אוי מכשפופה ירוקה ומכוערת הרוכבת על מטאטא כמו כל חברותייך הרעות, מה עלה בדעתך להיות שונה מכל הבחורות ההן היפות בלונדיניות, רכות, מצחקקות ומשמשות מושא לחלומות של כל הבחורים ההם? למה איתרע מזלך ויצאת ירוקת עור, משונה ביותר, לבושת בגדים משונים וכובע מחודד? למה נפל הגורל הרע דווקא בחלקך לחשוב קצת יותר מכולנה, להתעניין במדעים מדוייקים, בניסויים, בהגנה על זכויות בעלי החיים והחיות, להתנגד לקוסם המסתתר והמתעתע ולמשטר הדיקטטורה הפשיסטי שהנהיג על אדמת עוץ? למה לעזור לגדל את אחותך ואחיך הצעירים ולשמש אוזן קשבת וכתף תומכת לאביך המזדקן? ולמה בשם כל המכשפות הטובות לא רצית לך את המלוכה על ארצך כפי שהגיעה לך מתוקף זכות אבות קדמונים וזכות הבכורה? אפילו אהבה אחת אמיתית בחייך לא הגיעה לך, כיוון שלרעות והמכוערות לא מגיע מאום. ואז לאחר שהיית מנודה ומגורשת והצרו את צעדייך ובגדו בך ועקבו אחרייך, ונישלו אותך ממקומך ומעמדך וגזלו את היקר לך מכל והכל, מה נותר לך לעשות? גרגורי מקגוויר לקח את צד המכשפה האפלה והרעה מהסיפור "הקוסם מארץ עוץ ומלמד אותנו פרק "הפוך על הפוך" איך לראות את האגדה או כמה תובנות ורעיונות שאפשר להפיק ממנה כשיושבים על הצד האפל של הירח. כשהגיבורה הראשית היא לא דורותי הילדה הטובה שפוסעת בדרך הלבנים הצהובות אלא המכשפה מהמערב הרודפת אחריה. והאמת ? הסופר באמת גרם לי לאהוב את הסיפור והדמויות שהוא מעלה בכשרון כה רב יותר מנקודת המבט של אלפבה (המכשפה הרעה). בזמן הקריאה זימזמתי לעצמי את השיר הבא, שמתאים כמו כפפה ליד לפנטזיה מארץ עוץ. http://youtu.be/wjt0no3E_-E קריאה נעימה.

אבשלום אבשלום/ויליאם פוקנר "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" יחזקאל , פרק יח פס' ב'. כמה בוסר אכל תומס סתפן וכמה קהות השיניים אותן הנחיל לבניו ולבנותיו? כדי לפתור את הבעיה הסבוכה ולמצוא את התשובות לשאלה שעלתה במוחי המיוגע ומצחי המיוזע מקריאת ספר מאתגר זה, ישבתי ,נחתי ושכבתי לי עם ספרו של פוקנר בידיי והקהיתי את שיניי בנגיסות טיפין טיפין מדפי הספר. קראתי לפעמים שוב ושוב אותם קטעים. עברתי לפעמים יותר מפעמיים על עמודים שלמים מהספר. חשבתי לעזוב, התייעצתי בפורום עם חברים. בעצם רציתי שיגידו לי: עזבי, זה לא בשבילך. למה לך לסבול? יש לך הרבה ספרים אחרים לא קרואים שמחכים על מדפים בביתך. אמרו לי. אבל משום מה התעקשתי המשכתי לחרוק שיניים קהות וקראתי. לאט לאט התבהרה התמונה במוחי המעונה. סיפור קשה בשפה ארכאית ומפותלת כבדה להבנה, פוקנר כותב משפטים ארוכים ביותר כשרק סימני פיסוק מפרידים בין המשפטים. למעשה כמעט אין קטעים. הדיאלוג הוא חלק מהסיפור. לא תמיד ברור מי מספר למי את מה. כאילו המעשה המסופר כל כך קשה לשמיעה שכל הדמויות בסיפור אלו שמספרות מנסים לגלות טפח ממנו ולכסות טפחיים. האוירה של הספר מעורפלת ומסתורית. במרכזה של העלילה משפחה שיצר תומס סתפן, יש שהמסתורין והלא ידוע רב מהגלוי, איש שקורא תיגר על המוסכמות החברתיות ועושה מה שלבו חפץ בלי מצפון ומוסר. איש שרוצה הכל: כסף והרבה ממנו. לא משנה איך ישיג אותו ובאלו דרכים, משפחה- אישה וילדים,בית או אחוזה, אדמות, עבדים. איש שהיה לו הכל אבל נשאר ללא כלום. איש שחטא חטאים רבים כלפי הקרובים לו ביותר אבל שלושה דורות שילמו על כך מחיר כבד מנשוא. עיקר העלילה מתרחשת אי שם מתחילת המאה ה-19 ועד לסופה כמעט בדרום החם של ארה"ב כששיאה של העלילה מתמקדת בתקופת מלחמת האזרחים. אבל לא המלחמה היא העיקר. אלא היחס של הלבנים אל השחורים . זאת היא תמצית הטרגדיה שבה התמקד פוקנר כשלקח בהשאלה סיפור תנ"כי קרא לספר על שמו של "אבשלום בני, אבשלום" מתוך סיפור אמנון-תמר-אבשלום ואבשלום-דוד. הציב לסיפור רקע מלחמה מתח בין גזעי, מתח בין צפון ודרום טרום מלחמה. התבוסה של הדרום. ההפסד של כולם במלחמה עקובה מדם בין אחים לאותה אומה. טרגדיה משפחתית הנובעת כולה מגזענות ובערות של איש לבן אחד תומס סתפן האש הנוראה שהצית עוברת מאיש לאישה באותה משפחה, כמו בנין קלפים המתמוטט כשנוגעים בו ומכלה את כל בני המשפחה עד תום. מומלץ לקריאה לאיתנים ברוחם סבלנים ביותר ואוהבי אתגרים:) לא מומלץ לאלו שמחפשים סיפוק מהיר , הרצים למרחקים קצרים. ופינת התודות: לעומר שעודד והמריץ אותי לקרוא הלאה ולכל מי שהשתתף בפורום "המלצות קריאה" לבקשת העזרה הנואשת שהעלתי.

מיקה ולטארי סופר פיני מוערך.זהו ספר ראשון שלו שאני קוראת. התרגום שלו נכתב בשפה ארכאית שנהגו לכתוב בשנות ה-50. אולי בגלל הנושא ה"כבד" שדן בו הספר, אולי כדי לתת אותנטיות לסיפור העלילה שמתרחשת בשנת 1453. אם מתגברים על המשוכה הזאת לומדים מעט על ההיסטוריה של קונסטנטינופול הביזנטית עם כיבוש הטורקים. גיבור הסיפור הוא יוהן אנגלוס או ז'אן אנז' בן בלי בית, איש שלאומיותו אינה ידועה. גיבור במלוא מובן המילה, איש משכיל ובעל ממון, חייל מסור ואמיץ, אבל גם נווד והרפתקן. אנגלוס בורח מעברו או להיפך מחפש את שורשיו, לאומיותו את שייכותו. ה"מלאך השחור" כפי שנקרא בפי כל, בא לקונטטנטינופול (איזה שם ארוך) בדיוק בזמן קריטי ערב נפילתה בידי הטורקים. העיר ערש התרבות הביזנטית, ערש תחילתה של הנצרות, מעוזם האחרון של היוונים ביבשת אסיה מאז ימי אלכסנדר הגדול, או מלחמת טרויה. העיר הופכת למקום מפגש עקוב מדם בין מזרח ומערב הטורקים בראשותו של מוחמד השני השולטן לבין הקיסר היווני קונסטנטין השני. המלחמה מלחמת דתות, תרבויות. אכזרית ובלי פשרות. זהו קרב על כל הקופה. במהלך העלילה נקרם סיפור אהבה בין ה"מלאך השחור" לבין בת אצולה יוונית תושבת העיר. תוך כדי סיפור האהבה המלחמה התככים הפנימיים בין המנהיגים היוונים לבין כוחות העזר מונציה ומכל עולם הנצרות, הבגידות והבריתות עם ונגד הטורקים. מתגלים סודותיו של אנגלוס מוצאו ייחוסו והטרגדיה האופפת את הסיפור האישי שלו ושל נפילת המעוז הנוצרי האחרון באסיה. מה שכבש אותי בסיפור הטוב והמרתק הזה הוא המבט על העבר הרחוק יותר אותו מתאר ואלטרי. וההשלכות שלו על ההווה שלנו. על מה שקורה מתחת לאפינו ממש. מה שהיה הוא שיהיה. אין חדש תחת השמש. עדיין ישנה מלחמה וטורקיה הישנה הנעה בין משיכה למערב מצד אחד להפניית עורף ופניה למזרח מצד שני. מה השתנה בעצם בחמש מאות השנים האחרונות? הטכנולוגיה של אומנות ההרג והיכולת להרוג מספר גדול יותר של אנשים. בהשקפת העולם בדעות וברעיונות אין חדש. ספר טוב. מומלץ לקריאה.

הספר נכתב על אחד הנושאים היותר מעניינים אותי, לפחות : ברוריה התנאית האלוהית שהייתה יחידה ומיוחדת בדורה. רפאל כהן מביא את סיפורה של דמות נערצת ומעוררת השראה של אישה שעסקה בלימוד תורה ובהנחלתה לאחרים בעולם שבו גברים נהגו בדרך כלל ללמד תורה. ברוריה התנאית הייתה בתו של התנא רבי חנינא בן תרדיון ואשתו של רבי מאיר בעל הנס, שניהם חכמים שחיו במאה ה-2 לספירה. בני תקופתה קיבלו אותה ואף חלקו לה כבוד רב על חוכמתה, למדנותה ופועלה אבל דורות מאוחרים יותר בעיקר יהודים מומרים למיניהם, בהשפעת הנצרות הטילו בדמותה ובמעשיה דופי ואף הכפישו והמציאו עליה סיפור שלא היה ולא נברא. המחבר דואג להפריך את הטענות המאוחרות הללו על ידי ציטוט ממקורות ראשוניים והוכחות שכל ההשמצות עליה היו מזימה של נוצרים להכפיש נשים למדניות ובקיאות בתורה. עד שסוף סוף ישנה אישה שבקיאה בתורה ובמשנה וגם מלמדת תלמידים במקום להעריך אותה ואת מעשיה, באים זדים ומתנכלים לה ולמשפחתה ומאוחר יותר ממציאים עליה סיפורים מצוצים מהאצבע. הסיפור על ברוריה כתוב בספר או אולי עבודה אקדמית של מר רפאל כהן שיסלח לי אם אינני מדייקת בהגדרתי את מהותו של התוכן הנ"ל וטוב שמישהו מקדיש מזמנו וידענותו על דמות חשובה ומעניינת מההיסטוריה הדי רחוקה שלנו ( 1800 שנים ) שלפעמים מופיעה בכמה גרסאות. לרוב היסטוריונים ואנשי אקדמיה מתייחסים ומתרכזים יותר בגברים שהיו מנהיגים וגדולים בתורה אבל ברוריה הייתה יוצאת מן הכלל בתקופתה ומבחינה דתית רוחנית גם בתקופתנו. התודה למר רפאל כהן על הדמות והנושא שהביא לידיעתנו ועל התיקון שעשה לסיפורה וחייה של ברוריה התנאית.

הספר נכתב על אחד הנושאים היותר מעניינים אותי, לפחות : ברוריה התנאית האלוהית שהייתה יחידה ומיוחדת בדורה. רפאל כהן מביא את סיפורה של דמות נערצת ומעוררת השראה של אישה שעסקה בלימוד תורה ובהנחלתה לאחרים בעולם שבו גברים נהגו בדרך כלל ללמד תורה. ברוריה התנאית הייתה בתו של התנא רבי חנינא בן תרדיון ואשתו של רבי מאיר בעל הנס, שניהם חכמים שחיו במאה ה-2 לספירה. בני תקופתה קיבלו אותה ואף חלקו לה כבוד רב על חוכמתה, למדנותה ופועלה אבל דורות מאוחרים יותר בעיקר יהודים מומרים למיניהם, בהשפעת הנצרות הטילו בדמותה ובמעשיה דופי ואף הכפישו והמציאו עליה סיפור שלא היה ולא נברא. המחבר דואג להפריך את הטענות המאוחרות הללו על ידי ציטוט ממקורות ראשוניים והוכחות שכל ההשמצות עליה היו מזימה של נוצרים להכפיש נשים למדניות ובקיאות בתורה. עד שסוף סוף ישנה אישה שבקיאה בתורה ובמשנה וגם מלמדת תלמידים במקום להעריך אותה ואת מעשיה, באים זדים ומתנכלים לה ולמשפחתה ומאוחר יותר ממציאים עליה סיפורים מצוצים מהאצבע. הסיפור על ברוריה כתוב בספר או אולי עבודה אקדמית של מר רפאל כהן שיסלח לי אם אינני מדייקת בהגדרתי את מהותו של התוכן הנ"ל וטוב שמישהו מקדיש מזמנו וידענותו על דמות חשובה ומעניינת מההיסטוריה הדי רחוקה שלנו ( 1800 שנים ) שלפעמים מופיעה בכמה גרסאות. לרוב היסטוריונים ואנשי אקדמיה מתייחסים ומתרכזים יותר בגברים שהיו מנהיגים וגדולים בתורה אבל ברוריה הייתה יוצאת מן הכלל בתקופתה ומבחינה דתית רוחנית גם בתקופתנו. התודה למר רפאל כהן על הדמות והנושא שהביא לידיעתנו ועל התיקון שעשה לסיפורה וחייה של ברוריה התנאית.

הספר נכתב על אחד הנושאים היותר מעניינים אותי, לפחות : ברוריה התנאית האלוהית שהייתה יחידה ומיוחדת בדורה. רפאל כהן מביא את סיפורה של דמות נערצת ומעוררת השראה של אישה שעסקה בלימוד תורה ובהנחלתה לאחרים בעולם שבו גברים נהגו בדרך כלל ללמד תורה. ברוריה התנאית הייתה בתו של התנא רבי חנינא בן תרדיון ואשתו של רבי מאיר בעל הנס, שניהם חכמים שחיו במאה ה-2 לספירה. בני תקופתה קיבלו אותה ואף חלקו לה כבוד רב על חוכמתה, למדנותה ופועלה אבל דורות מאוחרים יותר בעיקר יהודים מומרים למיניהם, בהשפעת הנצרות הטילו בדמותה ובמעשיה דופי ואף הכפישו והמציאו עליה סיפור שלא היה ולא נברא. המחבר דואג להפריך את הטענות המאוחרות הללו על ידי ציטוט ממקורות ראשוניים והוכחות שכל ההשמצות עליה היו מזימה של נוצרים להכפיש נשים למדניות ובקיאות בתורה. עד שסוף סוף ישנה אישה שבקיאה בתורה ובמשנה וגם מלמדת תלמידים במקום להעריך אותה ואת מעשיה, באים זדים ומתנכלים לה ולמשפחתה ומאוחר יותר ממציאים עליה סיפורים מצוצים מהאצבע. הסיפור על ברוריה כתוב בספר או אולי עבודה אקדמית של מר רפאל כהן שיסלח לי אם אינני מדייקת בהגדרתי את מהותו של התוכן הנ"ל וטוב שמישהו מקדיש מזמנו וידענותו על דמות חשובה ומעניינת מההיסטוריה הדי רחוקה שלנו ( 1800 שנים ) שלפעמים מופיעה בכמה גרסאות. לרוב היסטוריונים ואנשי אקדמיה מתייחסים ומתרכזים יותר בגברים שהיו מנהיגים וגדולים בתורה אבל ברוריה הייתה יוצאת מן הכלל בתקופתה ומבחינה דתית רוחנית גם בתקופתנו. התודה למר רפאל כהן על הדמות והנושא שהביא לידיעתנו ועל התיקון שעשה לסיפורה וחייה של ברוריה התנאית.