יום אחד פגשתי אותו
אני את המוות.
הוא התיישב לידי,
המוות, בספסל.
צפינו בכוכבים
במשך כל הלילה.
דיברנו על החיים
על האתמול, על המחר.
על הכן ועל הלא,
על האסור והמותר,
על הבלתי אפשרי
שעכשיו אפשר.
עם המוות.
הוא היה קפוא וחם,
חשוך ומואר,
יפייפה ומכוער,
עצוב, אך מאושר;
ראיתי את פניו
פניו של המוות.
הוא סיפר לי סיפורים,
על הזמן שלא קיים.
לבסוף הוא נעמד.
נשק לי במצח.
החזיק בידי,
וצעדנו יחד
אני והמוות,
אל הנצח,
אל הזריחה.
אני את המוות.
הוא התיישב לידי,
המוות, בספסל.
צפינו בכוכבים
במשך כל הלילה.
דיברנו על החיים
על האתמול, על המחר.
על הכן ועל הלא,
על האסור והמותר,
על הבלתי אפשרי
שעכשיו אפשר.
עם המוות.
הוא היה קפוא וחם,
חשוך ומואר,
יפייפה ומכוער,
עצוב, אך מאושר;
ראיתי את פניו
פניו של המוות.
הוא סיפר לי סיפורים,
על הזמן שלא קיים.
לבסוף הוא נעמד.
נשק לי במצח.
החזיק בידי,
וצעדנו יחד
אני והמוות,
אל הנצח,
אל הזריחה.