בשואה נחתכו גורלות באופן נחרץ, מיידי, אקראי וחסר-רחמים. תחושה זו, של היעדר כל זיק של חסד, הפכה לחוויה רגשית ותודעתית מכוננת בקרב ניצולי שואה רבים. כל ניצול המבקש לתאר את קורותיו בשואה, לפניה ואחריה באותו רצף סיפורי, חייב לגשר על הפער בין ההוויה הטרגית של השואה לבין הוויית החיים הרגילים-לכאורה: ילדות חדורת אמונה, ילדות בה נוכחים חסד ורחמים, ילדות המהווה הבטחה לעולם בטוח וצודק - וזאת בניגוד תהומי לח