אוי זלדה אהובתי, כמה אני מתענגת על הקריאה של שירתה הנפלאה...בעבודה, כשאני מותשת ומוצפת, מילותיה המעודנות לוקחות אותי הרחק אל ארץ ישראל של שנות הארבעים, אל חדרים מוארים, ווילונות תחרה ונרות שבת בסלון. אוסף קסום זה מאגד את יצירותיה היפהייפיות בספרון קטן וחמוד שנכנס לכיס ונותן את האפשרות לשלוף אותו בכל רגע חופשי ובכל סיטואציה. ובכללי, לכל אוהבי השירה שבינינו, אני ממליצה בחום על הסדרה הקטנה של זוטא.אני אישית התאהבתי ממבט ראשון 3>

למרות שלא לכל שיריה של יונה וולך התחברתי בספרון הזה,
עדיין נהניתי ממנו ולכן דירגתי אותו (בנדיבות) ב-5 כוכבים.
עם זאת, יש לציין שגם קראתי אותו בתקופה שבה הוא התאים לי בול למצברוח,
וסביר להניח שאם הייתי קוראת אותו שוב היום ככל הנראה הייתי מדרגת אותו נמוך יותר (3.5)

ראשית, הוא ממש קומפקטי ונכנס לי לתיק בצורה מדויקת!
מה שכמובן הפך אותו למועדף עליי בעת נסיעות קצרות ברכבת.
שנית, אהבתי מאד את השם. הוא גרם לי לחייך- כי הוא מסכם בצורה טובה את מה שאני אוהבת בשירה,
כדי להנות ממנה אכן צריך "לתת למילים לעשות בך". לתת למילים לגרום לך להרגיש משהו.

וכמובן שכל רגש מתקבל: סלידה, הנאה, התפלאות, התמוגגות ולפעמים.. המילים שלה גם לא עשו לי כלום.
וגם זה בסדר.

אז נתתי למילים לעשות בי - וכאמור, חלקן נגעו בי יותר מאחרות.
לא הצלחתי להתעלם מהעובדה שצרמו לי שימושים בוטים מדי, שלדעתי לא הוסיפו שום חן ליצירה- כמו למשל הסיומת החיננית שבשיר ''תותים''(עמוד 84 בספר, ואם תרצו- השיר כולו מופיע במערכון ציטוטי רס''ר של החמישייה הקאמרית- מדקה 2:29 בלינק הבא: https://www.youtube.com/watch?v=bMGALiJxSqE )

אך מנגד, אחד מהשירים שמאד אהבתי הוא דווקא זה שמופיע על הכריכה האחורית, ומצוטט בתקציר. ("וזה לא מה שישביע את רעבוני...")
כמה פשוט, ככה אמיתי. אני זוכרת שכשקראתי אותו לראשונה, מאד הזדהיתי עם התחושה הזו של מודעות מוחלטת לכך שדבר מה שבו אני מתעסקת לא באמת ישביע את רעבוני או יניח את דעתי. (כמובן שהידיעה הזו לא מנעה ממני להתעסק בו בכל זאת)

שיר נוסף שנהניתי ממנו הוא ''החיים שיש לך'' (עמוד 103)
ואני חושבת שיש לו מסר עמוק ויפה להציע כדרך להתבוננות מחדש בטעויות העבר, ועל הפקת לקחים לעתיד.
הוא השאיר בי טעם של עוד, ולכן ברצוני לחלוק אותו עמכם כאן:

"הַחַיִּים שֶׁיֵּשׁ לְךָ
הֵם הַחַיִּים שֶׁחָיִיתָ
הַבֵּט אָחוֹרָה בְּהֲבׇנׇה
מְצָא אֶת נְקֻדַּת הַבְּרֵאשִׁית
הַבְּרִיאָה
בּרָא אֶת עַצְמְךָ
זֶה הָעוֹלָם הַטּוֹב בְּיוֹתֵר
הַיָּחִיד
שֶׁתּוּכַל לִבְרֹא
כּל זֶה מָצוּי בְּתוֹכְךָ
גַּלֵּה אוֹתוֹ
הַתְחֵל מֵהַתְחָלָה
הַבֵּט עַל חַיֶּיךָ
כְּעַל שִׁעוּר רַע
עַל מַה שֶׁהיָה
כְּעַל עֹנֶשׁ
הַרְחָקָה
עֲמִידָה בַּפִּנָּה
נוֹקְאָאוּט בַּסִּבּוּב הָרִאשׁוֹן
תַּקֵּן
כְּאֶחָד שֶׁהִבְרִיא
כְּאֶחָד שֶׁחָלָה."

לסיכום, האם הספר הדהים אותי? לא בהכרח,
אבל את קומץ השירים שאהבתי- אהבתי מאד ולדעתי הוא שווה את זה.

חובבי השירה, חובת הקריאה מוטלת עליכם! אך אני בטוחה כי גם אלו הפחות חובבים יצליחו למצוא חיבור לשיריה יוצאי הדופן של המשוררת האגדית דליה רביקוביץ.

מורתי האהובה למחול מימי בית הספר העריצה את דליה רביקוביץ.
היינו קבוצה של כמה רקדניות מצטיינות שביצעו ריקודים מורכבים ורציניים איתם יצאנו לייצג את הלהקה הייצוגית של כפר סבא.
נשמע כמו עוד חוג לריקוד, אבל זה לחלוטין היה מעבר לזה.

אחד הריקודים שזכורים לדורות ושוחזר בכמה גרסאות היה ריקוד בו הכוריאוגרפיה "מולבשת" על מוזיקה צרפתית ביחד עם הקראת טקסט מתוך שניים משיריה של רביקוביץ. האחד "בובה ממוכנת" והשני "סינדרלה במטבח". שני הטקסטים פמיניסטיים ומדברים על הרצון להשתחרר מנורמות ומוסכמות ולהיות חלק שווה מקבוצה.
באחד משיעורי המשחק שלי, התבקשנו לקחת טקסט של שירה ספרותית ולבצע אותו כאילו היה מונולוג. לנתח אותו לגורמים ולהסתכל עליו באור אחר.
כך יצא, שהמשוררת הראשונה שעלתה לראשי, עוד מימי הילדות הייתה דליה רביקוביץ. באותו רגע, הבנתי שהתנועה שביצעתי לצד הטקסטים שלה תלווה אותי כנראה לכל חיי. נכנסתי לסטימצקי ופתאום ראיתי מול עיניי את קובץ השירים המחודש הזה של דליה רביקוביץ. קובץ אשר מכיל שירים מכל הזמנים. קניתי.

זה לא שלא קראתי שירה בעבר, אבל הפעם באמת הרגשתי שיש לזה ערך ריגשי רב עבורי.
כמעט לכל שיר יש סיפור מאחוריו וכמעט לכל שיר הצלחתי לצייר תמונה בראש, להבין בערך מאיזה מקום נכתב ולמה. ההשראה שעוררו בי שיריה גרמה לי לחקור קצת אודותיה של רביקוביץ ולהבין מעט על חוויות שעברה בילדות ובנעורים, חוויות חזקות שחלקן ניכרות מאוד בשיריה כמו למשל אובדן אביה בגיל כה צעיר עקב תאונת דרכים או בעיות חברתיות ונטייה לדכאונות.

משוררת מסקרנת, מעניינת ומרגשת שגרמה לי למצוא עניין רב בנושאים בהם היא נוגעת.
פעם בכמה דפים אני קוראת שיר והוא מעביר בי צמרמורת. מה אפשר לבקש יותר מזה.

על דרך הטבע –
אדם יוצא בבקר או בצהרים
או בערב
מביתו ונעלם.
מה פירוש נעלם?
והרי מי שאינו כאן נמצא שם.
אבל נעלם כפשוטו נעלם.
פרושו נוטש, פרושו נטוש
פרושו הלך לכל הרוחות.
וזה ההסבר על דרך הטבע:
חשך על פני תהום.
ושם המקום נקרא עולם
על דרך ההעלמות.