לא יודעת אם צריך להתבייש בזה מאוד אבל הרבה מהספרים שאני קוראת הם ספרים שגורמים לי להנאה של כמה שעות של קריאה נעימה, עלילה קוהרנטית, לא הרבה יותר מזה. אני אוהבת ספרי מתח, וכך עקבתי כבר במשך יותר מעשרים ספרים אחרי נדודיו של ג'ק ריצ'ר, אחרי גיבוריו של גרג הורביץ, אחרי נסבו ושאר סקנדינבים אפלים ומדוכאים, ועוד רבים כיוצא באלה. הציפיות שלי מהספרים האלה ברורות ומוגבלות.
לעיתים רחוקות אני נתקלת בספר שממש

סיפורם של רעיה ואורי, בעל ואישה שחיים בהתנחלות, יש להם ילדה אחת ורעיה בהריון נוסף. הספר מתחיל מעט לאחר שאורי חוזר מהשתתפות בקרבות בעזה במסגרת אחד המבצעים. השליש הראשון של הספר (להרגשתי) נוגע בעיקר ברעיה, ולאחר מכן אורי הופך לדמות הראשית. הוא דמות מעניינת- דתי עם המון שאלות לה', מתנחל אבל יליד ארה"ב שעלה עם הוריו בגיל 10, חייל מצטיין ביחידה מובחרת שלא מצליח לתפקד מאז המלחמה האחרונה. הספר חושף אותנו

--- "אבל לפעמים רק בלפתוח הכול אפשר לסגור משהו" ---

הכריכה האפלולית, מרמזת על הכאב והסערות שבספר (התמודדות עם מוות, כפול ומשולש. התאבדות. מלחמה, פיזית ומנטלית). ניתן להבחין בשריפה, בשועל ובכרם שנוכחים לאורך הספר.

רעיה ואורי הם זוג דתי שגר מעבר לקו. רעיה איבדה את אחיה, כמו זוג התאומים הנוסף שגדל איתם, שנחצה בשל סיבות טרגיות. יוסף ורעיה הם חצאי התאומים החיים. היינו חושבים שרעיה תבחר ביוסף,