די

אל תלך

תהיה איתי קצת באמת

תראה

תפסיק לרוץ

אני עומדת במקום

מנסה להקשיב

אבל אתה צועק חזק מדי

אולי תדבר איתי קצת באמת

תסביר לי ככה שאבין

אולי תלחש

אולי

הפעם לא תשאיר אותי לבד

הכל נראה מושלם מרחוק;

השמים בהירים ונקיים

הצבע של הספסל טרי

התמונה מנציחה רגע מיוחד

והעולם הוא בסך הכל כדור עם כתמי צבע ירוקים וכחולים ואין בו אנשים כי אנשים זה תהומות של צער ומרחוק תהומות של צער נראים כמו בורות קטנים של חול שילדים משחקים איתם.

את יפה מרחוק.

והעיניים שלך שמחות והחיוך שלך רחב

והחיים שלך שלמים וגם מעוררים קנאה.

ורק מי שמתקרב מספיק קרוב רואה שהמייקאפ שלך נוזל וכבר לא מסתיר את מה שהוא אמור להסתיר

ומי שמתקרב קרוב אפילו יותר, יכול לראות שזה בגלל הדמעות שזולגות לך

רק מקרוב אפשר להבחין בכיעור.

והחיוך שלך מאולץ

והחיים שלך מרוסקים.

הקצה של התמונה דהוי משנים

הצבע של הספסל מתקלף

השמים שלך שחורים.

ואת מעוררת רחמים וגם שאלות.

אבל את, את מעדיפה את האשליה שבמרחק,

עטופה בה.

ואת לא רוצה קרבה וגם לא צריכה, את יכולה הכל לבד.

אז תלך.

רחוק יותר.

עוד, עוד, עוד.

זהו, תעמוד שם.

עכשיו אתה יכול להסתכל.

כשהייתי קטנה בכיתי בלילה

מהמיטה צעקתי לאמא שלי

והיא באה,

היא שאלה אם קרה משהו

שתקתי.

היא תהתה אם אני רוצה משהו

הנהנתי. רציתי משהו.

משהו

שאי אפשר להגדיר.

היא ביקשה הסבר

אבל לא ידעתי מה לענות

לא ידעתי מה אני רוצה

ולא ידעתי להפסיק לרצות אותו

למה אני לא מצליחה להפסיק לרצות

מה אם אני רוצה משהו בלתי מושג?

אולי אני רוצה משהו שלא קיים עדיין?

אני בכלל לא יודעת מה אני רוצה.

מה זה רצון?

רצון זו כמיהה?

השתוקקות או געגוע?

געגוע

געגוע לדבר שלא חווית מעולם

אבל אתה רוצה לחוות אותו, כמו שאתה רוצה לנשום

כל כולך רוצה לחוות אותו

געגוע לעולם אחר ולחיים אחרים ולמציאות אחרת.

הגעגוע לא יעזוב אותך לעולם

הוא כבר הפך לחלק ממך

לא תמיד יש לו שם ומילים

אבל תמיד יש לו טעם.