אסיר השמים הוא ספרו השלישי של קרלוס רואיס סאפון בסדרה המצליחה של בית הקברות לספרים נשכחים והוא ממשיך את קורותיהם של דניאל סמפרה וחברו פרמין ולמעשה משלב ביניהם לספר השני - משחקו של המלאך ולגיבור הספר דויד מרטין.
אני מוכרח לציין כי הציפיות שלי לאחר שני הספרים הקודמים היו בשמים, אך לצערי סופרים לא תמיד מתחשבים עם רצונם של הקוראים המושבעים שלהם.
אסיר השמים כתוב בצורה יפיפיה, התיאורים של ברצלונה נהדרים והדיאלוגים, שנונים ומצמררים כאחד. סאפון מצליח לתת כאן טוויסט רציני לקורותיו של דוד מרטין, שיגרום לרבים לקרוא שוב את משחקו של המאלך אבל...
הספר קצר להחריד (רק 300 עמודים) והעלילה קצרה עוד יותר, כמו שכבת גבינה דקיקה המרוחה על פרוסת לחם גדולה ועבה.
האם סאפון התכוון ליצור ספר שיהווה מאין פרולוג לספר הבא ? שכן "אסיר השמיים" הוא ממש כזה, הקדמה לסיפור הבא, ברובו הוא מספר על מה שהיה לפני כעשרים שנה (וכאן החיבור עם דוד מרטין). אם כן הרי שסאפון הפך לרודף בצע שמעדיף למשוך את העלילה על פני שני ספרים, לצורך מכירות כפולות !
לסיכום- מהנה ומאכזב כאחד ועדיין יותר ציפיה לספר הבא שחייב להכתב !

אמנם לקח לי 5 חודשים לקרוא את 1100 העמודים בספר הזה אבל לשמחתי אני יכול להגיד שזה לא היה מפאת חוסר עניין. אחרי הספר הרביעי שלטעמי היה הגרוע בסדרה, מרטין חוזר פה לדמויות הראשיות שלמדנו להכיר ולאהוב (או לשנוא) תוך שהוא מוסיף מספר דמויות חדשות ומסעף את העלילה לעלילות משנה נוספות (אם לא היה קשה לעקוב עד עכשיו...). מרבית העלילה בספר זה מתרחשת מחוץ לווסטרוס ועוקבת אחר נסיונותיה של דאינריז לשלוט בעיר מירין תחת איום המלחמה מצד עריה השכנות שמצדן לא מרוצות מכך שהמלכה הגולה הפסיקה את סחר העבדים ושחררה רבים מהם. הספר גם חוזר סוף סוף לטיריון ולשנינויות הקטנות שלו ולמסע שהוא עושה מווסטרוס למזרח על מנת לברוח מנחת זרועה של סרסיי, לג'ון סנואו ולתפקידו בתור מפקד הנייט ווץ' ולסטניס שממשיך להיאבק על כסא המלוכה, הפעם נגד הבולטונים והפריי. אבל הפרקים הטובים ביותר לטעמי הם דוקא אלו שמתמקדים בדמות 'ריק' (מעין דמות חדשה-ישנה) ומבהירים שוב עד כמה מרטין יכול להיות גרפי וחודר בתיאורי הזוועה שלו שגורמים לספרים הקודמים להיראות כמו הארי פוטר, השינוי שנוצר בריק מהרגע שהדמות מוכנסת לספר ועד לסופו הוא כל כך קיצוני שכמעט ולא ניתן שלא לרחם עליו, למרות שגם הוא בתורו - לא דמות מוסרית במיוחד. גם אריה עושה פה קאמבק קטן ולאורך הספר ניתן לראות כיצד מרטין חותר לאט לאט ובזהירות לעבר איחוד של כמה קצוות בעלילה, אבל מרטין כמו מרטין מקפיד להתעקב ולמשוך זמן ובסופו של הספר, בדומה לספרים הקודמים, נשארים עם תחושה שהעלילה המרכזית בקושי התקדמה על אף המאורעות הרבים שהתרחשו (כמובן שגם כאן מרטין מקפיד להשאיר אותנו בסוף במתח). לסיכום אני יכול להגיד שפשוט התגעגעתי, ולכן גם גם לקחתי את הזמן בקריאה תוך ידיעה שהספר הבא יראה אור רק בעוד מספר שנים. סה"כ מדובר בספר שנהנתי כמעט מכל פרק בו, המציע שלל התרחשויות ודמויות חדשות ושסביר להניח ימחק לכם את הטעם המר של הספר הרביעי (אם אתם בכלל זוכרים ממנו משהו), וישאיר לכם טעם של עוד.

אני די בטוח שהמון אנשים שמעו את אותה השמועה, חשבו את אותה המחשבה ובעקבותיהם עשו את אותו המעשה:

א. שמעתי שהאוס מוציא ספר.

ב. חשבתי כמה מגניב זה יכול להיות.

ג. קניתי את הספר.

רק אחרי שקניתי אותו קראתי את כל הביקורות הרעות לספר.

נראה כאילו הוצהר שהשחקן הזה, לעזאזל אתו, עשה כל כך הרבה כסף מהסדרה המטריפה שלו, הוא חושב שהוא גם סופר? נראה לו מה זה!

אבל בסופו של דבר, מכירת חיסול הוא לא ספר גרוע כל כך. הוא אפילו מהנה ברובו. צחקתי המון פעמים, נהניתי מהגישה הייחודית וחסרת האכפתיות של תומאס לאנג, גיבור הספר. חוויה טובה.

לא אומר שזהו ספר המתח הטוב ביותר שנכתב אי פעם, לא. אבל הוא גם לא ראוי לדחייה על הסף.

דבר נוסף: אמנם הבנתי שהטקסט עצמו די ישן רק לאחר מעשה, אבל בדיעבד הכתיבה בגוף ראשון כאילו מכריחה את הקוראים חובבי "האוס" לדמיין את לאנג בדמותו הטמירה, בעלת העיניים התכולות, חצי החיוך, רק בלי המקל. כמו תרגיל יחצנו"ת מובהק.

ספר טוב. מומלץ במיוחד למתגעגעי הרופא המטורף.