זיהום הסביבה, כריתת יערות הגשם, החור בשכבת האוזון, נסיגת הקרחונים, עיור יתר, התפוצצות אוכלוסין או מלחמה גרעינית כוללת - העיתונים והספרות הספקולטיבית מלאים ברעיונות כיצד יגיע כדור הארץ לסופו, כיצד יכלו החיים המוכרים לנו על פני האדמה הזאת. המשותף לכל תסריטי הזוועה האלה הוא אחד - כל זה מעשה ידי אדם או בעטיו. אנחנו אמנם מזיקים לכדור הארץ, אך יש מידה מסוימת של יהירות אנושית במחשבה שכל הרע שיכול לקרות בא מכוחנו וממעשינו. בספר זה, תסריט האסון שונה לחלוטין - כדור הארץ מאט את מהלכו. הסיבה אינה ידועה, וההאטה הולכת ומתגברת. המדענים חסרי אונים ואינם יכולים להסביר את התופעה או למנוע את המשכה. הסיפור מתואר מפי נערה צעירה, ואולי זאת הסיבה לכך שהתיאור אינו מעמיק מספיק. יש תחושה שהרבה דברים מתבקשים חסרים - למשל, איננו יודעים כמעט דבר על מה שהתרחש באזורים אחרים של כדור הארץ, למשל באפריקה, או במקומות שאינם קליפורניה. מה קורה לאנשים העניים יותר? אלה שאינם יכולים לבנות חממה בחצר ביתם? איך מתמודדת הדת עם השינוי? האם אין אנשים הבטוחים שמשיח כלשהו מגיע ופועלים בהתאם? האם אין התגברות של פשע ואנרכיה, מה קורה כשיש אנשים רבים כל כך שאינם יכולים למצוא מזון? אפשר היה להרחיב ולהעמיק בכל הנושאים האלה, וכשהמחברת נוגעת בהם, היא עושה זאת ברפרוף. יש משהו מחריד בדרך שבה אסון מגיע בהדרגה, מעט מעט משתנים הדברים - לא רעידת אדמה פתאומית ההופכת סדרי עולם, אלא משהו אטי והדרגתי, מתקדם ללא רחם לכיוון שאיש אינו יכול לשער. כמה פתטי הניסיון האנושי להמשיך לחיות כרגיל ככל האפשר, כשהאדמה נשמטת מתחת לרגליים (יש גם דוגמאות היסטוריות לכך, לצערנו). השמש תשקע היום בשעה הרשומה בלוח השנה, ותזרח מחר בשעה היעודה. כמה מרגיע לחשוב כך. כמה יפה על רקע זה הברכה בקריאת שמע של ערבית: "ברוך אתה... המעריב ערבים".

אמנם קתרין פישר בונה עולם מפורט ומלא יצורים מכל הסוגים, בעלי כוחות כישוף וקסם ברמות שונות, אך בעיקרו של דבר מתוארת כאן חברה של ימי הביניים, על המעמדות שבונים אותה ועל תנאי החיים אז. בני האדם גרים באחוזות ובריכוזים גדולים יותר בעולם קר וקפוא ונתונים לשלטון הכשפים והאימה של גודרון, השייכת ליצורים המהלכים בשלג. גודרון משליטה קור וקיפאון על הטבע ועל היצורים כולם. גודרון מסוגלת לרוקן את הנשמה מן הגוף ולהשאירו כקליפה ריקה. בקיצור - מרשעת אמתית, שאי אפשר לתאר את שיא מעלליה מבלי לחשוף פרטים מן העלילה. ומנגד, גבורה נשית אחרת - ג'סה, מתחילה כנערה בת אצילים מפונקת ומתפתחת במהלך הספר לדמות אמיצה ועצמאית המצליחה להתמודד בתנאים בלתי אפשריים. הספר מורכב משלושה חלקים, בכל אחד מהם יוצאים הגיבורים למסע הירואי ומגלים בדרך את כוחותיהם ואת מגבלותיהם. בספר הרבה רעיונות יפים על חברות, על חשדנות ומחירה, על אומץ, על היחס לשונה וקבלתו. טוב לקרוא את הספר הזה בימים חמים. הספר מכניס לאווירה צפונית קפואה שיכולה לעזור בימי שרב. מתאים מאוד גם לנוער. לאו דווקא לחובבי פנטזיה בלבד, אלא גם לאוהבים לקרוא אגדות עם ניחוח של מיתוסים עתיקים. ותודה לyaelhar על הביקורת שכתבה שבזכותה קראתי את הספר.

הספר בעיקרו הוא דוח שכתב כלכלן לא יהודי בשם סובוטין. הדוח מתאר מסע שערך בתחום המושב היהודי ברוסיה בשנת 1887 בשליחותו של איש עסקים יהודי עשיר בשם בלוך, שבשליחותו יצאו גם אנשי נוספים, ביניהם נחום סוקולוב. מטרת המסע הייתה כנראה לבחון את מצבם הכלכלי של היהודים באזור זה ואת מקורות פרנסתם. האם יש היתכנות לשינוי מצבם של היהודים, האם יוכלו להשתלב בעבודה יצרנית? כיאה לדוח של כלכלן הספר מלא בנתונים מספריים, בטבלאות המפרטות את מחזורי המסחר, בפירוט מספר בעלי המלאכה בכל מקום, מלאכתם ואחוז היהודים והלא יהודים ביניהם. כל זה כנראה מעניין מאוד היסטוריונים של התקופה. בכל אופן, הספר מפתיע מאוד בתיאורים שנכתבו על ידי אדם שבאמת בא ללמוד ולבחון את המציאות, ללא דעות קדומות וללא אנטישמיות. בתיאוריו מצטיירת תמונה של המציאות בערים הגדולות בזמנו ושל מצבם של היהודים. כך למשל אנו לומדים על שביתת הגרבניות (סורגות הגרביים), רובן היו יהודיות. מחירי הגרביים ירדו מאוד בגלל היצע גדול ושכרן של הגרבניות הופחת והן התקשו להתפרנס. סובוטין מבקר בבתי העסק, בבתים, בדוכנים בשוק. הוא מראיין את האנשים ולומד לדעת מה ערך סחורתם, מה מתח הרווחים. הוא מבקר במרתפים עלובים שבהם מצטופפות משפחות אחדות בחדר. כך למשל הוא כותב על ביקור בשוק במינסק: "...מעניין שבתצפיתנו זו במסחר היהודים בינות לערב-רב של איכרים המצלצלים במטבעותיהם, וכל זאת ביום שוק, לא ראינו כאן ולו שיכור אחד... או אז נזכרתי בימי שוק בסמרה... ובשאר ערים, בין ביום ראשון ובין בימות השבוע, שבהם כוחו של האיש הרוסי כורע ונופל שדוד בכל אשר תפנה..." (עמ'40). הוא מבקר בבתים ומתאר משל את התמונות התלויות: דיוקנאות של משפחת המלוכה, של מונטיפיורי, ושל הרב יצחק אלחנן, רבה של קובנה. הוא מתאר מצד אחד את התחרות ההולכת ומחריפה במינסק בגלל הגירה של יהודים רבים מן הכפרים, לדבריו "גם עכשיו, בעסקי המסחר הם בולעים איש את רעהו חיים, מלשינים זה על זה, כך שבתחום הכלכלי אין זכר ללכידותם ולאחדותם הנודעת. ישראל חברים זה לזה רק בצרה...". הוא מתאר את מוסדות גמילות החסד, את בית התמחוי ואת הקהילה המתאחדת לצורך זה "דוגמה חיה המאירה באור בלתי מחמיא את חברות גמילות החסד שלנו" (עמ' 61). סובוטין מחיה במילים ובתיאורים את היהודים שפגש במסעו, בהם כנראה גם מאבותיי שהתהלכו במחוזות אלה. בקריאת הספר חשתי שקיבלתי דרישת שלום מהם. לספר מבוא מאיר עיניים מאת המביא לדפוס, פרופ' גור אלרואי. ממנו אפשר ללמוד מה היה המניע למחקר הדמוגרפי כלכלי של סובוטין ומה הייתה מידת השפעתו על התנועה הציונית ברוסיה. בסוף הספר הערות הבהרה של ביטויים בספר. הספר כרוך בכריכת בד יפיפייה שעליה מודפסת מפת האזור בכסף, הכיתוב באותיות בגופן ישן כשהאות למ"ד מקופלת מתאים לאווירת הספר, כך גם הנייר הצהבהב.

יופי של ספר. סיפורים יפים ורגישים, דמויות משורטטות בעדינות ובהגינות. אף על פי שהספר דק, איכשהו מצליחה הסופרת להעניק להן ממדי עומק, בלי להזדקק למאות עמודים. ממש מפתיע שזה ספר הביכורים של הסופרת, יש תחושה של כתיבה בשלה ומנוסה. אמנם רוב הדמויות המתוארות כאן הן של מהגרים או תושבים הודים, אבל החוויות המתוארות הן כלל-אנושיות. נהניתי מאוד גם מספר הסיפורים השני שלה - קרקע לא מוכרת.

הסיפור מתואר מפיו של אחד מגיבורי הספר, דני, המספר על ילדותו ועל משפחתו, בעיקר על הקשר עם אחותו היחידה מייב, המבוגרת ממנו בשבע שנים. ה"דמות" העיקרית בספר איננה דני או אחותו, גם לא אביו או אימו, וגם לא אנשים אחרים. ה"דמות" העיקרית היא הבית שבו דני ואחותו מבלים את ילדותם. אביו של דני חוזר מהמלחמה באירופה לאחר פציעה קשה ברגל שממשיכה לגרום לו סבל עד סוף ימיו, אך גם עם עצת זהב ששמע מחבר גוסס כיצד להצליח בשוק הנדל"ן. בארה"ב האב מתחיל בקניית נכסים בשכונות ירודות, הוא קונה בזול, ובעזרת מיומנויות השיפוץ שסיגל לעצמו הוא משפר את הנכסים ומשכיר אותם. כך הוא מצליח לצבור הון ולהתעשר. את הבית ההולנדי שבעיירה הוא קונה כמתנה לרעייתו, היא מגיעה לבית בהפתעה גמורה ורק אז הוא מספר לה שהבית שייך להם. נראה שהבית התרוקן מיושביו בהפתעה. הארונות מלאים בבגדים, הכול מרוהט, על הקירות תלויים ציורי דיוקן גדולים של בני המשפחה שגרו בבית קודם לכן. המטבח מלא בכלי הבישול שלהם. האם מתקשה להישאר בבית השנוא עליה, וכשדני מגיע לגיל חמש היא נעלמת מן הבית ואינה חוזרת אליו עוד. האב ממשיך לעבוד בעיר הגדולה במשך שעות ארוכות וגידול הילדים והטיפול בבית הגדול נעשה על ידי מטפלת, ועל ידי שתי אחיות המטפלות בהם לאורך השנים במסירות רבה. כשהאם נעלמת מתפרצת אצל מייב מחלת הסוכרת באופן קשה וחייה מאז סובבים סביב הטיפול במחלה ובמשבריה. לאחר שנים של בדידות מגיעה לבית אנדריאה, אם לשתי בנות צעירות, שנראה שמתאהבת בבית המפואר יותר מאשר בבעל הבית. הם מתחתנים ואנדריאה משתלטת על הבית ודואגת לכך שבנותיה יקבלו את חלקן, גם על חשבון ילדיו של בעל הבית. מייד לאחר שהאב נפטר, היא מסלקת את ילדיו מן הבית, משתלטת על רכושם ומשאירה אותם חסרי כול. הספר מגולל את המשך חייהם מנקודה זו, כשמייב בת עשרים ודני בן שלוש עשרה, וכיצד המשיכו בחייהם מאז. בהדרגה מתגלים פרטים שלא היו ידועים ומעגלים נסגרים. הספר כתוב בלשון קולחת ונעימה לקריאה. הציור על הכריכה מתאים לספר בצורה מדויקת ומתאר היטב את אחד מציורי הדיוקן התלויים בבית, היחיד שאינו שייך לדיירי הבית הקודמים.

לפעמים משתלם להיות מנומס. דודתי היקרה המליצה על הספר הזה כמה פעמים וכבר לא היה נעים לי לומר שלא קראתי. ספר על יהודי ורשה? על שנות מלחמת העולם הראשונה ועל מהפכת אוקטובר? ספר שנכתב ביידיש? חשבתי שזה יהיה משמים ואפור, והגרוע מכול - למעלה מ-600 עמודים כאלה, שאצטרך לקרוא עד הסוף כי דודתי ביקשה שנדבר על הספר כשאסיים לקרוא... בכן, אין שום דבר משמים ואפור בספר הזה. מזמן לא קראתי ספר עשיר כל כך בכל המובנים - שלל דמויות צבעוניות, תיאורים יפים, הומור ודרמה, ומעל לכול - חיים. גיבורי הספר חיים מאוד, הם פועלים ועושים, לטוב ולרע. הם חוטאים ומנסים לכפר על חטאיהם, הם חזקים מאוד וחלשים מאוד, הם עוברים תהפוכות גורל ושינויים פנימיים גדולים, יש להם אמונות ודעות, הם אוהבים ובוגדים, מתעשרים ומתרוששים, משקרים ומסתירים או מגלים את האמת. הם פועלים בגבורה ובמורך לב, מתמודדים עם חייהם או בוחרים בדרך הבריחה הקלה. יש בספר מנעד רחב של אירועים ותיאורים של ההתרחשויות ההיסטוריות של אותה תקופה דרך עיני הדמויות. הסופר שכתב את הספר כעשר שנים לאחר ההתרחשויות המתוארות (הספר התפרסם בארבעה חלקים בין השנים 1927 ו-1929)רואה את האירועים בפרספקטיבה היסטורית. הוא אינו תמים ויחסו למהפכה אינו נאיבי, בין השיטין אפשר לראות את הביקורת שלו כלפי המהפכה ותוצאותיה. דמויות הנשים בספר מרתקות - גם כאן יש מגוון גדול, החל באישה היפה המשתמשת בגופה כדי לזכות בעושר ובפרסום ועוברת מגבר לגבר וכלה בנשים הלוחמות למען אמונותיהן הפוליטיות או החברתיות, למען משפחתן וילדיהן. כך למשל מצטיירת דמותה המרתקת של אידה, אשת המעשה האיתנה, שבתבונתה מנהלת את עסקי בעלה ומביאה אותו לרווחה כלכלית ולעושר. בתמורה הוא נוטש אותה לטובת אישה אחרת, מסרב לתת לה גט במשך תקופה ארוכה. לאחר שהיא נותרת מחוסרת כול היא אוספת את כוחותיה ומשתקמת, עולה עם החלוצים לארץ ומקימה יישוב חדש עם בעלה השני. הספר מסתיים בנימה אופטימית. המציאות - הרבה פחות. הסופר שניסה לברוח מפני הגרמנים נרצח בטרנופול בפוגרום שערכו האוקראינים המקומיים בתושבי העיר. רעיית נרצחה במחנה השמדה, ורק בתם שרדה. והיכן הם הגיבורים של קציזנה? כעשור לאחר פרסום הספר פרצה מלחמת העולם השנייה וגורלם של האנשים שכתב עליהם ידוע. אילו הייתה לי מכונת זמן הייתי מגיעה לשם ומנסה לשכנע את קציזנה לעזוב את פולין, לעזוב את אירופה ולהינצל. הייתי מנסה להסביר לליאון ולסלאבה, לברל, לברתה, שהזמן קצר, שעדיין אפשר להציל את הנפש. הספר כתוב בשפה עשירה וקולחת, שפה מודרנית לחלוטין. התרגום של בלהה רובינשטיין הוא תרגום מעולה. מפעם לפעם יש הערות שוליים שלל המתרגמת להבהרה - הערות קצרות ולא טרחניות שתורמות מאוד להבנה. ניכר שהתרגום נעשה באהבה רבה ובכישרון.