אני חייב לך תודה רבה שהואלת להמציא לי את "אחד מעיר". בחיבור זה עשית מפעל בעל משמעות כפולה: מצד אחד זוהי יצירה ספרותית מעולה, מצד שני - והוא חשוב ביותר - זוהי תעודה היסטורית, עדות רבת - ערך לשואה... ראוי להסב את לב הציבור ליצירה זו. אם ישאלוני על כך אמליץ על הספר בכל לבי. פרופ' ישעיהו ליבוביץ', ירושלים, 1990 קריאת הספר "אחד מעיר" הייתה לי חוויה אנושית, יהודית ותרפויטית... לפנינו עדות שאינה כעדויות אחרות כי אם יחידה במינה היא... משמעות ספר זה עבורי כפסיכיאטר היא השיבות היכולה לשמור על חוט דק ושביר ככל שיהיה, המחבר אותנו עם עולם איתן של ילדות יהודית ועם שמירה על יחסי - אנוש המאפשרים לעמוד באובדנים קיצוניים. מתוך אחרית - דבר מאה חיים דסברג, פרופ' לפסיכיאטרים וללימודי השואה, ירושלים, 1988 ... שנים רבות שתקת. אני מבין מדוע. אך הרשה נא לי כקורא עברי להודות לך על הספר הזה, על ה"אודיסיאה" שלך.,. התרשמתי מיכולת ההתאפקות הנדירה המאפיינת את כתיבתך, מסגנונך העברי המעולה, פרי בית - המדרש הגדול שחרב ומאותה תפיסה אישית מיוחדת, מאותו "הומור" מיוחד במינו על סך השיגעון או הבכי. השימוש במקורותינו המקודשים הוא יותר מצורת ביטוי מסורתי. הדברים שבים אל השם יתברך ואל עמו הנבחר באותו "מדוע" שאינו נצעק בספר אלא מחלחל בתוכו ומתוכו... תמצית האבסורד, בעולם האמור להתנהל על - פי ההשגחה. קטע המצטרף לשאלת השאלות שלא תרפה לעולם. חיים גורי, ירושלים, 1988 מכלל הספרים הרבים על השואה, ספרו של שלום וייס הוא יחיד ומיוחד. וייס לא רק תוהה "כיצד קרה הדבר, איך יכול היה להתרחש?" אלא גם "מעניין אותי בעיקר איך אני, או אדם כמוני, עבר את השואה, כיצד ראה את ההתרחשויות ומה היו מחשבותיו בשעה מעשה?" - שאלות אמיצות שלא רבים מעזים לשאול ואירוניה נוקבה שאורג המחבר בכתיבתו המאופקת. עמוס לויתן, תל - אביב, 2002