הכל נראה מושלם מרחוק;
השמים בהירים ונקיים
הצבע של הספסל טרי
התמונה מנציחה רגע מיוחד
והעולם הוא בסך הכל כדור עם כתמי צבע ירוקים וכחולים ואין בו אנשים כי אנשים זה תהומות של צער ומרחוק תהומות של צער נראים כמו בורות קטנים של חול שילדים משחקים איתם.
את יפה מרחוק.
והעיניים שלך שמחות והחיוך שלך רחב
והחיים שלך שלמים וגם מעוררים קנאה.
ורק מי שמתקרב מספיק קרוב רואה שהמייקאפ שלך נוזל וכבר לא מסתיר את מה שהוא אמור להסתיר
ומי שמתקרב קרוב אפילו יותר, יכול לראות שזה בגלל הדמעות שזולגות לך
רק מקרוב אפשר להבחין בכיעור.
והחיוך שלך מאולץ
והחיים שלך מרוסקים.
הקצה של התמונה דהוי משנים
הצבע של הספסל מתקלף
השמים שלך שחורים.
ואת מעוררת רחמים וגם שאלות.
אבל את, את מעדיפה את האשליה שבמרחק,
עטופה בה.
ואת לא רוצה קרבה וגם לא צריכה, את יכולה הכל לבד.
אז תלך.
רחוק יותר.
עוד, עוד, עוד.
זהו, תעמוד שם.
עכשיו אתה יכול להסתכל.
השמים בהירים ונקיים
הצבע של הספסל טרי
התמונה מנציחה רגע מיוחד
והעולם הוא בסך הכל כדור עם כתמי צבע ירוקים וכחולים ואין בו אנשים כי אנשים זה תהומות של צער ומרחוק תהומות של צער נראים כמו בורות קטנים של חול שילדים משחקים איתם.
את יפה מרחוק.
והעיניים שלך שמחות והחיוך שלך רחב
והחיים שלך שלמים וגם מעוררים קנאה.
ורק מי שמתקרב מספיק קרוב רואה שהמייקאפ שלך נוזל וכבר לא מסתיר את מה שהוא אמור להסתיר
ומי שמתקרב קרוב אפילו יותר, יכול לראות שזה בגלל הדמעות שזולגות לך
רק מקרוב אפשר להבחין בכיעור.
והחיוך שלך מאולץ
והחיים שלך מרוסקים.
הקצה של התמונה דהוי משנים
הצבע של הספסל מתקלף
השמים שלך שחורים.
ואת מעוררת רחמים וגם שאלות.
אבל את, את מעדיפה את האשליה שבמרחק,
עטופה בה.
ואת לא רוצה קרבה וגם לא צריכה, את יכולה הכל לבד.
אז תלך.
רחוק יותר.
עוד, עוד, עוד.
זהו, תעמוד שם.
עכשיו אתה יכול להסתכל.