וואוו. זה מה שיש לי לומר.
הרבה הרבה זמן שלא קראתי ספר כל כך מעולה, סוחף, מסעיר. אם הייתי יכולה לומר לכם את הריגוש שעבר בגופי לאורך כל הספר , המתח, הצפייה לגלות עוד ועוד אבל אינני יכולה. לכן רק אכתוב. מהרגע שאחזתי אותו בין ידי לא הצלחתי להוריד אותו אף לא לרגע.
הספר כתוב בצורה רהוטה ומושכת. הסופרת דאגה כל כמה עמודים לסדר אותנו. כלומר אם לרגע חשבנו שאנחנו יודעים מי הרוצח, אחרי שני עמודים הכל משתנה. ותאמינו לי שליצור סוף מפתיע זה קשה. אכן הופתעתי מהסוף. היא לימדה אותנו בספר על אהבה אמתית מה היא, על בגידות, על טעויות שאנשים עושים ועל איך ברגע אחד כל החיים המושלמים שלך יכולים להתהפך. והכי חשוב היכולת לסלוח.
אני נהניתי מכל רגע ממליצה בחום.

זהו אחד מ-19 הספרים שיצאו בשנות ה- 50 -60 במה שכונה -"סדרת ילדי העולם".

מדוע הספרים הללו הפכו לקסם בכל מ-18 המדינות שבהן התפרסמו ספרי הסדרה הזאת ?

הצלמת -אנה ריבקין-בריק נדדה בעולם וצילמה ילדים שונים המבצעים פעילויות שונות. לאחר שצילמה כמות משביעת רצון, העניקה אותם לידידותיה סופרות הילדים, ביניהן סופרת הילדים השוודית המפורסמת אסטריד לינדגרן. הסופרות חיברו מסביב לתצלומיה של ריבקין סיפור שלם, להנאת הילדים הקוראים, והספרים זכו להצלחה גדולה בסקנדינביה ובאירופה בשנות החמישים והשישים. הספרים הצליחו מאוד גם בישראל, שבה תורגמו, כאמור, בידי המשוררת לאה גולדברג − ידידה נוספת של ריבקין-בריק.


אין לי זיכרונות ילדות מהספר ,כנראה שלא נתקלתי בו. לכן כאשר היום קראתי את הספר ובחנתי את הצילומים ,לא יכולתי להימנע מלקרוא אותו מעיניים של אדם מבוגר.{ואולי, אתם יודעים,יש ספרים שהילכו קסם בילדותנו ואח"כ הקסם פג }.



תחילתו של הספר :"סִפּוּרָהּ שֶׁל ילְַדַּת קִרְקָס, הנַּוֹדֶדֶת בְּתוֹךְ קְרוֹן קִרְקָס עִם הוֹרֶיהָ וְאנְַשֵׁי הקִַּרְקָס הָאֲחֵרִים מֵעִיר לְעִיר, מִכְּפָר לִכְפָר וּמֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ.
לִילבֶַּס עוֹזֶרֶת לְאָבִיהָ לְטפֵַּל בּסַּוּסִים וּמְקַוָּה לִהְיוֹת יוֹם אֶחָד רוֹכֶבֶת סוּסִים מְפֻרְסֶמֶת. יֵשׁ לָהּ חָבֵר בְּשֵׁם לֵיאוֹ שֶׁחוֹלֵם לִהְיוֹת לֵיצָן, כְּמוֹ אָבִיו, וְהֵם נוֹהֲגִים לְבלַּוֹת יחַדַ וְגםַ לָרִיב לִפְעָמִים.".

עד שלא נגמר -זה לא נגמר. עד שלא הסתיימו האירועים עד העמוד האחרון מבין 453 העמודים בספר,האירועים לא הסתיימו ,ממש כמו ספר מתח ולא כמצופה מביוגרפיה "מפהקת" על אחד מהסופרים המשפיעים בכל הזמנים לייב- טולסטוי.

קראתי בחיי הרבה מאוד ביוגרפיות,כזאת עוד לא נתקלתי,לא רק משום אופיו ואישיותו של הסופר,לא רק בגלל מערכת יחסיו עם אשתו ושמונת ילדיו,לא רק מפני שהיה שם משולש רווי אינטרסים על זכויות פרסום הסופר,אלא שהיה פה עוד איש נוכח -נעדר אבל חזק והוא המחבר עצמו. האופן שבו הוא כותב את הביוגרפיה, מערב בתחושותיו ,במחשבותיו האישיות ומציין הערות סרקסטיות כלפי גיבורי הביוגרפיה עד שהקורא לא יודע להחליט מי "הרע" ,"הנבזה", "האומלל" "הנבגד" "הפחדן","המתחזה" "ההיסטרי,"הקנאי" ועוד -מול גיבורי הביוגרפיה {והמשפט הזה טוב לגברים ולנשים בספר}, בכל פעם ובכל עמוד הדעה של הקורא משתנה,כמו נתון הוא בספינה המטלטלת בלב האוקיינוס הגועש או ברכבת הרים שיצאה מכלל פעולה.

משפטי הפתיחה בספר משקפים את לבה של הדרמה: "הסופר וההוגה הנודע בעולם כולו,הרוזן לב ניקולאייביץ' טולסטוי, בן ה–82, ברח באישון לילה בחשאי מביתו בכיוון לא ידוע". לא "עזב", אלא פשוטו כמשמעו — ברח, ובעקבותיו, איך לא, אשתו וכמה משמונה ילדיו, המשטרה, הבישופים, קהל שלם של מעריצים, עיתונאים וסתם פשוטי עם שמזהים אותו לכל אורך מסלול הבריחה. מה הוביל את האיש הדגול למעשה האבסורדי וחסר הסיכוי, שהסתיים במותו בתחנת הרכבת הנידחת אסטפובו? פיצוח החידה הוא מטרתו המוצהרת של הספר"

תחילת ספר מתאר את חייו של טולסטוי כאציל רווק הולל ושתיין,עד שנמאס לו והוא מחפש להקים חיי משפחה וקן ביתי שהוא רואה בו התגלמות גן העדן בעולם הזה. כדי ליצור את הגן עדן הזה הוא מתחתן עם עלמה ממעמד האצולה שצעירה ממנו ב-16 שנים וביחד במשך ה-20 השנים הראשונות הם יוצרים את הגן הקסום הזה באחוזה- "יאסניה פוליאנה".בתקופה הזאת טולסטוי הוציא לאור את "מלחמה ושלום" 1869. ו-"אנה קארנינה" ב-1877 ,שבו עלילת גיבוריו פורשת את הפרק האידאלי בחיי הנישואים של טולסטוי.