מונוגמיה ופוליאמוריה הם שני קצוות. אם המונוגמיה היא לבן והפוליאמוריה היא שחור, יש ביניהן הרבה משבצות אפורות, שכל אחת מהן היא עולם בפני עצמו עם הגדרות ותתי הגדרות. אבל לכולן מכנה משותף.
על אחת המשבצות האלו יושב הסיפור של מולי רודן וינטר. בספר הממואר הזה היא מספרת את סיפורה שהוא מעניין, מסקרן, ומעורר מחשבה.
אבל קודם אני רוצה לציין שני דברים:
הספר הוא לא מחקרי ולא עיוני, הוא לא מדריך לפוליאמוריה, ככה שאם מישהו רוצה להתנסות בעולם הפוליאמוריה זה לא הספר.
למי שאוהב ספרים "נקיים" ולא מתחבר לסמאט - אז לא, זה לא בשבילכם.
לספר הזה כדאי לבוא בראש פתוח ונטולי שיפוטיות וצקצוקים.
שמו המשני של הספר: "יומן מחיי זוגיות לא שגרתית" מדייק את התוכן.
זה באמת כמו לקרוא יומן. הכותבת פותחת פתח לעולם מסקרן, והיתה לי חוויית קריאה מעניינת עם הספר הזה.
מולי וסטיוארט הם זוג ותיק, בסביבות גיל הארבעים שלהם, נשואים והורים לשני בנים, ומתגוררים בניו יורק. החיים שלהם לכאורה מושלמים, ובכל זאת משהו חסר שם.
הכניסה שלהם לעולם הפוליאמוריה היתה מקרית, ואפילו אגבית. מולי היתה זו שעשתה את הצעד הראשון בליווי ברכתו של סטיוארט, ומהר מאוד המשוואה התאזנה כשסטיוארט הצטרף.
והם קבעו לעצמם כללים שעל פיהם השתדלו להתנהל וניסו שלא לחרוג מהם.
אבל מסתבר שלא הכל מושלם, וגם כשהרשות נתונה, ויש את החופש לתת ללב להתנהג בחופשיות על מלא - גם שם יש אכזבות ושברונות לב.
והסיפוק. הוא לא רק פיזי ורגעי. הוא מגיע ממקום עמוק יותר, הוא נובע מהנפש, כאשר הגוף משמש כצינור, והוא ירגיש שלם רק כשאנחנו נרגיש ככה בינינו לבין עצמנו. כי כשאנחנו מסופקים ויכולים להחיל את הסיפוק הזה על מי שלצדנו - זה המושלם.
ומי שבאה לעזרתה של מולי זו אמה, שהכי מבינה לליבה, כי גם היא ואביה של מולי ניהלו מערכת יחסים פוליאמורית, בתקופה אחרת, הרבה לפני שמושג הפוליאמוריה השתרש בשפה.
להיות פולימרי זה כמו להיות להטוטן, אבל במקום לג'נגל בכדורים, אתה מג'נגל ברגשות.
למדתי מהקריאה בספר כמה דברים מעניינים:
הפוליאמוריה דורשת כנות ושקיפות מלאים. אין צורך לשקר ולהסתיר. הכל גלוי.
זו מערכת יחסים שעובדת על איזון. כשצד אחד לא מאוזן העסק מתנדנד ומרגיש לא יציב.
אנשים פוליאמורים הם אנשים נדיבים. הנדיבות לחלוק רגשות, לחלוק את בן / בת הזוג שלך ממקום נקי, מקום של פרגון ללא קנאה, זה דבר שלא כל אחד מסוגל לו.
מולי מתארת את זה במילים יפות:
"כי האהבה עצומה. שופעת, אינסופית בעצם. וזה הסוד: אהבה מולידה אהבה. ככל שאוהבים יותר, יש יותר אהבה לתת." (עמ' 302)
והתובנה הכי בולטת שקיבלתי מהספר היא שלאנשים קל יותר לחיות בשקר מאשר עם האמת. האמת היא אחת, ולשקר הרבה פנים. למעשה השקר הוא אמת אשר מסובבת בכל מיני אופנים, כל אחד מסובב אותה לכיוון שנוח לו, לאזור שבו קל לו לחיות אותה.
אהבתי את שם הספר. עוד. החיפוש אחרי העוד, השאיפה להגיע לעוד, הידיעה שאתה תמיד יכול לקבל עוד, הרעב התמידי הזה לעוד ועוד.
ממליצה למי שסקרן ואוהב לקרוא על עולמות שגם אם לא חופפים את עולמו שלו, הם מלאים בתובנות ונותנים פתח הצצה לעולמות אחרים.


















