היתרון בספרים של לורנה קוק הוא שבמהלך מלאכת הקריאה הדפים עוברים מצד לצד. לורנה נוהגת להגיש לקורא ביס מההיסטוריה ועל בסיס אותו ביס לרקום סיפור.

הספר מגולל מתחילת קיץ 1914 ומסתיים ב-1921. אירופה באותה עת פצועה מאירועים שהתרחשו אז ורצח פרנץ פרדיננד בסרייבו. ענני המלחמה הגדולה לא פסחו על אנגליה. אותם עננים התקרבו גם לאחוזה של משפחת קאר-לאיון באנגליה.

אייזק מעצב גנים (אדריכל נוף) הועסק על ידי בעל

זה כבר לא סוד שאני מחפשת מאז השבת השחורה ספרים קלים שמנתקים אותי מהחדשות. הספר הזה הגיע לי בדיוק בזמן בין כל המטלות של טרם החג.

"לאוהבי הפרחים בלבד" הוא ספר על אובדן. הוא נע על מנעד רגשות, יחסים בתוך המשפחה, שיתוף פעולה, סגירות, פתיחות, כעוס, תיקון, גאווה וסיפור שמחבק בתוכו את המשפט: "ראש למעלה עף למטה."

העלילה הוקדשה לכל האלמנות הבודדות, ועל הנחישות, הכוח והאומץ לצוף מעל פני המים גם אם זה

אני הראשונה לכתוב סקירה על הספר המופלא הזה וגם לדרג אותו. בעיירה מנומנמת, אבל לחלוטין לא, חיה סטאר רדלי בעלת השם המפוצץ, שדומה יותר לכוכב נופל. היא מתפרנסת משירה בברים אפלים ומלוכלכים, הודפת ידיים לא רצויות ומגדלת באהבה, אבל ללא אחריות עקבית את דאצ'ס ורובין. גם לדאצ'ס בת השלוש עשרה שם מפוצץ, שלא יביא אותה לשום מקום, אבל היא מכנה את עצמה דאצ'ס דיי רדלי, פורעת חוק, כי הכינוי מקנה לה עמוד שדרה וכוח ל

#
ספרות שואה/ מלחמת העולם השניה של ימינו, מאוסה בעיני. סופרות מסויימות (מה לעשות. כל הספרים מהז'אנר בהם נתקלתי נכתבו על ידי סופרות) מחליטות לכתוב סיפור רומנטי נוגע ללב ולהוסיף עוד ועוד תיאורי שואה קשים ונוגעים ללב הישר ממוחן הקודח. נראה כאילו אותן סופרות סבורות שהשואה לא היתה מספיק מחרידה במציאות. וחיים הרוסים של אנשים לא היו מספיק נוגעים ללב בלי לקשט אותם בעוד ועוד קישוטים מומצאים. לפעמים, כאילו

בעיירה קטנה בלואיזיאנה בשם מולרד חיים שחורים בהירים, כל כך בהירים עד שהם יכולים להיחשב לבנים. כל כך בהירים, עד שיש ביניהם גם ג'ינג'ים כחולי עיניים ומנומשים. דירוג החשיבות של התושבים היא הבהירות, אבל מדובר בשנות בשלושים של המאה שעברה, משום כך הם יושבים בהכנעה ביציע של הקולנוע, הם נכנסים למוזיאון בדלת המיועדת לצבעוניים ובימים המתאימים ועובדים אך ורק בעבודות של צבעוניים כיאה וכיאות.

אביהן הבהיר של

#
לפני המון שנים קראתי ספר בשם "שעיר לעזאזל" של דפנה דה מוריאה. העובדה שאני זוכרת אותו עד היום מעידה על הרושם העז שהוא הותיר בי. מדובר באדם שהרס באופן יסודי את חייו וחיי משפחתו, בזבז את הון המשפחה ועמד לפני פשיטת רגל ומאסר, בנוסף להתנהגויות דוחות ויחס מקומם לזולתו. הוא נתקל באדם שדומה לו כאילו היה תאומו, ומציע לו לקבל את חייו ומשפחתו ואת רכושו הלא מועט. האחר, שאישיותו והתנהגותו שונים תכלית שינוי

"המחויבויות היום-יומיות פשוט לא נגמרות. לפעמים, המחויבויות היום-יומיות הן כל מה שיש לה".

ערב ראש השנה. אני אצל המשפחה של בעלי בקיבוץ ילדותו שנמצא למרגלות ירושלים. התחושות די קשות, חג לא מאוד שמח. מעבר לכוסות היין שמזגתי לעצמי בהדרגה כדי לנסות למצוא נחמה, אני מוצאת אותה גם בספריית הספרים הגדולה בבית המארח. מסתכלת, מעיינת, בורחת.

לפתע אני מקבלת הצעה די מפתה מבעלת הבית, "רוצה ספר מתח טוב?". כמ

זהו סיפור אהבה בין נער ונערה המתחיל בשנתם האחרונה בתיכון בעיירה בדבלין, וגולש לתקופת לימודיהם בקולג'. וכששומעים סיפור אהבה, צעירים בתיכון, מיד המחשבה הולכת לכיוון רומנטי עם לבבות בקרע , ופרפרים בבטן כשהצבע הורוד ברקע. אז לא, זה בכלל לא הכיוון. אין פה סיפור אהבה מתקתק. הפעם הטעם המריר יותר נותן את הטון פה. זה סיפור אהבה שעקף את הפרפרים וחודר לנבכי הנפש ונוגע בצדדים היותר אפלים שלה, מגיע לנקודת הכאב

#
אירלנד של שנות הארבעים של המאה העשרים היא מדינה דתית, שיראת הכבוד שרוחשים אנשים לכמרים (יחד עם טינה וכעס כבושים, ודי הרבה פחד גם) מאפשרת לאחרונים מרחב פעילות רב. הם חסינים מביקורת כלשהי ויכולים לעשות דברים ששום מגזר אחר אינו יכול. נשים וילדים פה הם רכוש הבעל והאב וכמעט כל פעולה – גם שהביאה לתוצאות חמורות – אם נעשתה בשם ערכים שמרניים מתקבלת ולא נענשת.

להיות הומוסקסואל באירלנד הזו זה לא רק פ