קראתי את הספר של איריס רילוב ושמחתי לגלות סופרת שמוליכה את עלילות הסיפורים בספר בבטחה ובכישרון רב. הספר מחולק ל 9 סיפורים קצרים.
באחד הסיפורים בחור צעיר שנמצא במשבר נפשי נקרא לסעוד את סבו הזקן.
בסיפור נוסף ילדה עוברת את גיל ההתבגרות על רקע מלחמת יום כיפור. ילדה זו מגלה לראשונה בחייה ניצני מיניות.
בסיפור אחר אישה באמצע חייה עוברת לגור בפרבר אמריקאי וכל מה שהיא רוצה זה לברוח מהמציאות, היא עושה זאת על ידי כתיבת פנטזיות.
אני קורא את הספר עמוד אחר עמוד ולא שם לב לזמן החולף. רילוב כותבת בכישרון רב ברגישות ובעדינות. יש בסיפורים הרבה רוך, יחסי אנוש בעיתיים ומכשולים רבים איתם נאלצים גיבורי הנובלה להתמודד.
דבר נוסף ששמתי לב אליו הוא בכך שבכל סיפור יש קונפליקט שלעתים הוא נפתר ולעיתים מסתבך ולא מגיע לידי סיום טוב. אין בספר אשליות אין חיים קלים ולעיתים נדמה שאין נחמה.
לאחר שסיימתי לקרוא את הספר חשתי עצבות לצד דיכאון.
איריס רילוב היא פסיכולוגית קלינית ואולי עקב מקצוע זה יש לה הבנה של הנפש האנושית.
בספר יש יחסי הורים ילדים, מערכות יחסים בין גברים לנשים בין אימהות לבנותיהן ובין אבות לבניהם.
בסיפור הראשון ילדה באה לבית חולים לבקר את אימא שעברה ניתוח לכריתת רחם. בסיפור אחר סופר מצליח ואגואיסט קופא מול המסך ומזמן התכנסות משפחתית נדירה.
הספר יצא לאור ב2020 בפרדס הוצאה לאור.
עורכת הספר: לי ממן.
הספר מכיל 242 עמודים.
נהניתי מאוד מהספר ואני ממליץ עליו לכל מי שאוהב לקרוא ספרות מקור איכותית.

אחרי הספירה הוא ספר הביכורים של דורית שילה דוקטור ומבקרת ספרות שחיה 15 שנה בפריז
סגנון חייה שם מאוד מודגש בצורה אותנטית בספרה .
הספר מכיל 12 סיפורים מקוריים קצרים הכתובים בצורה ציורית ויפה שנושאם ברצון בשייכות
למשפחה , מערכות יחסים , ואהבה .
הדמויות בסיפורים שונות מאוד אחת מהשניה וגרמה לי הקורא להזדהות איתם .
כתיבתה היא כנה אמיצה מאוד ומעוררת השראה על אף שבוחרת להראות את הדמויות כלא מושלמות לעיתים אף כאילו הם חפצים שהזיזה ממקום למקום ...
הפרק אליו התחברתי ושגרם לי להמון מחשבות ותובנות הוא : האם הילדים בחיינו הם המתכון האמיתי לאושרנו ?
מצאתי את עצמי מרותקת שעתיים לספר כתוב יפה וברמה גבוהה אז לכם אוהבי הספרות היפה ממליצה בחום

הספר הזה מכיל סיפורים קצרים. בכל סיפור אישה נכנסת למצוקה ומנסה לברוח ממציאות חייה לעולם טוב יותר.
סיפור אחד מספר את סיפורה של יולדת שלא אוהבת את התינוק שלה ומחליטה לברוח מבית היולדות. בסיפור אחר אם מתוסכלת מציצה לגן הילדים של בתה עד שהורי הילדים בגן מגלים זאת ואומרים לה לחדול מכך. סיפור נוסף מספר על שוטרת שחושקת בנער אותו היא חוקרת.
בכל אחד ואחד מהסיפורים יש כמיהה אנושית לחופש לאהבה למיניות לחיים יותר טובים. הספר כתוב בתמציתיות וכל סיפור מאיר צד אחר במכלול האנושי.
כאשר התחלתי לקרוא את הספר לא ציפיתי להרבה אך כבר בסיפור הראשון הבנתי שהספר מוצא חן בעיני שיש בו קסם ושהוא מעניין ומגלה צדדים באישיות האדם שלא הכרתי.
בכל הסיפורים הגיבורה היא אישה. בסיפור אחד אישה נשואה לבעלה אך הוא לא מראה לה אהבה ולא מגלה כלפיה סימני חיבה. למעשה הספר הקצר הזה מראה כמה קשה להחזיק בזוגיות וכמה מסתכלת יכולה להיות מערכת יחסים בין גבר לאישה. בסיפור אחד האישה כל כך מתוסכלת מבעלה ומחייה שהיא בורחת לחו"ל.
לסיכום זה לא קפקא ולא דוסטוייבסקי אבל זה ספר קריא שמעביר את הזמן ושאפשר לצלול לתוכו ולסיים במעט זמן.
מומלץ אבל לא לכולם. אני חושב שהוא יותר מתאים לנשים מאשר לגברים.

לאחר שקראתי את ספרה הראשון נעולה והתאהבתי בכתיבתה המבריקה מדהימה ומעוררת המחשבה ידעתי שאתאהב ביצירתה המופלאה עורכת מלווה הלא הוא ספרה השני של הסופרת ורד זינגר .
כאחת שאוהבת ומאוהבת בספרים בלשון המעטה תמיד סיקרן אותי לדעת ולהבין מה קורה מאחורי הקלעים של כל ספר מתחילת כתיבתו עד הוצאתו לאור או במילים אחרות איך מתנהלים הדברים באמת והסופרת העבירה לי את החוויה בכתיבתה הגאונית צינית הומוריסטית ואף ארסית שהעניקה לי הנאה צרופה על איך פני הדברים עובדים בעצם אבל באמת ....
הספר בנוי משלל סיפורים קצרים , כשהגיבורה הראשית היא עורכת מלווה שרי פרץ נוימן .
היא עובדת למחייתה כעורכת מול סופרים ומול מוציאים לאור יהירים ובעלי אגו תוך עבודה סזיפית קשה היא לא בוחלת באמצעים ועוקצת אותם בכמיהה השתוקקות להתקדם לליבה הפועם בפרשיות אהבים קצרות ועוברת המון אכזבות ותסכולים עם הגברים שהיו בחייה ונעלמים כלא היו , ומשלמת מחיר יקר וכואב בכל פעם מחדש באיבוד איבר רקמה או חוש בגופה ....
ממליצה בחום על ספר נפלא בכתיבה משובחת חכמה ויחד עם זאת הומוריסטית שתביא כל קורא לגיחוך המציאות בשבירת כל המוסכמות אותם הוא משתוקק לדעת ...

הספר באמת פונה יותר אל קהל יעד של כותבות וכותבים, מי שלוקח.ת חלק בסדנאות כתיבה וגם עורכים וסופרים, אבל -
גם מי שלא מצויים בתווך הזה יהנו ממנו. יתענגו על פלחי האנושיות העסיסיים שורד זינגר חותכת בנדיבות לקוראים ואומרת להם:
הנה, תטעמו. זה הכל בשבילכם.

גיבורת הסיפור, שרי פרץ-נוימן, היא מסוג הדמויות שאני הכי אוהב בספרות. שיגרת היום שלה מתגלגלת בין שתייה מרובה של קפה
ובין מילים. למילים יש המון גוונים וצורות בסיפור - בראש וראשונה אלה הטקסטים השונים שהיא צריכה ליילד מחדש, ולא רק לערוך אותם
לשונית. ואמנם, אחרי שהיא מתאמצת ומזיעה כדי להכין משהו ראוי לקריאה היא מגלה תמיד שמהעבר האחר יש מישהו מניאק שמשתמש בשירותיה
השכליים ולאחר מכן הודף אותה הצדה באלגנטיות, במקרה הטוב באלגנטיות, או פשוט נעלם.
כשאין מילים, זאת אומרת טקסטים שצריך לעשות להם רפרודוקציה מחדש וכמו לכתוב אותם בעצמךְ, אז יש משהו שההתחלה שלו
מזכירה אהבה, שלא לומר רומן (בין שני אנשים), ואז תמיד משהו מתעקש להתענן, והדבר המיוחד ביותר בדמות של ורד הוא הדיאלוג
הזה שהדמות שלה מנהלת עם העולם; הגברים בו לרוב. הם קרים, הם נוטשים, הם מנוכרים, הם משתמשים ומעיפים,
עוברים מהר הלאה, ואילו היא - ברוב חום ומרפקים קשים, הומור גדול ונסיונות פענוח מנסה להבין איפה התרחש הכשל. והיא דווקא
כן אשה שנולדה לאהבה, ולא רק אהבת המילה הכתובה.

אם מישהו או מישהי בעולם התופעות, בעולמנו הממשי, היה חושב לעצמו דברים, היה הולך ברחוב ומרגיש פגוע או שמח או לא משנה מה, ולא היה
יודע מה לעשות עם המחשבות הרי שכאן בדיוק מסתמן ההבדל בין הספרות למציאות - ורד זינגר יודעת להפוך את האירועים והמחשבות
למילים כתובות וסיפורים השזורים ברומן דק זה, ולדעתי זה ראוי ונכון לקרוא לאוסף השלם הזה - רומאן! זה לא אחר מאשר רומאן,
רומאן קצרצר מאוד, אבל רומאן. בסופו של דבר שרי מוציאה ספר לאור, את הספר הזה, כשהיא מרגישה שלמה בתשעים אחוז ואולי קצת יותר.
היא עברה המון גלגולים, אמרה נוי למכביר, מליצות בלי סוף, באמת שהיא הלכה לאורך הסיפור הלוך וטפוף, היא או המילים שלה
ועכשיו : לבה לניב התמים כתינוק. היא כבר לא מלווה אף אחד, היא בוראת משהו גדול מתוכה.

****



משהו היה לי מוכר מדי בסיפורים האלה, כמעט מפחיד. הרגשתי כאילו נכתבו עליי, רק בחיים מקבילים, בעולם שלא בחרתי בו את מה שבחרתי וקרה לי את מה שקרה. בקלות הייתי יכול להיות הילד הזה, עם פלומת השפם העדינה, שנגרר אחרי אמו למסע מייגע של קניית בגדים לבר-המצווה. הייתי יכול להיות גם הסופר/משורר הכושל, שמתחייב לכתיבה ומתמסר לה אבל מסתבך במערכות יחסים שמעכבות אותו ואת החלום השברירי שלו. בעולם מקביל הייתי הפנסיונר פזור הנפש עם מכשיר השמיעה והאישה הנרגנת, או אולי הבן שלו, או המנכ"ל הזה שנשוי כמעט באושר אבל עורג אל הלקוחה ששולחת לו הודעת ווטסאפ סתמית שמותירה אותו מסוחרר מבושה ותאווה.

תכונה שממעטים לדבר אודותיה כשמדובר בספרים היא דיוק. ובספר הזה יש הרבה דיוק. למשל, דיוק בבחירת השם - שמאוד אהבתי את דו המשמעות שלו, והוא מעניק חרך הצצה לשברים הבנאליים, חסרי הזוהר אך המרסקים, שנבעים בחייו של כל אחד. דיוק בדימוי על הכריכה, דיוק בצבעים, בתיאורים, במטאפורות, בשפה הדלה-כמעט שאינה נזקקת למילים גבוהות ולא מתהדרת במשלב אקסקלוסיבי כדי להשיג את המטרות שלה. דיוק בבחירת האירועים הקטנים, שיש בהם מצד אחד משהו מאוד מינורי, אמין, מקומי וישראלי, ומנגד גם דרמה מטלטלת שנוצרת דווקא מהחיכוך הפשוט של הדמויות עם החיים, החיים האלה שכולנו מכירים, אלה שאין בהם תעלומות רצח או סיפורים גדולים מהחיים.

אולי זה בדיוק העניין. לספר על החיים עצמם, ולא על משהו יותר גדול. זה מספיק.

סיפורים קצרים. אהבתי את הרגישות של הסופרת לדברים הקטנים. הספר מעלה רגשות עזים ותקוות כמוסות. כל סיפור הוא עולם בפני עצמו. דנה חפץ היא פילוסופית וביבליותרפיסטית.
חפץ לא מתחנפת לקורא ופורסת בפניו את עולמה הפנימי על שלל תחושותיו ועומקיו. הסיפורים העלו בי זיכרונות מהילדות וגם עצב רב.
הספר ערוך היטב ואין בו מילה מיותרת.
יצא בפרדס הוצאה לאור.
182 עמודים
עריכה: לי ממן.
לסיכום ספר מעולה מומלץ מאוד ומאפשר בריחה מחום הקיץ ומתוכניות הטלוויזיה המטומטמות.