רבות שמעתי על <mark>ברברה טוכמן</mark> וזה ספרה הראשון שאני קורא. המגדל הגאה אמור לתת לנו מבט נרחב על הקורות באירופה וארה"ב במשך כרבע מאה לפני המלחמה העולמית הגדולה, הלא היא מלחמת העולם ראשונה, המלחמה הטראומטית ביותר, אפילו יותר ממלחמת העולם השניה. אבל לא במלחמה עסקינן, כי אם באווירה של רבע המאה הקודמת למלחמה.
הפרק הראשון עוסק בבריטניה. כבר בדפים הראשונים אנו עדים למצעד שמות, ניים דרופינג בעברית, בלתי פוסק. ז

מצעד האיוולת הוא לבטח ספרה המפורסם ביותר של <mark>ברברה טוכמן</mark>, סופרת ועתונאית, ובעיקר היסטוריונית. ארבעה נושאים, מהבולטים בהיסטוריה, לדעתה, בחרה טוכמן להכניס לספר הגדוש הזה:
1. אבטיפוס: הטרויאנים מכניסים את סוס העץ לתוך עירם הבצורה
2. האפיפיורים של הרנסאנס מעוררים את הפרישה הפרוטסטאנטית
3. הבריטים מאבדים את אמריקה
4. אמריקה בוגדת בעצמה בווייטנאם.
האם אלה באמת נושאים ראויים, שאחרים מהם אין ואין איוו

לאחר שירותי הצבאי, נרשמתי ללימודי היסטוריה כללית ומזרח התיכון באונ׳ חיפה.
אבי ז״ל אמר לי , בשביל מה לך, לך תלמד מקצוע, שיהיה לך מיקצוע ביד ותוכל להתפרנס בכבוד.
אמרתי לו, אבא, אני אוהב היסטוריה, ומה רע להתפרנס ממשהו שאני אוהב?
טוב, אבי לא היה נודניק, והשלים עם רצוני, רצונו כבודו כפי שאמר.
טוב, התחלתי ללמוד בשנת הלימודים 80-81, ומהר מאוד התברר לי שאינני ״ בשל״ ללימודים.
סבלתי ממה שניקרא ״ שיגע

קיצוניות אסלאמית כברבריות המאיימת על תרבות המערב - האם ההיסטוריה חוזרת על עצמה ?

הוצאתו להורג, או יותר נכון שחיטתו של העיתונאי האמריקאי ג'יימס פולי שכול פשעו היה השתייכותו לעולם הנאור, והפצת מחזה הזוועה באמצעי התקשורת החזותיים, וברשתות החברתיות, היה רף אכזריות חדש שהוטח מול פרצופו של העולם המודרני, בהתרסה על קיומו של עולם אחר, חשוך ואכזר שחשבנו שנעלם, עולם בו אין חוקים, וחיי האדם לא שווים דבר,

יש לא מעט דברים שמייחדים את האופן שבו <mark>ברברה טוכמן</mark> כותבת היסטוריה, כמו בחירה אקלקטית של עובדות מתחומים שהקשר שלהם לנושא הוא לכאורה רופף, עובדות רכילותיות, מגמות מוזיקליות, כאלה, ושזירה שלהן כך שהכל נראה רלוונטי ובעל משמעות שחורגת מזו שהייתי מייחסת לעובדה היבשה, או כתיבה מנקודת מבט שיפוטית, לאו דווקא ערכית, בעיקר ביחס לבעלי ההשפעה, כשהיא בוחנת את היכולות וחוסר היכולות שלהם ומתייחסת אליהם לא פעם בהומ

נובמבר 1962, העולם כמרקחה. משבר הטילים בקובה בעיצומו. בתוך כך מבקש הנשיא ג'ון קנדי מכל אנשי האדמיניסטרציה שסביבו לקחת לידיהם ספר חדש שזה עתה יצא לאור. הוא ראה בחיבור זה תיאור חי ואקטואלי של תהליך דמוי מפולת שלגים המטיל את המעורבים לעבר פורענות מחרידה כתוצאה ממבוי סתום דיפלומטי. הנשיא הצעיר ירא כי בעולם בלתי יציב ועתיר נשק גרעיני מצב דומה עלול להוביל להשלכות קטסטרופליות לאין שיעור. מתחבט עם עצמו ונ

ההיסטוריה על פי <mark>ברברה טוכמן</mark>

לאחרונה העולם ציין בטכס חגיגי, בנוכחות מנהיגי העולם, מאה שנים לסיום מלחמת העולם הראשונה, מועד בו היא הפכה לזיכרון רחוק, אך יחד עם זאת למיתוס אנושי מבעית, להרג עצום ממדים וחסר תוחלת הניתן להסבר כאיוולת אנושית.

המפגש הזה לא רק עסק בזיכרון היסטורי, הוא ניסה להעביר מסר ברור לאופן בו ההיסטוריה חייבת ללמד אותנו לקח. מקרון נשיא צרפת, בנאומו אמר דברים הראויים לציון כתמרו

אני לא הסטוריון, אבל גם בשנים שבהן חוייבתי ללמוד הסטוריה (בתיכון), לא הוכנסו לצערי ספרים כמו של <mark>טוכמן</mark>. אם היה ספר כזה, אולי תלמידים היו מתעניינים יותר במקצוע מעניין שלעיתים אפילו ניתן ללמוד ממנו על טעויות העבר ואולי גם לא לחזור עליהן. אבל רוב ספרי ההסטוריה משעממים מאוד לדעתי הצנועה.
<mark>טוכמן</mark> כותבת בצורה מרתקת. כ"כ מעניין שפשוט קראתי לאורך הדפים ולא שמתי לב שעברתי עשרות עמודים (כמו נסיעה בכביש שרק לא

מה עולה לנו בראש כשאנו חושבים על ימי הביניים? אולי זה החושך הכללי של אותה תקופה מסתורית? ייתכן ואנו מדמיינים אבירים עוטי שריון נוצץ המשתתפים בטורנירים ונשבעים אמונים לעלמות חן יפהפיות... ואפשר שהאסוציאציה שלנו עם אזכורם של של זמנים אלו תביאנו לקתדרלות המעוטרות ויטראז'ים צבעוניים שאור שמש חודר מבעדם ומקנה לחלל הפנים אוירה קסומה, גותית...

פירות דמיוננו, יהיו הם אשר יהיו, מהווים הדים רחוקים של מצי