בשנות התשעים לקחתי קורס אצל <mark>ב"ז קדר</mark>, על ימי הביניים. הוא היה שקול בדיבורו, מדוד ואטי עד כדי הבלטת שרידי מוצאו, ותמיד אדיב. גם כשדיברתי שטויות הוא ביכר התנסחות זהירה, מכבדת, על פני קטילה שזומנה לו על מגש. הוא יצר אווירה נעימה שעודדה שיחה ושאלות, אבל הייתי מסוגר וחרד מכדי שאנצל את הכנסת האורחים שלו.
עם פרסום ספרו "עם נורית", מסתבר שמאחורי החזות של הג'נטלמן האירופי הנעים והעדין הסתתרו יצרים גועשים,