• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה

המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה

מאת רומן פוארטולס

הביקורת של רויטל ק.

תמונה של רויטל ק.
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
2.0
המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה

המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה

מאת רומן פוארטולס

הביקורת של רויטל ק.

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
תמונה של רויטל ק.
הוצאה לאור:כנרת זמורה-ביתן בשיתוף מודן
שנת הוצאה:2014
הקודמת
אין ביקורת הקודמת
1/13
ביקורות על המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה
הבאה
בת-יה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 9 שנים

“לפעמים אני מקנאה בשקרנים ורמאים, באלה שלא מנידים עפעף בזמן שהם מדברים. נדמה לי שהם מצליחים לחיות את”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•3 דקות קריאה

זהו סיפורו המופלא של אדם שערך מסע בין מדינות אירופה, המציא את עצמו מחדש והפך לסופר של רב מכר בין לאומי.
ככל הנראה, היתה זו יד הגורל המתעתעת שהובילה את גיבור סיפורנו לקרוא את "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ולא הצליח למצוא סוף לכותרת של הספר" ולמצוא סוף סוף את ההשראה שנדרשה לו כדי להצליח לכתוב רב מכר, אחרי שבע דחיות של כתבי יד קודמים.
אכן, סיפור מופלא ומרגש.

***

ומה בנוגע לספר שכתב גיבור סיפורנו, הלוא הוא רומן פוארטולס?
לא משהו, אם לומר את האמת.
זוה ספר קליל והמוריסטי שבמרכזו פקיר הודי רמאי שבעברו ילדות קשה, הזנחה והתעללות, המגיע לצרפת בתירוץ קלוש למדי (לקנות לעצמו מיטת מסמרים באיקאה אותה יוכל אח"כ למכור ברווח בהודו.
ברצינות? מאחז עיניים שחי מרמאות לא מצא דרך פחות מורכבת ומסובכת להרוויח כמה גרושים?) ומשם מתגלגל למסע של קפיצות בין מדינות אירופה באמצעי תחבורה בלתי שגרתיים (ארון של איקאה, מזוודה של כוכבת קולנוע וכדור פורח) תוך שהוא מתוודע לטרגדיה של הפליטים המנסים להיכנס לאירופה.
שמים לב לשניות מסויימת בנושאים של הספר?
בין הומור קליל וצירופי מקרים בלתי מתקבלים על הדעת, לעיסוק בטרגדיה האנושית של העולם השלישי?
ולא, זה לא משתלב כל כך טוב ביחד.
ההומור לא הצחיק אותי במיוחד. בפרט לא כל ההומור המבוסס על חריזה ומשחקי מילים עם שמותיהם של הגיבורים השונים (גיבור הספר, אָזאטשו לוב, מתחרז, בין השאר עם "אז-הארנק-לא-גנוב" או "אז-אתה-לא-צלוב". השוטרת לה-אפון חוששת שיחשבו שיש לה מוח בגודל אפון, וכן הלאה. הצחיק אתכם? גם אותי לא).
נניח לסופר להנות מהספק - אולי בשפת המקור זה כן עבד.
טוב, אז אולי הרעיונות העמוקים יותר של הספר נותנים לו קצת משקל ומשמעות?
לא, לא ממש.
הבחירה באיקאה ובשחקנית סופי מרסו בתור אייקוני תרבות המסמלים את עולם המערב היתה תמוהה בעיני, ובכלל לא מבינה את הרעיון של הכנסת דמויות אמיתיות כחלק פעיל מהעלילה.
העיסוק בנושא של בעיית הפליטים שטחי למדי (טוב, למה אפשר לצפות מספר קליל...), מציג רק צד אחד, ומתעלם לחלוטין מהבעיות שנהירת הפליטים לאירופה מציבות בפני היבשת.
מצד שני, דווקא כמי שמביע כל כך הרבה אמפתיה ואכפתיות כלפי העולם השלישי - קשה שלא לחוש בהתנשאות וזלזול מצידו של הסופר בכל תרבות שאינה התרבות האירופאית...
הצוענים בספר מתוארים כחמומי מוח, בעלי נטייה לפשע, הנשים מתלבשות כיצאניות ומפלרטטות עם כל מה שזז. בסוף תהיה סולחה גדולה בין הצוענים לגיבור הספר, אבל הטעם המר נשאר.
הפקיר ההודי הרמאי שמח להשיל את עורו ולהפוך לאירופאי.
מה הוא הביא איתו מהתרבות בה נולד וגדל? למה הוא מתגעגע? כלום, ככל הנראה.
גיבור משני בספר דווקא יחזור לסודן ויקים בה בית ספר, אבל נראה שזה מקסימום ההזדהות שהסופר מסוגל להעניק לגיבור בן העולם השלישי. הגיבור הראשי חייב להפוך לאירופאי כדי שיהיה אפשר לכתוב עליו ספר.
ואין טעם אפילו להתחיל לדבר על הסוף הטוב ההוליוודי והבלתי סביר בעליל שהסופר העניק לגיבורו, על הסיכויים שיש לזוגיות הזו לגשר על הפער בין התרבויות והפגיעות בעברו של אָזאטשו לוב ללא עבודה קשה משני הצדדים. טוב, קומדיות קלילות אף פעם לא מתעסקות בנושאים כאלה.
הספר מתנדנד בין שני הצדדים האלו, קומדיה קלילה מצד אחד ועיסוק בנושאים חברתיים גלובליים מצד שני, והנדנוד הזה לא עושה לו טוב.
העיסוק בנושאים הכבדים לא מפצה על ההומור הלא מבריק, וההומור לא מפצה על העיסוק השטחי והלא משכנע בנושאים הכבדים.
אפשר לוותר.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של נתי ק.
נתי ק.
תמונה של michalro
michalro
תמונה של חני
חני
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
תמונה של רץ
רץ
תמונה של מורי
מורי
25קוראים|גיל ממוצע55|60%נשים

על המבקרת

תמונה של רויטל ק.

רויטל ק.

ותיקה
חברה מזה 14 שנים
379 ביקורות•16 נבחרות•8,922 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של רויטל ק.
רויטל ק.
ותיקה
חברה באתר מזה 14 שנים
ביקורות379
ביקורות נבחרות16
לייקים שקיבלה8,922
דירוג ממוצע3.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת90ספרות מקורית84מתח ריגול והרפתקאות61

דיון על הביקורת

9 תגובות
רויטל ק.
רויטל ק.•לפני 10 שנים

:)

(אין לי מושג, למען האמת, מעולם לא הייתי באיקאה...)
מורי
מורי•לפני 10 שנים

למה מיטת מסמרים? אי אפשר להסתפק במוצר מענה סטנדרטי שלהם, נניח ספה?

שונרא החתול
שונרא החתול•לפני 10 שנים

NIMB not in my backyard

רויטל ק.
רויטל ק.•לפני 10 שנים

לא יודעת אם הייתי מגדירה את זה כהתנשאות.

אולי הפוליטיקלי קורקט מונע פירוט של הבעיות שעלולות להיווצר בקליטת פליטים. לא יודעת אם אני פוליטיקלי קורקט כרגע או לא, אבל בעיות כאלה בהחלט קיימות וצריך לתת עליהן את הדעת. פערים תרבותיים לא נעלמים אם מתעלמים מהם, והכרה בהם אינה התנשאות בעיני.
yaelhar
yaelhar•לפני 10 שנים

רוצה דוגמה?

אנחנו מזדהים עם פליטים. הם מסכנים. גם אנחנו היינו. אבל לא רוצים אותם אצלנו (גם לא באירופה). לא בגלל שאנחנו חושבים שתרבותם ודתם נחותים. מה פתאום? הם פשוט לא מתאימים לנו לשכונה, לארץ או ליבשת המאומצת. ואם את חושבת שאני מוציאה את עצמי מהכלל - תחשבי שוב.
רויטל ק.
רויטל ק.•לפני 10 שנים

תודה שונרא

לא יודעת אם שערוריה או מחמאה, אבל אין ספק שחסכנו לעצמנו את כל הפקירים ההודים הרמאים שהיו מגיעים לכאן ומרמים את נהגי המוניות. מזל. תודה יעל ואלון. יעל, חשבתי שהתנשאות היא עצמה לא הכי פוליטיקלי קורקט... מסתבר שטעיתי.
yaelhar
yaelhar•לפני 10 שנים

אמפתיה + התנשאות = התקינות הפוליטית דהיום.

אלון דה אלפרט
אלון דה אלפרט•לפני 10 שנים

נו, תובנות משומשות בכוח זה אף פעם לא כיף

שונרא החתול
שונרא החתול•לפני 10 שנים

זו שערורייה רבתי שמיטת המסמרים של איקאה לא הגיעה לארץ הקודש. או שמא זו מחמאה דווקא?

יופי של קטילה. אוורירית, מנומקת ומשעשעת.
9 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של רויטל ק.

להתאהב בגרייס

להתאהב בגרייס

קריסטל סאתרלנד

מתבגר אמריקאי בעל נפש רומנטית שמחפש את ה-soul mate שלו, מחכה ליום שבו יפגוש את האחת, יתאהב בה וירצה לחיות איתה לנצח, לא, הוא לא חרמן או מעוניין בחוויות מיניות לכשעצמן בכללי, הוא רומנטי כאמור, רגע חכו לאן הלכתם זאת רק נקודת הפתיחה מכאן האמינות עוד יכולה להידרדר!

איפה היינו?
כן, אז יש לו שני חברים-הכי-טובים שהם פחות או יותר גרים אחד אצל השני, תומכים אחד בשני ומשתפים אחד את השני בפתיחות יוצאת דופן ובדיאלוגים שנונים באופן יוצא דופן לא פחות (הייתם חושבים שזה שהגיבור שלנו היה מאוהב באיזשהו שלב באחת משני החברים-הכי-טובים האלו ונישק אותה שבועיים לפני שהיא יצאה מהארון ייצור איזה פלונטר רציני אבל לא לא, הם התגברו על זה באלגנטיות ובשנינות, כאמור, אז זה סתם פרט פיקנטי ברקע שמתבל את העלילה כדי לתת לה קצת גוון משעשע).
יש לו הורים תומכים ופתוחים ואחות גדולה תומכת לא פחות, הוא די אינטליגנטי בלי להיות גאון, לומד בתיכון אמריקאי שבו אין כל כך מעמדות ובלגנים חברתיים וכאלה, וכולם די מכילים וסבבה אחד עם השני.
בגדול החיים שלו תותים עד שהוא פוגש את גרייס המוזרה, המסתורית והיפהפיה ומתאהב בה מה שבא לידי ביטוי בעיקר בזה שהוא מנהל איתה דיאלוגים שנונים אפילו יותר מאלו שהוא מנהל עם שאר הדמויות בחייו.

הוא מבין הרבה אחרי הקורא את סיפור הרקע שלה שמוביל באופן בלתי נמנע לשברון לב שזה בעצם הנושא של הספר (לכן גם החברים הכי טובים שלו יסבלו מלב שבור כעלילות משנה, שלא נפספס את הנקודה).
אבל אל תדאגו, הוא יתגבר.
בינינו, עם נתוני הפתיחה שלו - זה לא מפתיע.

זה אולי נשמע כאילו שנאתי את הספר, וזה לא לגמרי נכון.
הוא קריא, לא בלתי מעניין, אבל כל כך מלוטש, מתוחכם ומודע לעצמו שבשום שלב הוא לא באמת נוגע ללב.

לפני 6 ימים•רויטל ק.
עזאזל

עזאזל

בוריס אקונין

קראתי את הספר לפני שנים.
לא הבנתי מה ההתלהבות ולא טרחתי להמשיך עם הסדרה.
הספר היה נראה לי קצת... ילדותי. בלש במאה ה-19 זה טוב ויפה אבל אנחנו כבר לא במאה ה-19 ולכן קשה להפתיע אותנו עם טוויסטים ואגודות סתרים מרושעות שמניעות את העולם מאחורי הקלעים שלקוחים היישר מהמאה ה-19.
אבל הסדרה בכל זאת מאוד נחשבת ולא יכולתי שלא לתהות מה אני מפספסת, אז השנה התחלתי לקרוא אותה שוב.
עכשיו אחרי שקראתי בערך חצי מספרי הסדרה (שנכתבו/תורגמו עד כה) וככל הנראה אני הולכת להמשיך איתה החלטתי לחזור אליו ולכתוב כמה מילים עליו, או אולי בכללי על הסדרה.
קודם כל, הספר הראשון הוא באמת אחד הפחות מוצלחים.
יש ספרים טובים יותר בהמשך הסדרה.
אמנם נהנתי מהספר יותר בקריאה השניה, אולי בגלל שבין הקריאות השלמתי את החטא ועונשו שהספר קצת מרפרר לרעיונות שלו, ועדיין, מדובר בספר לא מתוחכם ולא מרשים במיוחד.
לאורך כל הסדרה יש איזה פער בין היומרנות שלה, בין שפע הרפרנסים ההיסטוריים והספרותיים, תיאור מערכת השלטון המורכבת והביורוקרטיה שלה, לבין הדמות הראשית שבסופו של דבר היא דמות מאוד לא מתוחכמת, לא עמוקה או מתפתחת. תקראו לו ג'יימס בונד של המאה ה-19, תקראו לו שרלוק הולמס הרוסי, לא ממש משנה למי תשוו אותו (הוא נוטה להיכשל יותר משני הגיבורים האלו, אגב) - מדובר על דמות פלקטית, שטוחה.

את אותו הפער אפשר למצוא בהערות השוליים שנוספו בגירסה העברית: מצד אחד, בהוספת הערות שוליים לספר פרוזה יש משהו יומרני, זה מעיד על עומק שיש בספר שהקורא הלא מספיק משכיל עלול לפספס, וזה אכן כך בדרך כלל. מצד שני, לפעמים נכנסים להערות השוליים הסברים בסיסיים שמתאימים יותר לספר נוער מאשר לספר שבכל זאת מיועד למבוגר עם השכלה סבירה, כמו להסביר מהו ספר יהודית, מי היתה קירקה או מהו שטר מחילה.

בסך הכל אני נהנית מספיק מהסדרה בשביל להמשיך הלאה, אבל חושבת שבשביל להנות ממנה צריך להנמיך קצת ציפיות ביחס להייפ שיש סביבה.

לפני שבועיים•רויטל ק.
רצח בהמשכים

רצח בהמשכים

מקס סיק

נניח שיש לך רעיון לספר בלש/מתח.
אשתו של כותב מותחנים נרצחת באופן שמחקה רצח מהספר האחרון של בן הזוג שלה.
הספר המדובר עוסק ברוצח סדרתי, כך שברור שזוהי רק תחילתה של שרשרת רציחות.
והספרים האלה, הם לא לגמרי ריאליסטיים, הם מערבים רעיונות מיסטיים, תורת הנסתר, מכשפות, כך שכל זה גולש לעולם האמיתי: סגנון הרציחות, תחפושות, סמלים.
יש לך דמות בראש, חוקרת משטרה יפהפיה ומסתורית שהעבר שלה הולך ונחשף בפרקים קצרים בין פרקי העלילה המרכזית.
ונגיד שיש לך גם כמה רעיונות לטוויסטים, לחשודים, קרבנות שמתגלים כחשודים, חשודים שמתגלים כקורבנות.
ותיאורי זוועה גרוטקסיים זורמים לך למקלדת בקלות (אתה סקנדינבי בתרחיש הזה, ככה זה עובד אצלכם).
בקיצור, יש לך מספיק חומר כדי לכתוב ספר די מסקרן, עם קליף האנגרים שיעבירו את הקורא מפרק לפרק ובעצם חסר לך רק דבר אחד קטן, קטנטן:
ההתרה של כל זה.
הפתרון.
הקשירה של כל הקצוות בסוף הספר, שזירת כל הרמזים וסיפורי הרקע לכדי סוף אחד מספק.
אבל טוב, אתה חושב לעצמך, זה רק הסוף... מה זה כבר הסוף.
נמציא משהו, זה יסתדר איכשהו, אולי הקוראים לא ישימו לב.
ואולי כן אבל היי, הם כבר הגיעו עד הסוף אז למי אכפת.
ידוע שהמסע חשוב יותר מהיעד, לא? ואולי הפתרון האמיתי הוא בכלל הקוראים שרכשנו בדרך?
או שאיבדנו בדרך?
לא משנה, נו.
יש לך ספר ביד ואין סיבה שפרטים שוליים יעצרו אותך מלפרסם אותו.
וככה נולד הספר הזה.

לפני 3 שבועות•
★★★★★
•רויטל ק.
נתן ועמוס

נתן ועמוס

אסף ענברי

ספר מרתק וקריא אבל...
קראתי והבנתי למה כמעט כל הקוראים הוסיפו "אבל".

כבר מהעובי שלו היה ברור שהוא לא יקיף את פרשיות חייהם והגותם של הגיבורים שלו.
הגיוני, הרי על כל אחד מהם אפשר לכתוב כמה כרכים עבי כרס.

הספר מתמקד בהקשרים הפוליטיים שלהם, ובפרט בפרשיית לבון ובעמדות שלהם לאחר ששת הימים, היחס לניצחון ולשטחים.
בעוד שהסוגייה השניה בוערת ורלוונטית עד היום ונמצאת במרכז קו השבר האידיאולוגי הישראלי, הראשונה נראית לקורא בן ימינו שולית וחסרת חשיבות.
למרות ההסברים שהספר נותן, התחושה היא שמדובר יותר בעניין אישי, עניין של אגו ומריבות בין דמויות ספציפיות מאשר עניין מהותי ועקרוני כמו זה שניסו לשוות לו.
ואולי גם זאת אמירה על ימינו...?
בכל אופן, התחושה הכללית היא שקיבלנו זווית צרה מדי על שני האנשים האלו, שהיה מקום להרחיב את הספר, את נקודת המבט, את הנרטיב.

הזוית הצרה הזאת יחד עם נקודת הסיום שהסופר בחר לספר נותנים תחושה קטועה, תחושה שלא ברור מה, בעצם, ניסה הסופר לומר.
הוא סיפר סיפור מרתק, כן, היה קשה לעזוב את הספר באמצע.
אבל לאן זה לוקח אותנו? מה כל זה אומר לנו?

ואין ספק שענברי רוצה ויודע לומר לנו דברים על הכאן והעכשיו, זה ניכר בבחירות ניסוח מסויימות ורמזים קטנים שזורקים את הקורא לימינו.
אבל מה האמירה הגדולה - את זה כשלתי מלהבין.

האם מומלץ?
כן, זה בכל זאת אסף ענברי וגם ביום חלש שלו הוא שווה קריאה יותר מרוב הפרוזה שיוצאת בעברית.
אבל... כדאי להנמיך קצת ציפיות ביחס לספרים הקודמים.

לפני 4 שבועות•רויטל ק.
עמוק מדי

עמוק מדי

לי צ'יילד

כבר תקופה ארוכה שכל פעם שאני קוראת ספר בסדרה אני אומרת לעצמי שזהו, זאת הפעם האחרונה, הסדרה הזאת מיצתה את עצמה לגמרי.
ואז הבא בתור בכל זאת מתגלגל לידי איכשהו (אם הוא מונח על מדף הספרים החדשים בספרייה ממש מולי כשאני נכנסת לספרייה זה נחשב שהוא התגלגל לידי, נכון?) ואני קוראת אותו.
למה?
אין סיבה, באמת.
ההצדקה היחידה היא ההשקעה המינימלית: הגיבור כבר מוכר אז אין את המחיר של להיכנס לספר חדש, להבין מי, מה, איפה, למה.
אין שום מורכבות בספרים האלה, שום רגש, שום מאמץ (טוב אולי קצת, מודה שבספרים האחרונים אני לא ועקבת עד הסוף אחרי מה בדיוק המזימה של הרעים ונשארת עם קצוות פתוחים שלא לגמרי בטוחה אם הם אצלי בראש או בספר.
הטווויסטים המרכזיים, בכל אופן, צפויים, ובאופן כללי הכל משדר עייפות).
מג'ק ריצ'ר, שאף פעם לא היה דמות עמוקה או אמינה במיוחד, אבל בכל זאת - דמות כיפית בספרים הראשונים - נשארה רק דמות קרטון (בסדר, חוץ מהאגרופים שעשויים מברזל).
הוא כבר בן יותר משישים, לא שתמצאו לזה זכר בספר, ועדיין לא נמאס לו לחיות כמו נווד שמתנייע ממקום למקום בטרמפים עם מברשת שיניים מתקפלת ודרכון פג תוקף.
הוא מבריק, הוא בלתי מנוצח, שום דבר ואף אחד הם לא אתגר בשבילו, הכל קטן עליו והכל יכול להיפתר באלימות ואם זה לא עובד - אז בעוד קצת אלימות.
אולי באמת זהו?

לפני חודש•רויטל ק.
יום השישי

יום השישי

אריאל שנבל

קראתי כמה ספרי מסע בזמן שבהם הגיבור מנסה למנוע אירוע היסטורי משמעותי.
בתסריט הנפוץ יותר, לפחות מהמדגם הלאו דווקא מייצג שלי, הגיבור נכשל.
או ליתר דיוק - מגלה שציר הזמן האלטרנטיבי גרוע יותר, ועם כל הצער והכאב - מוכרחים לחזור לציר הזמן שבו האירוע כן התרחש.
אני יכולה לחשוב רק על דוגמה אחת שבה שינוי ציר הזמן מצליח והספר מסתיים באוטופיה - עם מחיר אישי למעורבים בדבר.
עושה רושם שמוסכם על כולם בז'אנר הזה שאין שינוי ללא מחיר.

***
נראה לי שאין ישראלי שלא חשב על זה בשנתיים וחצי האחרות: מה היינו עושים אם היתה לנו מכונת זמן, איך היינו מונעים את ה-7/10? האם היינו יכולים למנוע אותו?
למי פונים? עם מי מדברים? מי היה מקשיב לנו?
ואיך חיים אחר כך עם זכרונות הזוועה שחיים רק בראש שלנו, בעולם שאנן שכל זה בשבילו רק מדע בדיוני, משהו שלא יכול לקרות?
ומה ההשלכות של השאננות הזאת, אם היינו ממשיכים לחיות בה, איזה מחיר היינו משלמים בהמשך?

***
אריאל שנבל כתב על זה ספר, ולמרות שידעתי שזה הנושא שלו - רק כשלקחתי אותו ליד קלטתי שאני הולכת לקרוא ספר על ה-7/10 .
ושבעצם, אני בכלל לא בטוחה שאני כבר מוכנה לזה.
בביקורת שלי על בסתר המדרגה של אמונה אלון כתבתי שעוד מוקדם מדי בעיני. מוקדם מדי לסיפורים בדיוניים על ה-7/10, כשיש עוד כל כך הרבה סיפורים אמיתיים שלא שמענו.
מוקדם מדי לכתוב על אירוע טראומטי כל כך, שאנחנו עוד חווים.
פחות הרגשתי ככה לגבי הספר הזה. גם בגלל הזמן שעבר וגם בגלל שהוא בסופו של דבר - לא ממש ספר על ה-7/10.
הוא ספר מד"ב, הוא ספר על תרחישים אלטרנטיביים, רק חלקו מתרחש בכאן ועכשיו.
אולי עוד מוקדם מדי לסיפורים בדיוניים מחקי מציאות, אבל בדיוניים לגמרי שמרחיקים מהמציאות - את זה קל לי יותר לעכל.

***
דבר אחד היה ברור מראש:
הספר הזה לא ילך לכיוון של האוטופיה. הגיבורה לא תמנע את ה-7/10 והספר לא יסתיים בחיים באושר ועושר עד עצם היום הזה.
לא חושבת שאף ישראלי מסוגל כרגע לכתוב או לקרוא אוטופיה מתקתקה כזאת, זה יהיה יותר מדי יריקה בפרצוף. כאילו מישהו מריץ בדיחה על חשבוננו.
לכן זה לא יהיה ממש ספוילר להגיד שהחלק בספר שמתאר את הדיסטופיה של ציר הזמן האלטרנטיבי היה החלק הקשה יותר לקריאה.
קראתי אותו בתחושה שעברנו מספיק, שהיה רע לתפארת גם בלי לתאר תרחישים דמיוניים גרועים יותר.
שאין צורך, תודה רבה, להמציא קווי זמן מחרידים יותר.
וגם בתחושה ששום דבר, נורא ככל שיהיה, כבר לא באמת נתפס אצלנו כדמיוני לגמרי, כמשהו שלא יכול לקרות.

***
אבל חוץ מזה, מדובר בספר קולח מאוד, מרתק, אי אפשר לנחש שמדובר בספר ביכורים (מה שאולי לא מפתיע, בכל זאת מדובר באדם שכותב לפרנסתו).
האם הוא פיצח משהו, הציג תובנה כלשהי לגבי העבר היהודי וההווה הישראלי שהכריכה האחורית טוענת שהוא מתמרן ביניהם?
אני לא בטוחה.
באופן כללי, העיסוק בישראליות וביהדות שטחי בספר.
הוא מתעניין יותר בבחירות אישיות כואבות, בצירי זמן אלטרנטיביים, בנפילות ובשיקום.
אין אוטופיה בספר, כאמור.
כי אי אפשר לתאר כזאת במצב הנוכחי בישראל.
יש משבר וכאב ובחירות כואבות מאוד.
ואולי הנחמה הקטנה והיחידה היא באפשרות הבחירה.
לא זו הדמיונית של הגיבורה שמסוגלת, אולי, לשנות את העבר, אלא הבחירה האישית של כל אחד ואחת איך ולאן להמשיך מכאן הלאה.

***

מחשבות מאוחרות - תוספת לביקורת:
כשבעלי התחיל לקרוא את הספר, הוא אמר שהספר הזה בעצם לוקח את ה-7/10 ומשתמש בו כתירוץ כדי לכתוב על מה שבאמת עניין אותו - דיסטופיה שבה מדינת ישראל נחרבת וקהילת ישראלים לשעבר קמה בארה״ב. קצת איגוד השוטרים היידיים.
ויש בזה משהו, השימוש ב-7/10 מצמיד אותנו לספר והוא הטריגר והמניע של העלילה, אבל הוא באמת לאו דווקא הכרחי בשבילה.
עם זאת, מעניין לציין שדווקא החלק שעוסק בקהילה הישראלית-יהודית-אמריקאית היה החלק הפחות טוב של הספר.
זה חלק שבו ניכר הרקע העיתונאי של שנבל, הוא כתוב יותר כמו כתבה מעניינת שסוקרת קהילה מאשר כמו ספר ממש. שאר החלקים של הספר יותר נוגעים.

לפני חודש•רויטל ק.
הכלה האחרת

הכלה האחרת

גלילה רון-פדר-עמית

מה בסך הכל אני מחפשת?
רומן היסטורי שמתרחש בארץ ישראל בימי התורכים.
שיהיה אמין היסטורית, מגובה בתחקיר היסטורי, שיהיה קל לקריאה אבל לא קליל סטייל רומן רומנטי שמתלבש על ההיסטוריה בשביל קצת צבע ונפח.
שיהיה לו עניין אמיתי בהיסטוריה ובדמויות שהוא כותב עליהן.
שיפגיש את הדמויות שלו עם דמויות היסטוריות ומאורעות היסטוריים אמיתיים.
משהו בסגנון של גיא אוני.
כי אין מספיק ספרים כאלה, שהם גם ספרות פופולארית אבל גם עם ערך מוסף היסטורי אמיתי על התקופה המדוברת.
על משכבי בלילות של אושרת אסייג-לופז היה קצת כזה, אבל התמקד בטרומפלדור בעיקר.
אות מאבשלום של נאווה מקמל-עתיק גם עוסק בתקופה, אבל מרוכז בדמותו של אבשלום, ובאופן כללי ספר לא מוצלח בעיני.
באדום עתיק של גבריאלה אביגור-רותם היו כמה פרקים כאלה, שהיו יכולים להיות בסיס לרומן היסטורי נהדר.
אחוזת דג'אני של אלון חילו לכאורה היה יכול לענות על ההגדרה, אבל העוול שהוא עשה לדמות היסטורית אמיתית, האג'נדה של הכותב וספר קודם שלו שמאוד לא אהבתי הרחיקו אותי מהספר הזה, שברור לי שלא אהנה ממנו.

ואז יצא הספר הזה, שלכאורה אמור להיות בדיוק מה שאני מחפשת:
גלילה רון פדר עמית כותבת קליל ונגיש.
ספרי הביוגרפיה שהיא הוציאה לאורך השנים, לילדים ולנוער, נותנים לה רקע היסטורי רחב.
התחקיר שהיא עשתה ניכר בספר, והקטעים האהובים עלי בו היו אלה שבהם היא שילבה קטעי עיתונות אמיתיים מהתקופה.
אבל בכל זאת, גם הספר הזה לא היה מה שחיפשתי.
למה?
קצת כי הוא היה קליל מדי, כי ההיסטוריה בו נשארה ברמה של ספרי ילדים. בלי עומק, בלי הבנה רחבה יותר של תהליכים ואירועים.
הרבה בגלל הדמויות: קודם כל היו יותר מדי מהןץ כמה אפשר להיקשר לדמות ולפתח אכפתיות כלפיה כשיש כל כך הרבה דמויות וקפיצות ביניהן?
הדמויות שטחיות מאוד, חלקן מאוד לא אמינות.
בפרט הדמות של סוניה, דמות קיצונית שעוברת שינויים קיצוניים, שעושה מעשים מחרידים ובכל זאת בסוף הספר איכשהו הופכת לגיבורה החיובית, החזקה, המודל לאישה ציונית לוחמת, לא לגמרי ברור איך.
החוט המקשר בין כל הגיבורות הוא האדמו"רית מלודמיר.
דמות היסטורית אמיתית, חידתית ומסקרנת.
לא לגמרי ברור לי למה העלילה נטוותה סביבה, מה רצתה הסופרת לומר עליה.
היא לכאורה דמות נשית פורצת דרך, אישה מנהיגה שהיתה שנויה במחלוקת והלכה נגד המוסכמות.
בספר היא מתוארת בתחילה ככזאת ובהמשך כמניפולטיבית, כמישהי שהורסת את חייה של אחת מהמאמינות שלה.
לא לגמרי ברור לי מה ניסתה הסופרת לומר בתיאור הזה.

בינתיים, אני ממשיכה לחכות לספר הנכון שייתן לי את חוויית הרומן ההיסטורי שאני מחפשת.

לפני חודשיים•
★★★★★
•רויטל ק.
הטירה הכחולה

הטירה הכחולה

לוסי מוד מונטגומרי

בגיל 29 החיים של ולנסי מגיעים לקיצם.
היא בת 29, רווקה זקנה, דהויה ומשעממת.
אף אחד כבר לא יתחתן איתה, לא יקרה לה שום דבר מעניין בחיים. כל חייה ימשיכו להיות רצף של התנהגות מרצה, מנומסת ונורמטיבית לפי הסטנדרטים של המשפחה הבלתי נסבלת שלה.
בשלב הזה, לא כל כך אכפת לנו, אם להיות כנים. היא באמת דמות מבאסת וקשה לדמין איך יצמח מהעשב האפרפר והדהוי הזה רומן רומנטי שיצליח באמת לגעת בקורא.

בגיל 29 החיים של ולנסי מגיעים לקיצם.
כמעט.
הרופא מבשר לה שמחלת הלב שהיא סובלת ממנה תביא למותה בשנה הקרובה (זה קצת ספוילר אבל ממש קצת, אז תתגברו).
ואז, כשהחיים באמת מגיעים לקצם וכבר אין מה לדאוג מהעתיד, מהמוניטין, ממה יחשבו ומה יגידו - ולנסי מתחילה לחיות.

לראשונה בחייה היא מעזה להתנהג קצת פחות בנימוס, לא לעמוד בציפיות של הסביבה, להגיד מה שהיא באמת חושבת והשערורייתי ביותר - לעזוב את הבית ולעבור לגור עם חברת ילדות גוססת שהקהילה כולה מנודה כי נכנסה להריון מחוץ לנישואים (הא. לא ראינו את זה מגיע, נכון קוראי האסופית לדורותיהם?)

ולנסי עוברת שינוי אופי דרמטי, האם הוא אמין? לא יודעת. אבל בואו, רומנים רומנטיים לא נועדו להיות אמינים. הם נועדו להיות כיף ואסקפיזם ואת זה הספר הזה עושה נהדר.

מבחינות מסויימות הוא מופרז ומגוחך יותר מהאסופית. התהליך שאן עוברת שבו היא מרפה מהפנטזיה הילדותית של "גבר החלומות" הכהה והשתקן ומבינה שהיא אוהבת את גילברט, חבר הילדות שלה, נראה ריאליסטי להפליא לעומת הרומן בספר הזה.
המשפחה של ולנסי, גיבורת הרומן, מורכבת מאנשים שנראים כמו הדמויות הכי צדקניות ובלתי נסבלות של מונטוגומרי מספרי האסופית או כמו בני הזוג בנט מגאווה ודעה קדומה, אם לשניהם היתה מנת המשכל של הגברת בנט. הטיפשות שלהם מתחרה רק בחוסר ההיכולת שלהם להביע אמפתיה. לא תמצאו פה דמות כמו הגברת לינד שלמרות חסרונותיה, היא אנושית בסופו של דבר.

מבחינות מסויימות הוא בוגר יותר, קודם כל כי הוא עוסק באנשים מבוגרים ולא ביתומות ג'ינג'יות בנות 11, וגם כי הוא בועט יותר במוסכמות החברתיות כמו הריון מחוץ לנישואים או היחס לאנשי דת.

אבל בסך הכל מדובר ברומן רומנטי קליל וחמוד להפליא.
הוא קצר, לא מאות עמודים של מלל והשתפכויות מיותרות.
אין בו תיאורים גרפיים מופרזים ומיותרים.
אין בו ניסיון להיות ריאליסטי או מקורי. אתם תראו את הטוויסטים מקילומטרים.
ותהנו מהם בכל זאת.
כי הוא קיטש מתוק עם תיאורי נוף וטבע כמו שמונטוגומרי יודעת.
כיף של ספר, מושלם לתקופות בהן יש צורך באסקפיזם מנחם.

לפני חודשיים•רויטל ק.
מאחורי כל גבר מוצלח

מאחורי כל גבר מוצלח

שרה גודמן קונפינו

כן כן, שוב לקחתי קומדיה רומנטית קלילה ומטופשת מהספרייה.
נכון.
אנחנו במלחמה, אנחנו רצים לממ"ד, הילדים בבית, מג'נגלים עבודה וזומים של הילדים ואין לדעת מה יקרה מחר והכי גרוע: פסח מתקרב.
אז כן, אני זקוקה לאסקפיזם, תתבעו אותי.

פתחתי את הספר וגילגלתי קצת עיניים כי נחשו מה, שוב הגיבורה היא רעיית פוליטיקאי מושלמת, כזאת שיושבת בבית עם הילדים ומוחקת את עצמה למען הקריירה של בעלה ש - הפתעה הפתעה - בוגד בה עם המזכירה. קצת מזכיר את הפתיחה של אנטומיה של סקנדל, חוץ מזה שאנטומיה של סקנדל לא היה קומדיה ולא רומנטי, אז זה משהו אחר אבל אתם יודעים. כל האקספוזיציה הזאת שבאה לספר לנו כמה הפטריארכיה עדיין כאן וגברים שולטים בעולם ובקושי משאירים מקום לנשים המסכנות כשבואו, לנשים בימינו יש בחירה אתם יודעים, אף אחד לא הכריח את גיבורות הרומנים האלה להיות רעיות ואמהות מושלמות ולוותר על החיים שלהן, תתקדמו כבר עם העלילות, שנות השישים התקשרו למסור ד"ש…

ואז התברר שזה בעצם סוג של רומן היסטורי שמתרחש ב… כן, שנות השישים.

מה שהפך את כל האקספוזיציה להרבה יותר הגיונית. וגם את המגמה של הסיפור להפוכה בדיוק: זה לא ספר שבא לבכות על הפטריארכיה המרושעת שטרם ניפצנו, להפך, זה ספר שבא לחגוג את כל הדרך שעשינו מאז שנות השישים. זה ספר שמאמין בהתקדמות ובהתפתחות, לא במבני כוח שחייבים לנפץ ולהחריב ואז להתחיל מאפס.

האם זה באמת רומן היסטורי? קצת, בעיקר באווירה. היחס לנשים, היחס לשחורים, אנטישמיות מוסווית בקושי.
מרגישים שהסופרת הכינה שיעורי בית.
ואז לקחת אותם ורקחה מהם מאפה מתקתק במילוי קיטש.
בסדר, נו. רציתי רומן רומנטי ואסקפיזם וקיבלתי בדיוק את זה.

לפני חודשיים•רויטל ק.

ביקורות נוספות על "המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה"

המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה

המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה

רומן פוארטולס

איך מגיע פקיר הודי לכדור פורח המרחף בשמי איטליה?
הוא נכנס לארון של איקיאה בצרפת.
נשמע כמו התחלה של בדיחה.
אָזאטשו לוּב (מתחרז עם 'הארנק-לא גנוב' ו'התשר-לא-עלוב') פאטל היודע לחולל פלאים ולהדהים את מכריו בבליעת חרבות מיקרוסקופיות ואכילת שברי זכוכית (עשויים סוכר ונטולי קלוריות) מגיע מהודו לפריז כדי לרכוש מיטת מסמרים באיקיאה כשבכיסו שטר מזוייף של 100 יורו.
ולמרות שבסופו של דבר לא שילם את דמי הנסיעה לחנות המפורסמת ברהיטיה חסרים לו 15.89 יורו כי המבצע של המיטה שחיפש ב-99.99 יורו הסתיים בשבוע שקדם לו.אופס!
שובר את הראש איך להשיג את הסכום הזניח למדי הוא פוגש במסעדת החנות את מארי, צרפתייה חיננית כבת ארבעים וכובש את ליבה. לאחר מכן, בהעדר מקום ללון, נכנס לארון גדול לישון בו ללא מושג לאיזה הרפתקה מטורפת ומטורללת ייקלע.
איזה מרחקים יעבור ואת מי יפגוש כולל ידוענית הפורשת עליו את חסותה. איך יהיה ברשותו סכום שכמוהו לא דמיין שיראה בכמה גלגולים.
איזה חשבון ייפתח עם נהג המונית הצועני גוסטב ('גוס' בפי רעייתו) שלקח אותו משדה התעופה לאיקיאה.
איך ישתנו חייו שעד כה לא היו משהו (ילדות קשה וחיים שהיו רחוקים מלהיות פיקניק) כשיגלה את יעודו החדש בחיים-כתיבה.
מבדר, משעשע, מצחיק- כל ה'ממים' שתרצו. כינויים מבדחים עם חריזה לשמות הגיבורים, צירופי מקרים בלתי נתפסים המטלטלים את מיודענו הפקיר ממקום למקום, פגישות לא צפויות והפתעות על ימין ועל שמאל והכל בגלל...מיטת מסמרים (לא מסמר קטן, כדברי השיר-;).

לפני 3 שנים•
★★★★★
•ראובן
המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה

המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה

רומן פוארטולס

לפעמים אני מקנאה בשקרנים ורמאים, באלה שלא מנידים עפעף בזמן שהם מדברים. נדמה לי שהם מצליחים לחיות את החיים בקלילות ובלי מחוייבות, כמו חיים של פרפר. אני ההיפך מזה. תמיד אומרת את האמת שלי, גם אם היא לא נעימה. וברור שבגלל זה ברחו ממני הרבה ידידים אבל עובדה היא שנשארו לצדי מעטים אבל איכותיים. ואני שמחה על כך, כי כבר מזמן הבנתי שגם לדוברי השקר יש רגע של התפכחות. זה יכול להיות רגע שבו החבר/ה עוזב/ת או רגע של מוות של אחד מבני המשפחה או אפילו התקלות ברמאי יותר גדול מהם, ואז ה"נפילה" שלהם יכולה להיות קשה מאוד.
וזו בעצם מהות הספר הזה שמספר על נוכל ושקרן, שכל הזמן נאלץ לברוח ולהתחבא, וככה יוצא שהוא מטייל קצת בעולם, בלי שממש יראה משהו, אבל הפגישות עם האנשים השונים משנות את דעתו, וככה גם את חייו.
הספר גם מתאר עם קצת הומור את עניין מסעותיהם של הפליטים מהארצות השונות. מסעות שלרוב לא נגמרים כי באירופה המערבית, שלא כמו בארץ, מייד מעלים את הפליט למטוס בדרך חזרה אל הארץ ממנה הגיע. והפליט שוב מנסה להיכנס לארץ בה הוא חושק. וחוזר חלילה. ובקיצור, נדמה שהמסע לארץ המובטחת אף פעם לא נגמר.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•בת-יה
המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה

המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה

רומן פוארטולס

ספר קליל וחמוד! לכאורה סיפור פשוט ומצחיק אבל טומן בחובו תובנות רבות על החיים ועל השינויים שניתן לעבור במהלך החיים.
אני מזהירה מראש, בסקירה יש ספויילרים.
מסופר על פקיר הודי, שרלטן, שמתפרנס מהיותו בעל כוחות מאגיים. הפקיר שלנו טס לפריז כדי לקנות מיטת מסמרים באיקאה (מאחר ובהודו אין סניף של איקאה), הוא שיקר לבני עמו כדי שיממנו לו את הטיסה והתכוון למכור את המיטה ברווח. כשנחת בשדה התעופה בפריז, עלה על מונית ושילם לנהג בשטר היחיד שהיה ברשותו שהיה שטר מזויף. גם את השטר המזויף הוא הצליח להחזיר לעצמו לאחר שהשתמש בטריק ומשך אותו בחוט כך שהנהג לא הבחין. (מאוחר יותר הוא יגלה ואז יחל המרדף אחר הפקיר).
הפקיר הגיע לאיקאה והסתבר שהמיטה חסרה במלאי ולכן הזמינו אותה עבורו ואמרו לו שהוא ייאלץ להמתין יום יומיים. בינתיים הפקיר הסתובב באיקאה ונכנס למסעדה ושוב בעזרת טריק מצחיק (טריק המשקיים השבורים) הצליח להשיג ארוחה על חשבון אישה בשם מארי.
כדי לחסוך הוצאות לינה בבית מלון, עד שתגיע המיטה שהזמין, החליט הפקיר להישאר ללון באיקאה. הוא התחבא מתחת אחת המיטות ובלילה נכנסו אנשים, הוא נבהל והתחבא בארון ובלי כוונה מצא עצמו מובל בתוך הארון במשאית לאנגליה.
כך בלי תכנון ובלי כסף, מתחיל מסעו של הפקיר שלנו בעולם (סה"כ התכוון לטוס לפריז ולחזור להודו ומצא את עצמו מובל לכמה ארצות בעולם).
בדרכו לאנגליה בתוך המשאית הוא פוגש חבורת סודנים שרצו להסתנן לאנגליה בכדי להרוויח כסף ולשלוח אותו למשפחותיהם. המעשה של הסודנים מאד נגע לליבו של הפקיר ומכאן הוא מתחיל לעבור שינוי פנימי בנפשו. הוא מחליט שהוא רוצה להשתנות ולהיות איש טוב כמוהם.
בסופו של דבר, הסודנים נתפסים ע"י המשטרה שמחזירה אותם לברצלונה וכך מוצא עצמו הפקיר מגיע לספרד. שם הוא מגלה שנהג המונית מפריז רדף אחריו לאחר שגילה שרימה אותו. הוא בורח, נכנס למזוודה של שחקנית בשדה התעופה ומוצא עצמו בדרכו לרומא. במטוס הוא רואה כלב ומחליט לתת לו פרוסת עוגה ומבין שכייף לתת וכך הוא מתחיל להיהפך לאדם טוב. הוא מחליט שהוא לא יהיה יותר שרלטן אלא סופר. הוא כותב סיפור על שני אסירים, את הסיפור הוא כותב על בגדיו.
כשהפקיר נחת ברומא, הוא יוצא לפגישה עם השחקנית בעלת המזוודה והיא מסדרת לו פגישה עם הוצאת ספרים כדי לעזור לו להוציא את הספר שכתב. הוא חותם על חוזה ספרים ומקבל מקדמה ענקית שאותה לא היה מרוויח בכמה גלגולים (כך הוא אומר).
בינתיים הוא מהרהר באישה שאותה פגש במסעדה באיקאה, מבין שהוא מתגעגע אליה ומחליט ליצור עימה קשר ברגע שיתאפשר לו.
בחזרה לחדרו בבית המלון ברומא מחכה לו אלמוני (ששלח נהג המונית מפריז) ומנסה לפגוע בו בסכין. הפקיר בורח ועולה על כדור פורח שבמקרה השתחרר מהקרקע ומוצא את עצמו מרחף בשמיים ונוחת בלב ים. שם הוא נתקל בספינת הצלה שהיא בדרכה ללוב. בקפטן מציל אותו והפקיר מוצא עצמו בדרך ללוב. בלוב הוא נתקל באפריקאי שנשדד והוא נותן לו שטר מהמקדמה שקיבל עבור ספרו. הנתינה גורמת לו להרגשת נעימות נפלאה.
בהמשך הוא פוגש בסודני שאותו הכיר במשאית שהובילה את הארון מאיקאה ומעניק לו סכום כסף יפה כך שהסודני יוכל לחזור למשפחתו ולהפסיק לנדוד.
הוא מחליט לחזור לפריז למארי, אותה הכיר במסעדה באיקאה. הוא מתחתן איתה ומהכסף של הצלחת ספרו הם מקימים עמותה לנזקקים.
הפקיר עובר מסע פיזי ונפשי שבמסגרתו הוא מבין שבני אדם יכולים להיות טובים ולא רק נוכלים ויש משהו שווה בחיים וזה העזרה לאחרים.
כך הופך הפקיר משרלטן לאדם מאושר שיצא למסע בארון וחזר ממנו בעל נסיון וחוכמה ועומד לחיות עם אהובתו עד סוף ימיו.
לכאורה זהו סיפור פשוט ומצחיק אך בעצם זהו סיפור שמעורר הרבה מחשבות על החיים ונוגע בתחומים רבים כגון גורל, מקצוע, עושר, אושר, אהבה ונתינה.
הספר מלא ברגעים מצחיקים ומשעשעים, מומלץ בחום!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•תושיק
המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה

המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה

רומן פוארטולס

האמת היא שאין לי יותר מדי מה לכתוב על הספר הזה. על גב הספר נכתב: "הספר הזה הוא יהלום קומי. אם אתם רוצים לארגן את חייכם מחדש, לעולם אל תיסעו עם נהג מונית פריזאי", "הכותרת המצחיקה ביותר של השנה, הספר המצחיק ביותר של הרגע", "מסע חניכה נפלא דרך הלב האנושי". נו, נראה לי שקצת הגזמנו.
זהו ספר קליל ונחמד, כמו לאכול פחזניה אחרי ארוחת צהריים. לא יותר מזה. "יהלום קומי", "מצחיק ביותר"... אכן ישנן מספר קטעים מצחיקים – אמנם לא כאלה שאפול מהם מהספה, וגם מספר קטעים שנונים, ותו לא.
הספר מספר את סיפורו של אזאטשו לוב פאטל, פקיר הודי, רמאי, אשר נקלע למסע משעשע, בין ארצות, המתחיל מצרפת וחוזר לצרפת. זהו מסע המתחיל מהצורך של הפקיר אזאטשו לקנות מיטת מסמרים באיקאה, עובר דרך ארון של איקאה, בארצות שונות, וחוזר אל צרפת.
הסיטואציה עצמה, אכן משעשעת: פקיר שמובל דרך ארון של איקאה לארץ אחרת, אירוניה שבדבר – לבסוף הפקיר הרמאי הוא זה שמרומה בצורה זו או אחרת. אבל זה משעשע רק לרגע. העלילה די סבירה, לא מבריקה, למעשה הכתיבה הפשוטה והמנסה להיות מתחכמת, לא כל כך עוזרת. כמו למשל: "בן דודו פאקמאן (מתחרז עם פקמן)" או "בן דודו אורבסמאתי (מתחרז עם אורז בסמטי)", התחכמות שלא כל כך מצליחה.
עם זאת, זהו ספר מסע. ואני אוהב ספרי מסע. ובדרך כלל, במסע יש משהו שמעבר למסע עצמו: מטרה, השתנות, מטמורפוזה. ואכן, בספר יש את ההשתנות האישיותית של אזאטשו. הספר מדבר על השתנות, הרצון להשתנות: מפקיר שרלטן לאדם טוב יותר המקבל את העולם, נותן ומסייע לאנשים. אבל יש בכך אירוניה רבה, כיוון שהארצות אליהן מגיע אזאטשו הפקיר, בחלקן, הן ארצות עם מלחמות, עוני ודלות, בעיות הגירה ועוד. וגם בחלקת השתנותו הקטנה, אזאטשו לבסוף לא מצליח לסייע, כאשר הוא נותן כסף שהרוויח, מהיותו סופר מתחיל, לאדם זר, שמת לבסוף בספינה. נוסף לכך, ההשתנות הזו מתוארת באופן די בנאלי, לא מרגש ודי פשטני.
ספר נחמד וקליל, לא יותר מזה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•תומר
המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה

המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה

רומן פוארטולס

לפעמים אני מוצא את עצמי מעיין בקטלוג של איקאה. נו, מאלו שכל שנה מקבלים בדואר. הכול נראה כל כך יפה ומסודר, הכול מהוקצע ומושלם, כולל האנשים עצמם. נראה שהמשפחות בתמונה לא רבות, לא מתעצבנות אחת על השנייה, כולם בסדר עם כולם וחיים באושר ועושר, וכמובן בבית מושלם עם ארונית ספרים BILLY במחיר מצחיק (לאלו שצוחקים ממחירים) של 100 ש"ח. הו, הקסם של איקאה. למי זה לא קרה כשהוא ביקר באיקאה, עבר בין המוצגים והבתים המושלמים שמה, התצוגות של הסלונים, חדרי האמבטיה, חדרי הילדים, חדרי שינה וסלונים, ולא חשב לעצמו "אני רוצה לגור פה. פשוט להעתיק את הכול ולשים בבית שלי, או יותר טוב פשוט לעבור לגור פה". אבל המחשבה הזאתי עוברת לכולנו, כי מי יחיה באיקאה. רובנו גם לא קונים חדרים שלמים מאיקאה, והבתים שלנו נראים יותר כמו גיבוב של פריטים אקראיים שיש ביניהם משהו מקשר, ולא כמו החדרים באיקאה שמעצבים שקדו עליהם.

"המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה" (אחד הספרים עם השמות הארוכים ביותר שנתקלתי) פותח באזאטשו לוב פאטל, פקיר הודי שטס לפריז כדי, תאמינו או לא, ללכת לאיקאה. מתברר שבהודו אין איקאה (שמישהו יבדוק אם זה נכון או לא, אין לי מקורות מידע בהודו) והפקיר שלנו צריך בדחיפות, חכו לזה, מיטת מסמרים. ברור שזאת פארסה אחת גדולה, כי באיקאה לא מוכרים מיטת מסמרים לפקירים הודיים. כנראה הסופר,רומן פוארטולס, רצה להראות את הצד השלילי של איקאה- יש שמה הכול, וזה הופך את הבתים של כולנו לזהים, כמו מקטלוג. אפילו אם זה אומר שמוכרים שמה מיטות מסמרים.
אבל הפקיר שלנו הוא נוכל. כל עצם היותו פקיר נעוץ בהולכת שולל, ברמייה ובהונאה של אנשים שיחשבו שיש לו כוחות על טבעיים (כנראה שיש עדיין אנשים קונים את זה). אז הוא מגיע לפריז, נכנס למונית ומרמה את נהג המונית כשהוא נותן לו שטר של מאה יורו ואחרי זה לוקח אותו חזרה ברמייה. הוא מגיע לאיקאה, ומחליט להעביר את הלילה בסניף. ואז הוא שומע צעדים. אזאטשו נכנס לתוך ארון (אל תשאלו מאיזה דגם, בואו לא נהיה קטנוניים) ונתקע. ומכאן מתחיל מסע מוזר, מצחיק, מעניין ולפעמים קצת חופר של הפקיר שלנו בכל רחבי אירופה. הארון מועבר במשלוח לאנגליה, ובמשאית המשלוח מוצא את עצמו אזאטשו עם מסתננים סודנים שעוזרים לו לצאת. אבל הם נתפסים בגבול ונשלחים לברצלונה. בשדה התעופה בברצלונה נתקל אזאטשו בנהג המונית שרומה, ואיכשהו מוצא את עצמו הפקיר בארגז נסיעה של לואי ויטון בבטן מטוס בדרך לרומא. ואז מרומא הוא מגיע ללוב בכדור פורח. ומלוב חוזר לפריז.
כן, מעייף רק לקרוא את זה.

אבל מתחת לכל מעטה הספר הפופ ארט הזה, יש נושא חשוב שמבצבץ מדי פעם. סוגיית המסתננים למדינות אירופה, שבספר נקראות "הארצות היפות". נשאלת השאלה, החשובה מאוד, אם מישהו נולד בצד אחד של הים התיכון, האם זו אשמתו? האם נגזר עליו להישאר במדינה שכוחת אל ושסועת מלחמות (למשל סודן או לוב) רק כי הוא נולד שמה, לסבול למשך כל חייו בזמן שבצד השני של הים חיים להם אנשים שקונים ארגזי נסיעה של לואי ויטון (מתברר שקיים כזה דבר, לכו תבינו עשירים). מתייחסים אל המהגרים, שלא מצליחים להוציא אשרות שהייה במדינות אירופה ולכן נאלצים להסתנן אליהם בתקווה לחיים טובים יותר, כאל מטרד שצריך להיפטר ממנו וגוררים אותם למסעות לאורך כל אירופה, עוברים מיד ליד.

נכתב על גבי הכריכה האחורית שרומן פוארטולס כתב שבעה רומנים שנדחו בהוצאות לאור, עד הספר הנ"ל. מעניין אותי לדעת מה היו הספרים הקודמים שלו, האם היו ספרים יותר רציניים מספר הפופ ארט הזה. יכול להיות שהוא פשוט נכנע לדרישות המו"לים וכתב עוד ספר "קליל" שכל כך לא נחוץ בעולמנו?
הייתי מעדיף לקרוא ספר יותר "כבד" על סוגיית המהגרים, מאשר סיפור חצי דבילי על פקיר שנתקע בארון של איקאה. בקיצור, עוד ספר טיסה. סתם נשנוש, לא ארוחה. או כמו מאמר הפתגם באנגלית-always a bridesmaid, never a bride.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•omers
המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה

המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה

רומן פוארטולס

היכונו לביקורת עם הכי הרבה סוגריימים שכתבתי/ראיתי אי פעם.

*

הנה הציונים שאני מעניקה לספר הנ"ל:

יצירתיות: 5/5 (מלא בדמיון ובצירופי מקרים. אני מתה על צירופי מקרים.)
הומור: 5/5 (אחד הספרים היחידים, אם לא היחיד, שגרם לי לצחוק ממש [לא לגחך, לצחוק].)
מקוריות: 5/5 (יש כאלה שאומרים שהוא העתקה של "הזקן בן ה100..." אבל אני לא רואה קשר מלבד השם הארוך.)
דמויות: 5/5 (אני פשוט משוגעת על דמויות מוזרות, ויש כאלה פה בשפע!!! חוץ מזה, הדמויות עקביות ובנויות כמו שצריך.)
עניין: 5/5 (סיימתי לקרוא תוך פחות מיום, מרתק וממכר!)

אז לא, חברים, אין לי בעיות בחשבון תודה לאל. אני יודעת שהייתי אמורה לתת לו ציון כולל 5/5, שזה אומר 5 כוכבים. אז למה נתתי לו רק 4?

התשובה היא שאני פשוט לא מסוגלת לתת ציון זהה ל"המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה", ול"חלף עם הרוח"! (אני יודעת שזאת לא אשמתך, רומן פוארטולס. ידיך בהחלט כתבו יצירה מקסימה ומרתקת. אל תכעס עלי, תכעס על מרגרט מיטשל!)

*

אני גם רוצה לכתוב את הסיבה שבגללה לקחתי את הספר (משום מה היא נראית לי ראויה לציון.): השם שלו. מאז ומתמיד היתה לי חיבה לשמות ארוכים. זה התחיל מתומס אומלי, או ליתר דיוק אברהם־דלייסי־ג'יוספה־קייסי־תומס־אומלי (ואם השם הזה לא נשמע לכם מוכר אפילו מעט, אז הילדות שלכם עשוקה או שאין לכם ילדות או איך שתרצו לקרוא לזה). אחר כך היתה לי חברה טובה ששמה המלא כלל שבע מילים (כן). בהמשך נהנתי מאוד מקריאת הספר "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה".

אחרי כל זה, מה הפלא שספר בשם "המסע - המופלא - של - הפקיר - שנתקע - בארון - של - איקאה" משך את תשומת לבי.
מה גם שיש לי (וכנראה לכולנו) חיבה מיוחדת לאיקאה D;

*

לסיכום, אל תשכחו לעולם! "העולם קטן כמו ממחטת כיס ממשי הודי". (אהבתי הרבה משפטים מהספר. משפטים הרבה יותר יפים מזה שכתבתי. אבל רק אותו אני זוכרת, וזה אומר שזה משפט מיוחד. אז הרגשתי צורך לכתוב אותו.)

לפני 8 שנים•
★★★★★
•הִיפּאטִיָה
המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה

המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה

רומן פוארטולס

מצד אחד מאוד טיפשי
מצד שני: מתאר את החיים כמו שהם בדיוק, על היחסים בין האנשים השבעים והאנשים מחפשי הפרנסה , מהגרי העבודה,
כשאתה מסיים לקרוא אתה לא יודע להחליט אם לבכות או לצחוק

לפני 12 שנים•איור וודה
המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה

המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה

רומן פוארטולס

העובדה שכריכת הספר היא בצהוב בוהק ומסנוור היא הדבר הראשון שמשך את תשומת לבי לספר הנ"ל.
לקראת טיסה קניתי את המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה, גם כי אמרו כאן לפניי שהוא ספר טיסה חמוד ותו לא וגם כי בעצם היה לי מסע מופלא משלי ומי לא היה רוצה לידו פקיר הודי שמחפש מיטת מסמרים של איקאה, שהיא דבר בסיסי מאוד.
קראתי באוויר ביבשה ואפילו בים, ועדיין לא הצלחתי למצוא משהו שישאיר אותי עם הרגשה של יותר מ"ספר נחמד" שכזה, מה גם שיש בו לא מעט חרוזים (עלובים אם יורשה לי לומר), המסע המופלא של הפקיר קיבל בדרך פיצול אישיות ולא החליט אם בא לו להיות שיר או ספר.
מצד שני, שמחתי שיש לי חבר למסע, גם אם הוא קצת אחר.. ופקיר. זהו אינו מסע פיזי בין יבשתי של חברי הנהנה להכאיב לעצמו בלבד, יש שם גם רצת מעבר ומשפטים שגרמו לי לצאת קצת מהקופסא (תבטיחו לי שתקראו גם את הכריכה הפנימית של הסופר).
לא לצפות ליותר מדי, אולי זה לא רק "ספר טיסה חמוד", אבל זה לא רחוק משם.
זה ספרו השביעי (או השישי?) של מר רומן פוארטולס, היחיד שפורסם, וכנראה שיש סיבה.

שכחתי עד כמה זה מעייף לכתוב ביקורת, וזה עוד כשלא רציתי לקטול את הספר לחלוטין.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•הדס?
המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה

המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה

רומן פוארטולס

סופר עם סיפור חיים מעניין כריכה צבעונית וזועקת
סיפור נפלא ואנושי עם עלילה מוזרה ומצחיקה עד מאוד
שורה התחתונה -מומלץ מאוד!!!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•shahartk