקדה לא מעט זוגות במלחמה שכבר נמשכת שנתיים וחצי.
טיפ לסיום – את הפרולוג של הספר תקראו רק לאחר שתסיימו את החלק השני.
ועוד משהו – ספר זה הוא הראשון מטרילוגיה שנקראת - סופו של הנצח. אחרי קריאת ספר זה אני מתלבט אם לקרוא את שני הספרים הנוספים של הטרילוגיה.

לפני חודשיים•
★★★★★
•עקיבא
עלובי החיים [מהדורה מחודשת]

עלובי החיים [מהדורה מחודשת]

ויקטור הוגו

בחרדת קודש, אחרי קריאה רציפה של כמה ימים, אחרי מתח גדול, אחרי קצת דמעות והפסקות הכרחיות שנועדו בעיקר כדי לתת זמן למוח לעכל את הסיפורים הקשים והמרגשים הרבים שיש בספר זה, אני ניגש, בדחילו ורחימו, לכתוב מעט מאד על ספר מקסים זה, שזכאי לדעתי לשישה כוכבים (לחמישה כוכבים רגילים ועוד כוכב זהב).
זהו ספר שנכתב לפני כ 165 שנים בצרפת על ידי סופר גאוני, ויקטור הוגו, "שזכה" לאחר מותו ללוויה הגדולה והמפוארת ורבת המשתתפים שאף איש ספרות לא זכה בה וכנראה גם לא יזכה בה. (פרט, אולי, ללוויה הגדולה שעשו לשלום עליכם בניו יורק, שהשתתפו בה שליש מיהודי ניו יורק.)
אני, הקטן וקצת הזקן (כמעט 72), שמעולם לא קראתי את הספר עלובי החיים, גם לא בנוסח קצר לילדים, וגם לא ראיתי את המחזמר ואף לא את הסרט (עכשיו אשתדל לראות), קראתי עכשיו במקרה את הספר אחרי השאלה מהספרייה במודיעין ונשאבתי מיד לתוכו.
זהו ספר שחייבים לקרוא אותו באיטיות מהמילה הראשונה עד המילה האחרונה. רק אז אפשר להבינו.
בספר מתוארות עוולות נוראות שעשתה החברה הצרפתית לאנשים מהמעמד הנמוך ביותר.
כליאה קשה של הגיבור ז'ן ולז'ן ל 19 שנים בגלל גניבת לחם וניסיונות בריחה, ובסוף, במקום לעזור לו להשתקם הוא מקבל אות קין – פתק צהוב, שכולם יידעו שהוא פושע.
התעללות נוראה באם חד הורית, פנטין. פיטורים מהעבודה רק בגלל גילוי העובדה ששיש לה בת ממישהו, למרות שזה לא קשור בכלל לעבודה. לכן, בהמשך, פנטין נאלצת לעקור את שיניה ולרדת לזנות כדי להעביר כסף למשפחה, שללא ידיעתה, התעללה בבתה קוזט, למרות שהייתה אמורה לגדל אותה בכבוד.
גם אנשים פרטיים התעללו במסכנים – הם ידעו שאם תגיע המשטרה אז יאשימו, כמובן, את עלובי החיים.
גם פושעים רבים וכנופיות פשע לא חסרות בספר.
גם צדיקים רבים יש בספר. החל מהכומר שמארח את גיבור הספר ומשקר לאנשי המשטרה כדי להציל את גיבור הספר. זקן נוסף, כומר כנסיה, חבר של אביו של מריוס, מוכר את כל מה שיש לו, כולל ספרים נדירים ואוסף תחריטים והדפסים שטרח עליהם כל חיו כדי להציל חבר חולה. גם גברוש, הילד הפרחח, השובב והחכם מאד, אוסף תחמושת תחת אש מגופות החיילים שנפלו כדי להביא למורדים בבריקדה שנשארו בלי תחמושת – ואז נורה ונהרג.
אבל אמרו חכמינו "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד". ומיהו בעל התשובה הגדול מכולם – ז'ן ולז'ן. על כל מעשי הצדיקות שלו: הבאת פרנסה לעיר שלמה, חילוץ קוזט מהמשפחה המתעללת ודאגה לגידולה במשך 9 שנים, עזרה גדולה לחלכאים ונדכאים, ומעל הכל, חילוץ מריוס הפצוע מהבריקדה דרך תעלות הביוב וזאת למרות שהוא ידע שמריוס יקח ממנו את אהבת חייו , קוזט, מקומו בגן עדן תחת כיסא הכבוד מובטח.
טוב שהסיפור מסתיים באושר ועושר של הזוג שהתחתן לאחרונה, מריוס וקוזט, והגיבור הגדול מת לאחר שכל הדברים מתבררים ומתגלים. זה, לפחות, משאיר טעם טוב.
לפני סיום אכתוב מעט על התרגום.
התרגום, לדעתי, כתוב היטב בישראלית מודרנית, פשוטה וברורה. אבל חסר כמעט מחצית מהספר. קראתי ,שבמקור, הספר השלם בצרפתית מכיל כ 1500 דפים ! והספר הנוכחי מכיל 667 דפים. התרגום הקדום יותר של הספר שנעשה ע"י זאב הרטבי (לצערי הוא לא זמין בספריה במודיעין) משנות החמישים, מכיל 1165 עמודים וגם הוא לא מושלם. מה חסר ? כפי שכותב אביטל ענבר בהקדמתו הקצרצרה – חסרים כל הדיונים על הכלכלה, על החברה, על הרעיונות המדיניים ועוד, בצרפת ובאירופה שכתבם הסופר בספר. אמנם, נכון, החסרת דיונים אלו איננה פוגעת במהלך העלילה, כפי שכותב המתרגם, אבל היא כן פוגעת בהבנה של האירועים לפי השקפת הסופר, וכן, קריאת דיונים אלו מאפשרת לקחת פסק זמן מהאירועים המטלטלים של הספר תוך כדי הקריאה.
אני מקווה שמתרגם הספר או מתרגם אחר יזכה אותנו בתרגום מלא של כל הספר (כפי שזה נעשה בתרגום לאנגלית).

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•עקיבא
סיפור על אהבה וחושך - מהדורת 2002

סיפור על אהבה וחושך - מהדורת 2002

עמוס עוז

ספר אוטוביוגרפי יפהפה שכתיבתו הסתיימה בערד בדצמבר 2001 – עשרות שנים אחרי האירועים המסופרים בספר. למה החליט הסופר עמוס עוז לכתוב ספר זה בגיל מאוחר ? אשתדל לענות על שאלה זו בהמשך.

תחילה נדון בשם הספר – סיפור על אהבה וחושך. לעניות דעתי השם הראוי לספר הוא השם הארוך הבא: "סיפור על אי אהבה וחושך, או ילדותי ונערותי, או אהבותיי, או כיצד נעשיתי סופר".

אי אהבה וחושך - הסיפור העיקרי בספר הוא על יחסי האי אהבה בין אביו ואמו של הסופר עמוס עוז שמסתיימים בדיכאונות החמורים של האמא פניה שהביאו להתאבדותה, ממש לפני חגיגת בר המצווה שלו. ההתאבדות מסופרת בפרוטרוט ובכישרון עצום, עם עצב רב, בדפים האחרונים של הספר.
התאבדות זו השפיעה קשות על הסופר. הוא מציין שהוא לא היה מסוגל לדבר על זה עם אף אחד וגם לא עם אביו. הכל היה שמור עמוק בלב עד שהכול – החושך- השתחרר סוף סוף בספר מקסים זה, אחרי עשרות שנים.
מי היו הוריו ? אנשים טובים ומלומדים, יוצאי מזרח אירופה, דוברי שפות רבות. אבל שניהם היו מתוסכלים. האבא – אריה קלוזנר (האחיין של פרופסור יוסף קלוזנר) , אינטלקטואל גדול שנאלץ לעבוד בתפקיד של ספרן בספריה הלאומית כי דודו שהיה ראש המחלקה לספרות באוניברסיטה העברית חשש לקדמו לתפקיד אקדמי כדי שלא יחשדו בו בפרוטקציה. אבל הוא הצליח להתגבר על תסכולו ע"י עסוק אינסופי בספרות בבית הקטן בכרם אברהם שבשכונת גאולה בירושלים, שכל כתליו היו עמוסים בספרים בשפות שונות, ובדבור אינסופי בעיקר על נושאים ספרותיים עם כל מי שהסכים לשמוע אותו.
מאידך, לאמא, שבאה מבית עשיר בחו"ל ועוד הייתה סטודנטית בפראג ובהמשך באוניברסיטה העברית, נשאר רק מעט זמן בבית, אחרי ביצוע כל מטלות הבית הרבות לבדה, לקרוא בספרים ולשוחח על חברותיה המעטות מהגימנסיה "תרבות" בעיירת מולדתה רובנו באוקראינה, שכמעט כל תושביה היהודים הושמדו בשואה ביריות לבורות.
ומה עם יחסי אהבה לילד המוכשר והחכם עמוס ? כמעט ולא היו. אבל, כמובן, פיתחו רבות את כשרונו הספרותי על ידי סיפורים רבים. בעיקר האמא הייתה מספרת לו סיפורים מיתולוגיים של תרבויות שונות. כמו כן היא ניסתה לפתח את דמיונו הספרותי, על ידי פתיחת סיפור דמיוני חדש ובקשה מהילד שימשיך את הסיפור כיד דמיונו הטוב.
ומה עם יחסי אהבה בין האבא לאמא ? כמעט ולא היו. הם היו כמעט מנותקים נפשית זה מזו.
לפני התאבדותה אמרה האמא לבן שכשהוא יגדל ויתחתן הוא לא ייקח דוגמא מהיחסים בין הוריו.

ילדותי ונערותי – הסופר מספר בהרחבה, בשפה עשירה ומרתקת על ילדותו בשכונת כרם אברהם בירושלים, הרחובות שבהם הסתובב באזור גאולה בירושלים, על לימודיו בבית הספר הפרטי בכתות א-ב ובהמשך בלימודיו בבית הספר היסודי הדתי "תחכמוני" שברחוב הטורים. הוא גם מספר על מעשי הקונדס הרבים שעשה בילדותו.
במיוחד כאב לו על שגרם, בלי כוונה, לצליעה של ילד ערבי.
לא היו לו חברים טובים בתקופת לימודיו. החברים הטובים היו אינסוף הספרים שהיה קורא בהשאלה מחנות "מרכוס" שהייתה קרובה לביתם.

הוא גם מספר בהרחבה, תיאורים יפים וקשים, על החיים הלא קלים שהיו למשפחה שלו בזמן המצור על ירושלים בשנת 1948. הבית שלהם הפך למקלט צפוף מאד של הרבה נפשות. מעל הכל היה ממש רעב בירושלים.

כל התיאורים על החיים בירושלים בשנות ה- 40 וה-50 העירו בקרבי את זיכרונותיי מילדותי היפה בירושלים. אני נולדתי בירושלים בשנת 1954 (15 שנים אחרי לידתו של עמוס עוז) וגרתי ברחוב פרי חדש שבשכונת זכרון משה – (כקילומטר משכונת כרם אברהם). חברי ילדות שלי מבית הספר "דוגמא" גרו ברחובות שמוזכרים בספר. אבי ז"ל למד גם הוא בבית הספר "תחכמוני" ברחוב הטורים אחרי שעלה לארץ בגיל 10 מביאליסטוק בשנת 1936. גם אמי ז"ל גרה באותו אזור – קרוב לבית הספר "תחכמוני". אבל אני גדלתי במשפחה עם ששה ילדים ויחסית עשירה שגרה בבית של המוכתר של שכונת זכרון משה. גם כל הסיפורים על מלחמת השחרור ידועים לי היטב מהורי ז"ל.
אהבותיי – מתברר שלעמוס עצמו היו פרשיות אהבה. תחילה אהבתו הגדולה למורה זלדה (המשוררת הגדולה זלדה), המורה מכיתה ב, שהלך אליה בכל ימי חופשת הקיץ. לאחר מכן אהבתו הקצרה למורה שלימדה בקיבוץ חולדה, ובסוף הוא זכה להתחתן עם בחורה טובה מקיבוץ חולדה למרות שהוא היה ילד חוץ, מרקע אנטי קיבוצי ומבית של אוהבי בגין.
כיצד נעשיתי סופר ? את התשובה לשאלה זו אני משאיר לקוראי הספר.

למה הסופר עמוס עוז המתין כל כך הרבה זמן עד שכתב את ספרו זה ? ראשית, כפי שכתבתי לעיל, היה לו קשה להשתחרר מהאסון של מות אמו. שנית, הסופר מספר רבות על הרבה אנשי הרוח ופרופסורים בירושלים, כגון: פרופסור יוסף קלוזנר (אחי סבו), ש"י עגנון, טשרניחובסקי, ועוד סופרים רבים שכבר לא מוכרים בימינו. הוא גם מספר על הרבה אנשים שגרו לידו בירושלים, אנשים מקיבוץ חולדה, ועוד, ואפילו על פגישתו עם בן גוריון. לא תמיד הסיפורים טובים. אבל האנשים כבר עברו לעולם שכולו טוב ואין מי שייפגע.

לסיכום – זהו ספר מקסים, יפה, כתוב בשפה עשירה מאד. ממש חובה לקרוא בו.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•עקיבא
סדרה של צירופי מקרים מוצלחים

סדרה של צירופי מקרים מוצלחים

שון ב' קרול

כנראה שיש לי את הכבוד להיות הראשון שכותב בקורת ספרותית של ספר זה בסימניה, למרות שהוא פורסם כבר בשנת 2022. (המקור, באנגלית, פורסם בשנת 2020) . אשתדל להצדיק את הכבוד.

ספר זה הינו ספר מדע פופולרי שעוסק בביולוגיה. מטרתו להראות שכל האירועים שהשפיעו על יצורי התבל, מאז ומעולם, היו מקריים. יותר מזה, גם ההבנה של האירועים המקריים הייתה מקרית. עוד יותר מזה, גם כל אחד בכל יום, ובכל דקה מהיום, ניצל במקרה (או חס ושלום לא ניצל במקרה) מאירועים מסכני חיים.

בתחילת הספר יש סקירה טובה של האירוע הביולוגי החשוב יותר שהתרחש בכדור הארץ. אירוע זה התחולל לפני כ – 67 מיליון שנים. באירוע זה הושמדו רוב יצורי התבל שחיו אז ובפרט כל הדינוזאורים. איך אנו יודעים על האירוע ? איך אנו יודעים לשערך מה קרה אז בכדור הארץ ? איך אנו יודעים שסיבת האירוע היה התנגשות עם מטאור גדול שעשה רעידת אדמה בעוצמה 11 ? איך אנו יודעים שהמטאור נחת בחצי האי יוקטן במזרח מקסיקו ? מה היה קורה אם היה פספוס קטן והמטאור היה נוחת באוקיינוס ? (כנראה שרוב בעלי החיים הקיימים היום לא היו קיימים וחלק מהדינוזאורים היו שורדים.) הכל מקרי ומוסבר היטב בתחילת הספר.

מכאן, מתקדם המחבר וסוקר ממש בגדול את התפתחות החיים על פני כדור הארץ עד ימינו. הוא מראה שגם היוצרות בעלי החיים אחרי האירוע, במשך 67 מיליוני השנים, הייתה תלויה בגורמים מקריים רבים. אחד מהם הוא ירידה הדרגתית של הטמפרטורה הממוצעת על פני הארץ (מ- 30 ל-14 מעלות צלזיוס) . אבל גם ירידה זו הייתה מלווה בקפיצות מקריות (למעלה ולמטה) שאין להם בדיוק הסבר אבל היו הכרחיות לקיום היצורים החיים היום.

הסופר גם הפתיע אותי בספרו שתורת האבולוציה של דרווין נולדה מאירועים מקריים רבים. כדאי לקרוא.

אבל רובו של הספר עוסק ב DNA בגנים ובתורשה. כידוע בלי הטעויות המקריות שנוצרות בזמן התפלגות התאים החיים, לא היו נוצרים גנים טובים חדשים שאפשרו לבעלי החיים (ובפרט לאדם) להתפתח ולשרוד באזורים שונים על כדור הארץ ולהינצל ממגפות ומחלות.

כשקוראים את החלק הזה צריך להוריד הילוך ולקרוא בעיון אם רוצים להבין הכל. יש בו מידע רב ומעניין ואף מעודכן לזמן פרסום הספר – 2020. אבל ההסברים אינם מושלמים ולא ממש מובנים. נראה לי שהיה עדיף לכתוב גם את החלק הזה בגדול, בלי לרדת לפרטים, ולהשאיר את הפרטים (עם תוספת הסברים) בנספחים.

לסיום – הספר כתוב היטב, בהומור, עם הרבה סיפורים אמיתיים ויפים מהחיים שממש קשורים לנושא הספר. כיף לקרוא בספר זה ולהחכים.

הערה לעורך: יש בספר טעויות כגון: בכיתוב באיורים 2.6 ו- 2.8 בציר X ועוד.

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•עקיבא
טטיאנה ואלכסנדר

טטיאנה ואלכסנדר

פאולינה סיימונס

ספר ממש מקסים, מעניין מאד ואף מותח מאד. לכן, קשה להפסיק את הקריאה בו, עד שמגיעים לעמוד האחרון.
זהו הספר השני בטרילוגיה שנקראת "פרש הברונזה" , של הסופרת האמריקאית, המוכשרת מאד, פאולינה סיימונס. על הספר הראשון, שנקרא בשם הטרילוגיה "פרש הברונזה" כתבתי ביקורת ממש טובה לפני כחודש (כדאי לקרוא).
בניגוד לספר הראשון של הטרילוגיה, בספר זה אין רצף אירועים. פרקי הספר קופצים מאלכסנדר שחי ברוסיה לטטיאנה שמתחילה חיים חדשים בארה"ב עם הבן שנולד לה עם הגיעה לארה"ב. יותר מזה, יש קפיצה נוספת – יש פרקים שעוסקים בהגירה של משפחתו של אלכסנדר לרוסיה ובחייו שם כנער צעיר, ויש פרקים שעוסקים בחיי אלכסנדר הבוגר: הספר מתחיל מהזמן שטטיאנה הצליחה להימלט מרוסיה ואלכסנדר נכלא והיה בחקירות ובמשפט שניצל ממנו במזל גדול, וממשיך, בכל הקרבות הקשים מאד עם הגרמנים, שאלכסנדר, כמפקד גדוד של פושעים מהכלא, פיקד עליהם. הקרבות התחילו ברוסיה והסתיימו בגרמניה. הקרבות היו עקובים מדם ורק בניסים ניתן היה לשרוד ולצאת מהם בחיים.
הקפיצות מהגיבור לגיבורה ומאירועי ההגירה לאירועי המלחמה נעשות בחכמה רבה ומוסיפות למתח הרב שקיים בספר.
בספר זה יש הרבה השלמות על האירועים שסופרו בספר הראשון של הטרילוגיה. מעל לזה, התיאור של גיבורי הספר, האישיות שלהם, הנאמנות המוחלטת שלהם זה לזו וזו לזה, המחשבות שכל אחד חושב על השני למרות שאיננו יודע מה אתו ומה איתה נותנים תוספת העמקה חשובה להבנת האישיות שלהם – מה שהיה חסר בספר הראשון. התוספת החשובה ביותר, לדעתי, היא, התיאורים של הקשיים העצומים של הילד אלכסנדר, שבגיל 10, בלי לשאול לדעתו, הוריו מהגרים עמו מאיגרא רמה – ארה"ב, לבירא עמיקתא – רוסיה.
עוד משהו שחשוב לכתוב עליו, ויש לו קצת רלוונטיות למה שעבר עלינו בשנתיים האחרונות, הוא על המחשבות וייסורי הנפש של טטיאנה, שכמעט התאבדה, שמתוארות חזק בספר. כשטטיאנה ברחה מרוסיה היה לה אישור מרופא שבעלה מת. אבל, בכל חייה בארה"ב (כ- 3 שנים) היא לא האמינה למה שכתוב במסמך והייתה די בטוחה שבעלה, שלא הפסיקה לחלום עליו ולחשוב עליו יום יום, עדיין בחיים. היא, כמובן, צדקה.
מסקירה שטחית שעשיתי, לסדרה פרש ברונזה לא הייתה הצלחה גדולה בארץ. אולי בגלל שהיא נכתבה ע"י סופרת אמריקאית לקהל קוראים אמריקאי, והטעם הספרותי כאן שונה. ואכן, בארה"ב, הסדרה זכתה לפופולריות רבה. באחד האתרים קראתי שהספר הראשון בסדרה קיבל דירוג גבוה של 4.29 ע"י 95,000 קוראים, וגם ל- 132 הוצאות, והספר טטיאנה ואלכסנדר קיבל ציון זהה ע"י 48,000 קוראים וגם ל - 101 הוצאות.
הגיע הזמן לקרוא את הספר השלישי בסדרה.

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•עקיבא

ביקורות נוספות על "פרויקט רוזי"

פרויקט רוזי

פרויקט רוזי

גרהם סימסיון

איך אנשים יכולים ליהנות שוב ושוב מקומדיות רומנטיות הוליוודיות עם דמויות סטראוטיפיות בעלות עומק של קרטון והפי-אנד דבילי צפוי מראש? אחת הנוסחאות השחוקות בז'אנר הזה היא לבנות את העלילה סביב צמד הפכים. זונה ואיש עסקים עשיר ("אישה יפה"), השחקנית המצליחה ביותר בעולם ומוכר משועמם בחנות ספרים ("נוטינג היל"), פעילה למען איכות הסביבה וטייקון נדל"ן מיליארדר שאיכות הסביבה מעניינת אותו כקליפת השום דבר ("שבועיים מראש"), ועוד ועוד. אז איך לעזאזל מצליחים לשוב ולמכור את הסחורה המשומשת הזאת? פשוט מאד: כשזה עשוי היטב, זה כיף!

כמו ששר סר פול מקארטני האחד והיחיד עם להקת כנפיים:
You'd think that people would have
Had enough of silly love songs
But I look around me and I see it isn't so
Some people wanna fill the world
With silly love songs
And what's wrong with that?
I'd like to know
'Cause here I go again
I love you, I love you

http://www.youtube.com/watch?v=b_kkp9S9a3w

אז כזה הוא גם "פרויקט רוזי": קומדיה הוליוודית רומנטית הבנוייה סביב שני הפכים. דון טילמן – פרופסור לגנטיקה, מגה-חנון המצוי עמוק בתוך הספקטרום האספרגרי, ורוזי – ברמנית, מעשנת, לא מאורגנת – ההיפך מכל מה שטילמן מחפש. אז האם יתכן ששני ההפכים האלה יתחברו? האם יש מצב שפרופסור אספרגרי יעבור תוך פחות משעתיים בסינמה מטמורפוזה למעין ג'ק ריצ'ר עם אינטליגנציה ריגשית גבוהה מִשֶל אובאמה? בקומדיה הוליוודית, הכל אפשרי.

אבל רגע, אתם בטח חושבים, הוא התבלבל קצת העולם-נפלא-נורא הזה, או איך שהוא לא קורא לעצמו, הרי מדובר בספר ולא בסרט! אז לא, פרויקט רוזי מסרט הגיע ואל סרט ישוב: הספר הוא בעצם תסריט שהורחב (אפשר להבחין בכך במהלך הקריאה) ולא ירחק היום שהסרט יוקרן in a cinema near you. אז מדובר כאן בעצם בסוג של יצור כלאיים: חצי סרט, חצי ספר. נקרא לו סְפֶרֶט.

האם כדאי להקדיש מזמננו היקר כדי לקרוא סְפֶרֶט רדוד שכזה? האם לא עדיף לקרוא יצירות ספרותיות אינטלקטואליות מרחיבות-דעת ומאתגרות? ובכן, לכל זמן ועת לכל יאשה תחת השמים. עת לברדיצ'בסקי, ועת לבוחצ'בסקי. עת לקפקא, ועת לג'ק ריצ'ר, דווקא. עת לתומאס מאן, ועת to have some fun. ואם בפאן עסקינן, אז תמצאו אותו בשפע בסְפֶרֶט הזה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•עולם
פרויקט רוזי

פרויקט רוזי

גרהם סימסיון

קוראים יקרים, שמי רוזי, אני בת 29, ברמנית (עבודה צדדית, למעשה אני משכילה הרבה יותר אבל נימנע מספויילר) ועניתי לפרויקט של דון טילמן. דון הוא פרופסור לגנטיקה בן 39 שמחפש רעיה, שותפה להבאת צאצא, חברה לחיים, לא ברור מה בדיוק כי דון לוקה באספרגר, ליקוי הממקם אותו בקצה הספקטרום האוטיסטי (הקצה הטוב). דון מנהל את חייו על לוח מחיק וטבלאות, רשימות ממוספרות וחוקים מובנים. זמנו מחולק לדקות ולרבעי דקות, מתוכנן עד השנייה האחרונה. הכנת המזון, קניות, אימוני כושר, הרצאות, ניקוי השירותים ופגישות מקצועיות, כולם תחומים, מוגבלים בשליטתו המוחלטת של דון ושל המחשב הנמצא במוחו.
עד שנכנסתי לחייו היו לדון חיי חברה מינוריים. יש לו שני חברים למעשה, ג'ין וקלודיה, פרופסור לפסיכולוגיה ופסיכיאטרית, ואם נוסיף את ילדיהם יגיע מספר ידידיו לארבעה (מלבדי).
מודע למוזרותו ולמוחו המתוכנת, דון בונה לו חיים מלאים ומספקים ולא ברור לשם מה הוא מחפש אישה.
אבל לדון יש היסטוריה כאובה וכושלת של חיפוש בת זוג, ולכן הוא הוגה את "פרויקט הרעיה" ומחבר שאלון שאמור להגדיר את הרעיה האידיאלית: משכילה, לא מעשנת, נמנעת מאלכוהול, לא מאחרת ועוד כל מיני פרמטרים שעל רובם אינני עונה (חוץ מההשכלה). ניתן לומר שאישיותי שונה במאה ושמונים ומעלות מן הרעיה האוטופית של דון (או אם הייתי באמת רק ברמנית הייתי אומרת שאני שונה בשלוש מאות שישים מעלות).
נכנסתי לחייו בעורמה. מסיבה שאותה תגלו בספר. רציתי להשתמש במיומנותו ובמומחיותו כדי למצוא את אבי האמיתי במסגרת פרוייקט נרחב: "פרוייקט האב".


קוראים יקרים, שמי גרהם סימסיון, אני אוסטרלי, בעל תואר שני וגם דוקטורט, איש אשכולות , בעל תחומי עניין מגוונים, סופר וגם סופר כסף, סוף כל סוף ספרי נמכר להוצאות לאור בשלושים וחמש מדינות וגם שחקנים לא מעטים רוקמים חלום לגלם את דמותו של דון טילמן, יציר רוחי. למעשה גם בסימניה מככב הספר שלי, בעל הכריכה האדומה והאיור המכוער. אבל לא חשוב, רוב המבקרים מעניקים לו חמישה כוכבים ושפע של סופרלטיבים. אז תמשיכו לקנות את ספרי ותודה לצומת וסטימצקי, עד מלבורן הגיעו שמעם של 3 ב-99 ושניים מתנה. קצת מעליב כשאני ניתן במתנה, אבל מה לא עושים למען הרייטינג?


קוראים יקרים, שמי דון טילמן, אני בעל תכונות ייחודיות , חכם יותר מכם, למרות שיש ביניכם חכמים לא מעטים. העובדה שהתכונות הרגשיות אינן משתלטות על מוחי המפותח מגבירה את היצירתיות שלי ומנתבת אותי היישר לעבר המטרה.
נכון, אני לא מודע לתת משמעויות, ניבים ומטבעות לשון אני מבין כפשוטם, אינני יודע לקרוא הבעות פנים, הקוגניציה שלי מבריקה מצד אחד ומצד שני לוקה בחסר, אני נוטה להגדיר אנשים באמצעות אוסף של נתונים, כולל מדד מסת הגוף שלהם, אני הכי לא פוליטיקלי קורקט בעולם, והיום המאושר ביותר בחיי היה היום שבו ביליתי במוזיאון לטבע בניו יורק. כדי לסבר את אוזניכם, היום השני המאושר בחיי היה היום השני שביליתי במוזיאון.
גרהם סימסיון ברא אותי כדמות מעוררת אמפתיה וגם שעשוע. ולכן אל תחושו רגשי אשם כשאתם צוחקים בקול במהלך קריאת הספר (גם אם אני לא מבין, לא אכפת לי שתצחקו על חשבוני, אני לא בטוח אם זה חוקי חברתית להשתעשע על חשבון אנשים שלוקים באספרגר, אבל במדיה בדיונית מחוץ לחיים האמיתיים מותר לצחוק על חלשים).


קוראים יקרים, שמי אפרתי, ובאתי לעשות סדר בראשומון שלעיל.
לאור הפופולאריות הרבה לה זכה הספר באתר, החלטתי לדחוק את רגליהם של ספרים ותיקים ממנו. ואכן, דון טילמן עושה את זה בגדול. זהו ספר מבריק, מקורי, מצחיק עד דמעות וכתוב נפלא.
אינני חושבת שהספר ישב בפנתאון יצירות המופת של המאה, אבל יש בו תועפות של חן וקסם בלתי מבוטל. הספר גם מותח מאוד בזכות פרויקט אבא, שבו דון טילמן מנסה לגנוב די.אן.איי מכמה עשרות רופאים כדי למצוא את אביה הביולוגי של רוזי.
הסוף כמובן טוב וגם מפתיע. הדרך אל הסוף הטוב והמפתיע היא נהדרת .
העניין הוא שהספר הוא מן אגדה למבוגרים. התהליך הנפשי והחברתי שעובר דון אינו קיים במציאות. קשה להאמין שבעל תסמונת אספרגר יכול לעבור מטאמורפוזה מן הסוג שדון עובר. קשת הרגשות שהוא חווה, גם אם אינו יכול להגדירה, אינה מתאימה ללקות שלו.
אבל כאגדה, הוא אכן מספק את הסחורה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אפרתי
פרויקט רוזי

פרויקט רוזי

גרהם סימסיון

דון טילמן, היכן היית בכל שנות הדייטים האינסופיים שלי בתל אביב, עונה על שאלות משמימות שכמו נלקחו מתוך ראיונות עבודה ומבזבזת ערבים שלמים על שיחות בטלות,
בעוד שכל זאת יכול היה להיפתר על-ידי מענה על שאלון לקביעת התאמתי.
ובכל זאת, גם דון טילמן מגלה שזו לא השיטה המוצלחת ביותר לאיתור רעיה.
דון טילמן הוא פרופסור לגנטיקה, בעל כישורים חברתיים לוקים בחסר, שלא לומר אפסיים, דהיינו תסמונת אספרגר. ארונות המטבח שלו מקוטלגים לפי הימים בשבוע, הלו"ז שלו מתוכנן על הדקה וככלל, החיים שלו מאורגנים בצורה קפדנית ביותר. מתוקף היותו איש מדע, הוא מנסה למצוא את אשת חלומותיו בצורה מדעית וכותב שאלונים שאותם הוא מחלק לבנות באתרי הכרויות ובמפגשי ספידייטינג. מיותר לציין שאף אחת אינה מצליחה לעמוד בסטנדרטים הבלתי אפשריים שלו. ואז הוא נתקל במקרה ברוזי – ברמנית, מעשנת, צמחונית, מאחרת כרונית – פסולת חיתון לגמרי. היא מנסה לגלות מי הוא אביה הביולוגי, הוא מנדב את המומחיות שלו בגנטיקה והם יוצאים למסע שכולו איתור אבות פוטנציאליים, הרפתקאות וערעור על כל היסודות שמהם בנויים החיים שלו.
הספר הזה נכנס לרשימת הקריאה שלי לאחר שכבר הומלץ על-ידי כמה אנשים באתר, ולאחר שנתקלתי ב"הביקורות מהללות" בכל עיתון. אבל אני מוכרחה להגיד שההתלהבות בהחלט במקום. הספר מקסים ולא שגרתי. דון טילמן הוא דמות שאי אפשר שלא לחבב, גבר בן 40 עם תמימות של ילד, שמתייחס לכול ברצינות תהומית ומנקודת מבט מדעית, ומגלה לאט לאט מהם רגשות ומה עושים כשהשגרה המוכרת והקבועה מראש נפגשת עם ספונטניות (נוט טו מייסלף: כדאי לנסות ליישם את זה...)
זה ספר שכולו משב רוח מרענן – כיפי, מצחיק, אנושי. ספר שקשה שלא ליהנות ממנו.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•גלית
פרויקט רוזי

פרויקט רוזי

גרהם סימסיון

אחד הספרים הרציניים והמצחיקים בו זמנית שקראתי. מומלץ מאוד תקראו!

העלילה במשפט- דון פרופסור לגנטיקה, שסובל מאספרגר מתכוון למצוא בת זוג ומתכוונן כל כולו ל"פרוייקט הרעיה", שכולל שאלונים מפורטים למועמדת, ועוד.

אי אפשר שלא לאהוב את דון, תמים כמו ילד קטן, ועם זאת מחושב לפרטי פרטים. קצת ספוילרים בהמשך

אתה צוחק ומתכווץ לך הלב בו זמנית כשהוא מתאר שהפסיד דקה וחצי מזמן ארוחת הצהריים שלו, ולכן יפחית את זה ממשהו אחר.
או כשהוא קונה ספר ללימוד תנוחות מיניות, ושואל את רוזי מה מועדף עליה...
הספר הזה פתח לפניי צוהר לעולמם של אוטיסטים, על אף שיש במשפחתי אנשים הלוקים בתסמונת זו.
ממשיכה עכשיו לספר ההמשך- אפקט רוזי

לפני שנה•
★★★★★
•נתוש
פרויקט רוזי

פרויקט רוזי

גרהם סימסיון

ללא ספק הספר הטוב ביותר שקראתי השנה!
על העלילה בקצרה-
דון הוא פרופסור לגנטיקה, הוא גאון אך יש לו תסמונת אספרגר שמבטאת בכך שיש לו יכולות פנומנליות בתחומים מסויימים כגון מדע, בישול ולמידה של דברים חדשים,
מצד שני הוא כישלון חרוץ בתחום החברתי- הוא אינו יודע איך מתנהגים באירועים חברתיים, קשה לו ליצור קשר עם הסטודנטים שלו ואין שום יכולת להזמין בחורה לדייט, או לשרוד דייט.
עקב כמה כישלונות רומנטיים מחליט דון שכדי למצוא בת זוג כדאי לו להשתמש בכישוריו המדעיים ומוציא לפועל את פרוייקט רעיה-
כל המועמדות לדייט יענו על שאלון בכדי לראות אם הן מתאימות לו וכדי למנוע מפח נפש בעתיד.
פרוייקט רעיה אמנם יוצא לפועל אך לא בהצלחה יתרה- אף מועמדת לא עונה על כל השאלות נכון, אז בינתיים דון מקדיש את עצמי לפרוייקט אבא: לעזור לרוזי.
רוזי היא ברמנית שנכשלה כשלון חרוץ בשאלון ועל כן לא מיועדת למערכת יחסים, אבל משום מה דון מעוניין לעזור לה להגשים את החלום שלה ולגלות מי הוא אביה האמיתי.

אני נורא עייפה כי מרגע שאחזתי את הספר (בשעות הצהריים) עד עכשיו לא עזבתי אותו לרגע, לכן לא אכביר במילים:
דון הוא גיבור מקורי, רגיש, חכם, מרתק, מעורר מחשבה, מאתגר ומצחיק בטירוף - וכך גם הספר.
קשה לי לספור את הפעמים בהן צחקתי בקול במהלך הקריאה,
ממליצה לכם בחום לא לפספס את הספר הגאוני הזה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•הקוסמת
פרויקט רוזי

פרויקט רוזי

גרהם סימסיון

****


"פרוייקט רוזי" הוא מה שנקרא ״feel good book". הוא כל כך קל, ורומנטי, וקומי, והוא מתעכל ממש בקלות, אפשר לדמות אותו למין גלידת יוגורט כזאת, קייצית, מתוקה-אבל-לא-יותר-מדי. ראיתי שכבר מישהו כאן נזכר ב"הזקן בן המאה..." - אז כן, יש נקודות דמיון בין שני הספרים. גם כאן וגם שם יש סיפור משעשע (אבל לא מצחיק עד לדמעות. דיברנו על זה), שמסופר בארשת רצינית למדי, אבל בעוד ש"הזקן בן המאה..." מנסה ממש בכוח להצחיק ולחזק את ההלצה ולהסביר אותה שוב ושוב, ושוב, ואז עוד פעם, אז כאן התחושה היא שהמינונים הרבה יותר שפויים ומדוייקים, וגם יותר חכמים - פשוט כי הם לא נזקקים להגזמות או לסלפסטיק כדי להראות כמה קורעים הם החיים בעצם. החלק המשעשע טמון בעיקרו באי-הבנות פשוטות - שנדמה שהן נזהרות שלא להיות מביכות מדי כדי שלא יענו להגדרה "קומדיה של טעויות" - ומעניקות לנו בדרך אגב גם כמה שיעורים על כמה הטרגי והקומי בחיים האמיתיים שלנו חופפים למעשה זה לזה, כמה מהר אנו נחפזים לתת עצות לאחרים על חייהם, כמה קשה לנו לקבל אנשים שהם שונים מאיתנו, ואפילו כמה קשה לנו לקבל את עצמנו או לחילופין להתרחק די הצורך כדי שנוכל לראות לעצמנו את הגיבנת.

הספר הוא סוג של "גבירתי הנאווה" הפוכה על פיה, שמסופרת בגוף ראשון על ידי דון טילמן, פרופסור לגנטיקה הלוקה (?) בתסמונת אספרגר, שלמי שמתעניין מדובר בלקות שנמצאת איפשהו על הספקטרום האוטיסטי, ומשמעותה למעשה הוא שמי שלוקה בתסמונת יהיה לרוב בעל אינטיליגנציה יוצאת מגדר הרגיל, במקביל להיעדר כמעט מוחלט של כישורים חברתיים או יכולות רגשיות.

דון טילמן מוטרד מכך שהוא מתקרב בצעדי ענק לעבר גיל ארבעים, וכי עדיין אינו מחזיק ברעייה. לפיכך, הוא מכריז על "פרוייקט הרעייה", שבו הוא מחבר שאלון מפורט שאותו הוא מחלק לכל רעייה פוטנציאלית, ובו שאלות ומגוונות על הרגלי חייה של המיועדת, כדי למנוע בזבוזי זמן על ידי סינון כל מי, שלמשל, תדע להבדיל בין גלידת מנגו למשמש, מי שאינה יודעת לחשב את ה-BMI של עצמה, נוהגת לעשן או שותה אלכוהול שלא "במתינות".

כצפוי, כל הנשים שעונות לשאלון הדרקוני הזה נכשלות בו מסיבה זו או אחרת, עד שלתמונה נכנסת רוזי, שהיא בערך מאה שמונים מעלות מאותה אישה מושלמת שדון טילמן מצפה למצוא. ודווקא בה הוא מתאהב. כמובן. וכל זה, מטבע הדברים, מראה לנו שאנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים, ושהאהבה אינה נשמעת לציפיות או להגדרות, וגם שאם לא נשתנה, ולא נתגמש, נישאר מאחור.

אני מאחל לכולנו קיץ קריר ונעים, מלא אבטיח מתוק וגבינה מלוחה, טמפרטורות גבוהות ומים קרירים, אהבה גדולה והתגברות על קשיים, נשימות ארוכות ומספקות לאחר מאמץ פיזי מספק לא פחות, ניתוח חד של הבנת הדברים וגם קצת החלטות לא רציונליות מהשרוול, מנוחה שלווה וטיולים ארוכים, שקט צלול ומוזיקה בווליום באזניות, ורוגע מוחלט יחד עם השתוללות פרועה מלווה בצחוק חסר שליטה.

אפשר להתחיל עם הספר הזה.


****

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אלון דה אלפרט
פרויקט רוזי

פרויקט רוזי

גרהם סימסיון

הזמן, זאת יודעים הכל, זז באופן יחסי. רוב האנשים אינם מתכוונים בכך לתורת היחסות של איינשטיין, שאותה אנשים לא ממש מצליחים להבין, אלא לתובנה אחרת, פרוזאית יותר. התחושה של חלוף הזמן היא סובייקטיבית. היא לא רק משתנה מאדם לאדם, אלא משתנה על פי ההקשר והסיטואציה. יחידי סגולה בידיוניים, כמו ג'ק ריצ'ר למשל, ניחנו בשעון פרטי וסמוי בראש המודד את חלוף הזמן בצורה אובייקטיבית וקשיחה. אצל רובינו הזמן עובר טוב יותר ומהר יותר כשאנו נהנים, וזוחל לו לאיטו כשלא. היטיבה לתאר זאת הבת שלי, לאחר ביקור אצל הפסיכולוגית שלה: "אם הזמן היה עובר תמיד בצורה שבה הוא עובר אצל שלומית, כבר הייתי מסיימת את כיתה ח'". והיא עולה לכיתה ז'.

זמן בית חולים הוא לא מושג סובייקטיבי. אובייקטיבית בבית החולים הזמן זורם בצורה שונה. וכך, כאשר באחד מימי אוגוסט החמימים הגעתי לבית החולים, ידעתי שצריך להיערך למריחה של זמן. לא אומרים את זה מראש, כמובן. אבל אפשר לראות שגם הז'רגון של אנשי בית החולים הוא שפה שונה בהחלט מעברית רגילה. רופא יכול להגיד לך, למשל, "פרוצדורה פשוטה כאן במרפאה". הוא מתכוון "פשוטה" במובן של "אני עושה עשר כאלה ביום". זה שאת חשבת "הוקוס פוקוס של חמש דקות, ואני בריאה לחלוטין, בלי שום כאבים ותופעות לוואי", זו בעייתך האישית. האחות יכולה לומר לך ש"תיק-תק כותבים לך פתק שחרור". זה שאת לא הבנת ש"תיק תק" זה חמש שעות, זו שוב, בעייתך האישית.

וכך, כשאמרו לי, "נעלה אותך למחלקה להשגחה", הכנתי את עצמי נפשית לגלקסיית זמן שונה. האיש שלי, שליווה אותי, התקשה להשלים עם זה, ונדנד לסגל הרפואי בלי הרף. בסוף שלחתי אותו למרכז המסחרי הסמוך, שיקנה לו אוכל, וכמה מוצרים שימושיים עבורי. וספר, בטח ספר. הוא שאל אם יש לי רעיון לספר שהייתי רוצה לקרוא. כאן לא היתה לי שאלה. איזה מזל שיש לי אתר נפלא כל כך, שנותן לי המלצות לספרים. ריבוי השבחים להמלצות לספר אחד מסוים גרם לי לשלוף ברגע "פרוייקט רוזי". היה די ברור שזה הזמן להתפנק וממש לקנות ספר קריאה, מה שבדרך כלל אני לא עושה. בוודאי לא לספרים שטרם קראתי. האיש חזר אחרי שעתיים. גם זמן תחבורה ציבורית הוא גלקסיה בפני עמו וראוי להכרה. הוא כבר הספיק לקרוא חצי מהספר. "את תהני מאוד" אמר, נתן לי אותו ופתח מיד את לינווד ברקלי. "מה את רוצה?", הוא אמר, "היה מבצע". שום דבר, אמרתי, גם עליו המליצו בסימניה. זה הכל.

הרופא הגיע והסתלבט על שנינו. את כל הספריה הבאתם, מה? נראה לכם שתספיקו לקרוא ספר שלם? לא זו בלבד שנספיק, עניתי לו. זה זמן בית חולים. כל אחד מאיתנו יקרא את שניהם, עוד לפני ש"תיק-תק" תכתוב מכתב שחרור. כשמכתב השחרור היה מוכן, לא לפני שעשו לי עוד בדיקת דם, איבדו אותה, עשו עוד אחת ואז מצאו את התוצאות של הראשונה, הרופא שאל כמה קראתי. קראתי את שניהם, עניתי לו, ובזמן שנותר גם סרגתי כובע. זמן בית חולים, אתה יודע. אם פעם תגיע לכאן כמאושפז, תוכל להבין.

עכשיו, אחרי שמרחתי ארבע פסקאות, מסתבר שצריך גם לכתוב על הספר. אחרת יגידו שאני מנצלת לרעה את האתר כפלטפורמה לשיתוף ברגשות אישיים, ושאפשר לפתוח בלוג במקום זה. יש תסמונת כזאת. טרם מצאו לה שם מדעי עמוס אותיות. תסמונת הסופר השומע על לקות ומאמץ אותה לגיבור שלו. דוגמאות לא חסרות, ואין צורך לציינן במפורש. מה יוסיף פלפל לספר שלי? שואל הסופר את עצמו. הוא הולך ומגגל שמות של מוזרויות שונות. אולי טורט? יש להם טיקים, והם מקללים בלי אבחנה. אולי הגיבור יסבול מהלם פוסט-טראומטי? או מסכיזופרניה פרנואידית. הם שומעים קולות, ובטוחים שהם עובדים עבור הסי-איי-אי, זה יכול להיות גדול. אולי סובלים מאובסיסיביות כפייתית? גם גיבור שרוחץ ידיים עשרים פעם ביום יכול להיות מרתק. בצר לו הוא פונה למו"ל. המו"ל מתלהב מהרעיון. תכתוב על אספרגר, הוא אומר. הם מוזרים מאוד, ויש לזה פוטנציאל ענק.

כבר כתבתי חלק מדעתי, וכן את ממשקי ההכרות שלי עם התסמונת המדוברת ועם אוטיסטים בכלל, בסקירה על הספר "בת המטבח". אבל אני אכתוב כאן שוב שהשימוש בשם המפורש של התסמונת פוגע קשות באמינות שלו בכלל, ובהנאה שלי מהספר בכלל.

יום אחד, בעת עימות עם פסיכולוגית בית הספר של הבן שלי, באשר ליכולותיו העתידיות של הבן שלי להשתלבות בחברה, אמרתי לה שאני לא דואגת בכלל. אנשים מהסוג הזה, אמרתי, פגשתי בכל פינה בלימודיי באקדמיה. הם ממלאים את הפקולטות של מתמטיקה ומדעי המחשב. ואני מניחה שגם מחלקות אחרות. אף אחד לא מאבחן אותם, או מצרף אותיות לשמם. הם מוזרים, זה נכון. חלקם מתקשים בסיטואציות חברתיות שאחרים זורמים בהם בקלות. לחלקם יש מוזרויות אחרות. אבל ככה זה, זורמים איתם, כי הם כל כך טובים במה שהם עושים. כשהלכתי לרופא שלי בלעתי את חוסר האמפתיה שלו, כי יכולת האבחנה שלו, וקריאת תוצאות האולטרא-סאונד היתה כל כך טובה, שהיה שווה לי.

דון טילמן היה משתלב יופי בחוג למתמטיקה. במקרה הוא מצא את דרכו והפך להיות פרופסור לגנטיקה, אבל העיקרון דומה. הספר מלא מודעות עצמית, כתוב מפיו בגוף ראשון. על כן הוא חסר אמינות כ"אספי", אבל מרתק כסתם פרופסור מטורלל ומוזר, וכן מצחיק ושנון. ספר שאספי אמיתי היה כותב לא היה מצליח להצחיק. זוהי קומדיה רומנטית, קלילה, משעשעת, וחסרת אמינות בכל מובן שהוא. לא ברור מה גרם לטילמן לפצוח בפרוייקט הרעיה. זה לא שהוא חש איזה שהוא צורך בזוגיות או משהו. הדמות של רוזי מוזרה, פרוייקט האב שדון פוצח בו אינו מובן, הסיום העגול והרומנטי אינו מתאים. אילו אוטיסטים היו "יוצאים מזה" בכוח הרצון, כפי שהתקדמות העלילה בספר רומזת, החיים של הרבה אנשים היו קלים ופשוטים בהרבה. אבל אף אחד לא מצפה מקומדיה רומנטית קלילה להיות אמינה. אז כמו "רעלה של ורדים" ודברים מסוגו, זה ספר בסדר, לא יותר. לא צחקתי בקול כמו שהאיש שלי עשה בזמן הקריאה, אבל נהניתי.

ולאספקט של שביל החלב, כדברי אפרתי. שלושה כוכבים נתפסים באתר כהעלבה. אז אפשר לתת לו שלושה וחצי. התאים יופי לזמן בית חולים, ולא רגע לאחר מכן. אולי נתרום אותו לספריה.

לפני 12 שנים•נצחיה
פרויקט רוזי

פרויקט רוזי

גרהם סימסיון

פרויקט רוזי היה בדיוק מסוג הספרים שכיף ליפול אליהם. כזה שאתה קורא כמה פעמים ביום בלי לשים לב, וככל שמתקדם אתה מרגיש שאתה חי ביחד עם הדמויות, לא רק קורא עליהן.

הכתיבה קלילה, מצחיקה, מאוד זורמת, וקל מאוד להתחבר לדמות הראשית. מצאתי את עצמי מחייך, צוחק, ואפילו עוצר רגע לחשוב על דברים קטנים אבל בצורה נעימה, לא כבדה.
זה ספר שמרגיש כמו בילוי טוב: לא עמוק ברמה שמכבידה, אלא פשוט חוויה מהנה מתחילתה ועד סופה.

הכי אהבתי את השילוב בין הומור, לב, וסיטואציות שאי אפשר שלא ליהנות מהן. זה בדיוק הספר שאתה פותח לפני השינה, חוטף עוד כמה עמודים, ופתאום מגלה שהתקדמת הרבה יותר ממה שתכננת. 4.5/5

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•Ron
פרויקט רוזי

פרויקט רוזי

גרהם סימסיון

דון טילמן (המספר) בן הארבעים מתגורר באוסטרליה ושונה במובנים רבים. נבון ובעל זיכרון יוצא דופן, אדם שיטתי וחוקר גנטיקה מבריק. מיומן באמנויות לחימה, מתנייד בעיקר על אופניו, חזק פיזית. מקפיד על תזונה בריאה ופעילות גופנית סדירה. סולד מעישון. אבל, כמו שיודעים מקורביו, כישוריו החברתיים לוקים בחסר וחייו מתנהלים על פי לוח מחיק ותכנון קפדני הנמדד בדקות של ארוחותיו, קניות, פגישות, התעמלות ואימוני הקראטה וכל מה שממלא את יומו. אחרי שעה מסויימת אינו שותה קפה בגלל אורך מחצית החיים של הקפאין והשפעתו על טיב השינה. כשהוא מתוודע לאדם שלא הכיר מבצע תחילה חישוב מהיר של משקל ומדד מסת גוף (BMI). שומר על קשר מסויים עם הוריו ואחיו.
וכשהוא מחליט על 'פרוייקט הרעיה' למציאת בת זוג בעידוד זוג חבריו ג'ין (ששם לעצמו מטרה יוצאת דופן בנוגע לנשים) וקלודיה מחבר דון שאלון מפורט ביותר שעל המועמדת למלא. מי שלא תעמוד בדרישותיו הדקדקניות תיפסל. אישיותו השונה ואופיו הקפדני בצד יכולותיו יוצאות הדופן נובעים מתסמונת אספרגר שככל הנראה לוקה בה.
עד שנכנסת רוזי במקרה לחייו. לדעתו, האישה היפה בעולם. כילדה התייתמה מאם שנהרגה בתאונת דרכים וגודלה בידי אב חורג. בצד לימודיה היא ברמנית שיכולה להתבטא בגידופים עסיסיים ('הפוץ הזה', 'שילך להז****') ואנטי תזה מוחלטת לבת זוגו האפשרית. מאחרת כרונית, מנבלת את פיה וצמחונית. ומעשנת מדי פעם, אבוי.
ומכל הנשים שפגש בנסיונו למציאת האחת והיחידה הוא מוצא עצמו יוצא איתה למסע הרפתקני לפענוח מסתורין משפחתי. בין השניים נרקם קשר יוצא דופן, הם מוצאים עצמם בסיטואציות לא צפויות ומשעשעות לעתים, חלקן מחוץ לאוסטרליה. יכירו זה את זו והוא ילמד שאפשר להשתנות. בין היתר ששינוי תספורת ומשקפיים יהפכו אותו דומה לגרגורי פק.
דמותו של דון הזכירה לי את דר' שון מרפי בסדרת המופת 'הרופא הטוב'.גיבור שונה שאפשר להזדהות איתו.
משעשע וחביב למדי אם כי מאריך מדי פעם בפרטים. אפשר היה לקצר.

3.5 כוכבים
(ספר ההמשך-אפקט רוזי)

לפני 3 שנים•
★★★★★
•ראובן
דירוג
5.0
לפני 12 שנים

“טוב, אני קצר בזמן (בשעה 17:02 אני צריך לסיים עם המחשב) אז אשתדל לעשות את זה קצר ולעניין: טוב אז..”