ספר מעניין שמציג נקודת ראות גרמנית! על התקופה הכי חשוכה בהיסטוריה.
השנה היא 1963 אווה בחורה גרמניה בת 24 העובדת למחייתה כמתורגמנית
מקבלת הצעה לתרגם עדויות במשפט המתנהל כנגד פושעי מלחמה נאצים.
משפחתה ובן זוגה מתנגדים לעיסוק שעלול לטלטל את עולמה השקט.
"הניחי לעבר להישאר בעבר, אווה. עדיף ככה, תאמיני לי"
אך אווה מחליטה לקבל את העבודה, וכך היא נשאבת לזוועות שהעם הגרמני
ביקש לטייח ולהסתיר...
"מפיות העדים הופיעו עוד ועוד מילים, הקולות חדרו לכדי מקהלה:
זה היה הגיהנום שנברא על ידי בני אדם ונוהל על ידם".
המציאות המכוערת מכה באווה, מטלטלת אותה, והיא חווה הבזקי זיכרון
של ילדות רחוקה בגיל 4 , עם אותם אנשים כמוה שהיו בצד הנכון של הגדר
ולעולם לא יבינו את המשמעות של אסיר במחנה ריכוז...
הספר במהותו הוא לא ספר שואה "קלאסי" ,
כי הסופרת מתארת את השנים שאחרי המלחמה.
עפ"י הבנתי היא מבקשת למצוא מחילה והחלמה
על פשעים שאינם ניתנים לתיאור! על רוע של מפלצות בני אנוש.
על מדינה שהלכה לאיבוד בשבילי הגיהנום.
ועל הדורות הבאים שמלקקים את הפצעים...
הסיפור האישי של אווה מרתק, ההתפתחות בעלילה מסקרנת
ודרך הכתיבה מעוררת עניין.
ועם זאת, לא יכולתי לשים את עצמי בזווית הראייה של הסופרת.
ולא הצלחתי למצוא אמפתיה , גם לא רציתי!

















