בשתי מילים: ספר מצויין.

בעברית עשירה, רהוטה ויפה, מגוללת סלעית שחף פולג סיפור ישראלי מאוד על שלושה דורות בכפר ללא שם באיזשהו עמק ישראלי מאוד ועל סוד. סוד שבגללו הכפר נענש בקנה מידה תנכי – הגשם כבר לא יורד בכפר מזה תריסר שנים, החקלאות קורסת והכפר נכבש בידי מיזמי נדל"ן.

לא תמצאו כאן קלישאות או תאורי נוף אינסופיים. בהינף משפט אחד, מסוגלת שחף פולג לגרות את בלוטות הדימיון הנכונות ולשאוב את הקורא למקום אמין, מציאותי וישראלי מאוד. זהו אינו רומן קל לקריאה – ממש לא רומן קליל לקרר בו את הקיץ. זהו ספר הדורש מהקורא קשב מלא ומיומנות, הטקסט מזוקק כמו ברנדי טוב וכל משפט מלא משמעות ומשרת את הסיפור ללא יתירות, חזרות או שמץ-שימצו של שמאלץ. בצד השימוש בעברית גבוהה מפתיע לפגוש מדי פעם גם ביבוא לועזי, שביד אמן משתלב בטקסט ואינו מרדד אותו, אלא מעשיר והופך אותו לעכשוי ומציאותי יותר מבלי לזלזל הקוראיה.

הספר בנוי כרומן פוליפוני – כל פרק כתוב מנקודת מבט של אחת מהדמויות העיקריות – ומציג נקודת מבט מעניינת ויחודית של כל דמות על ההתרחשויות. ההתרחשות אינה לינארית והעלילה זזה קדימה ואחורה בזמן ונעה בין הדור הצעיר – האחיות יעל וגלי, הדור המבוגר והדמנטי – סבא יוסקה וסבתא סופי, עם הבלחות לדור הביניים – ההורים המנותקים בנצי וענת והופעות מצומצמות יותר של דמויות אחרות שעוזרות להשלים את התמונה הגדולה.

הספר מסתיים בצורה ייחודית – לאחר ההתרה הגדולה, מסתיים קו העלילה. אבל, בבחירה מאלפת ביותר, הכותבת כמו מקשיבה לדרישת הקורא להדרן ומצרפת סיפור קצר שהוא אחד משיאי הספר. ביד אומן מצליחה הכותבת ליצור אווירה כפרית לילית רגועה ומרגיעה ועוזרת לקורא להיפרד מהסיפור ולחוש בעיקר תקווה.

נכון לכתיבת שורות אלו (אוגוסט 2021) אין בנמצא חומר רקע רב על הסופרת. זהו ספרה הראשון של סלעית שחף פולג, מרצה לאנגלית באוניברסיטה הפתוחה ובוגרת שני תארים באנגלית. חיפוש יסודי במרשתת יעלה כי עד עתה היא פרסמה מספר סיפורים קצרים (נשאיר את הגילוי כתרגיל לקורא) בעברית ובאנגלית, כאשר האחרון שבהם, "לב" זכה במקום השני בפרס "אלמוג" לשנת 2020. ניכר כי הסיפור הקצר הוא הסוגה המועדפת עליה וקל לראות שהטכניקות המהודקות, בהן כל מילה חשובה ובעלת משמעות, שרתו אותה היטב בכתיבת הספר ובהחלט מסבירות מדוע כתיבתו ערכה למעלה מעשר שנים (!). מעניין לגלות כי חלק מהסיפורים הקצרים שמצאתי בחיפוש שימשו כבסיס למספר פרקים ועלילות משנה בספר.

"עד שהגשם יחזור" הוא ספר פשוט נפלא המיועד למי שמחפש ספר מאתגר באיכות גבוהה שאינו מזלזל או מתנשא על קוראיו, ספר שמרגיש איכותי כמו "ספר של פעם" אבל לא מטרחן, אמנם השפה גבוהה אך מאוד עכשוית וזורמת.
ללא ספק, סלעית שחף פולג היא קול ספרותי חדש ומרתק ואין לי כל ספק שהיא תתברג לצד הטובים שבסופרים – כולי תקווה שההמתנה לספרה הבא לא תארך.

ביקורת זו נכתבה בהיפעמות מדאיגה על ידי אשה (נאה, אם יורשה לי) שבעבר נהגה להשיב לכל כך הרבה ממליצי ספרים, “כן כן, זה ברשימת היום-אחד. כרגע לא מתחשק לי לקרוא מד”ב.”
ואז יום אחד, “יום אחד” הגיע, וחייה השתנו לעד.

את חולית קראתי במקביל עם בן זוגי. למעשה, הוא קרא אותו בשפת אמו, אנגלית, ואני בשפת אמי, פורטוגזית, כך שהמאבק לדון בספר על כל מונחיו הבדיוניים והשמות המשונים היה אתגר לא קטן, ולכן אני יותר ממוכנה לדון עליו כאן בחופשיות בלשון התרגום (סתם, עברית, איזה פורטוגזית).

הכל התחיל כשהלכתי ברחובות תל אביב ומצאתי חנות ספרים יד שניה פתוחה לרווחה בשיאו של הסגר השלושה-עשר, אבל מי סופר, כשראיתי את חולית עומד על המדף בכניסה. ביקשתי מהמוכר לשמור אותו עבורי עד שאסיים לעיין בחנותו. היא היתה ריקה מאדם, אבל אי אפשר להיות זהיר מדי.
עד סוף היום, יצאתי משם איתו ועם מאיר שלו אחד ועם דורית רביניאן אחד ועם קיבה אחת מלאה אספרסו. תכננתי להתנפל על מאיר שלו עם הגיעי הביתה (איזה משפט מסוכן), אבל חולית סקרן אותי ופתחתי רק להציץ. שעתיים לאחר מכן, חזר בן זוגי הביתה, כועס על שהתחלתי בלעדיו. אבל לא שמעתי אותו, הייתי רחוקה רחוקה, מאות אלפי קילומטרים ממנו בכוכב הלכת אראקיס, או בשמו העממי, חולית.

אז כן, זהו “הספר על התולעים העצומות” כפי שרבים מכנים אותו, כי את זה כנראה הרבה יותר קל לזכור מאשר ”חולית”.
זהו סיפורו של כוכב המדבר, ואני לא מתכוונת למוזיקאי שנסע להופעה באינדינגב, אלא לכוכב לכת שכולו חול.
סיפורו של עולם שבו מים הם ערך עליון.
סיפורם של שבטים של נוודי מדבר המכונים "דררים" החיים “לצד” תולעי חול אימתניות, בסיס תורת חייהם ומקור הסם והעושר שמגיעים בחבילה אחת.

הגיגים על סקס, פתיחות ראויה לציון מהסוג שמושיב אותך על הכסא כמו על קוצים, אולי אפילו כניסה לעובי הקורה של הטאבו האולטימטיבי ופוטנציאל (נפיץ משהו) של עולם של מטה.
זה מה שניסו, ככל הנראה, להשיג מלקטי ספר הסיפורים הקצרים הקרוי 'סקס'.
רוב הסיכויים שאותו פוטנציאל, הוא שמשך אותי לקרוא אותו (לא בלי לבטים עמוקים).

ויש לציין כי הסיפורים הראשונים, נתנו תחושה של תמורה סבירה לאותו פוטנציאל.
כן, במחצית הראשונה, נראה היה שהעבודה השתלמה.

אלא שאז, הגיע חציו השני של 'סקס. 26 סיפורים עבריים עכשוויים' ואולי אפילו קודם חציו כבר התברר, שהסיפורים הולכים ודועכים אל עולם אישי עכור ומבולבל, שכל מה שניתן לשאוב ממנו הן השאלות המתבקשות, 'מה הקשר בין מה שקראתי כרגע ובין ספר שעיסוקו סקס, פתיחות ויצר למשעי?', 'מה קראתי כרגע? ובעיקר למה?'.

כשהבנתי שהסיפורים לא אחידים ברמתם וברמת העניין שהם מספקים, הבנתי גם שבמסווה של אותה פתיחות מבוקשת, נפלתי בתרגיל השיווקי העתיק ביותר בספר (תמיד עדיף לפתוח בטובים יותר).

יחסים שלא צלחו
נטשתי כשחצי תאוותי הספרותית בידי, בעיצומו של סיפור פתלתל ומיותר, שקדמו לו שניים דומים לו ברמתם.

הבטחתי לעצמי שלא אכנס לניתוח מעמיק יותר, אז נשאיר בצד הפעם, את מה שיש לי להגיד (לדוגמה), על הביטוי 'רוקם עור וגידים'. שיהיה.

כן, The Joke is On Me.