כמו אידיוט, זה היה הספר הראשון שקראתי של ריק ריירדן. אומנם את רב הסדרות שקראתי, התחלתי אותם מהאמצע(אראגון, הארי פוטר, ארטמיס פאול, ועוד כמה..), אבל לרוב, לא הבנתי אותם, עד שלא קראתי את הראשון, או עד שמישהו הסביר לי בקצרה. אבל הספר הזה- כמה שזה מפתיע, הבנתי אותו מעולה, כשלא הייתה לי בזמנו שום ידע במיתולוגיה היוונית/רומית, חוץ מזה שזאוס הוא מלך האלים, פוסידון הוא מלך הים והאדס הוא אדון השאול. עכשיו, בואו נעזוב אותי, ונתמקד בספר: זה ספר מעולה. לדעתי, הספר הכי טוב של ריק, עד עכשיו(אולי חוץ מצל הנחש), והוא כתוב מעולה. כמובן הדמות שהכי אהבתי זה ג'ייסון, למרות שהוא ממש טוב, הוא עדיין רחוק מלהיות מושלם, וזה מה שהופך אותו לדמות טובה כ"כ. ליאו הוא מגניב. אהבתי מאוד את הבדיחות שלו, ולמרות שהוא אידיוט גמור, עדיין קל מאוד להתחבר אליו, והוא נחמד סך הכל. פייפר.. או, אותה הכי אהבתי אחרי ג'ייסון. למעשה, לא ממש הבנתי למה כ"כ אהבתי את הדמות שלה. היא פשוט נחמדה כזאת, מנסה לא לבלוט יותר מדי, דבר שממש לא הולך לה, ובכללי דמות טובה מאוד. מאוד אהבתי את הספר, ממליץ בחום.

אח, נרניה, נרניה, נרניה.. ארץ קסומה, שכל אחד ששמע עליה, היה רוצה לחיות שם. הספרים הראשונים מעולים!! קראתי את ה-4 הראשונים ביומיים. אבל השאר?.. השאר קראתי הרבה יותר לאט. והספר הכי גרוע לדעתי זה "הקרב האחרון". זה כזה מבאס שכולם מתו! שנרניה הושמדה כליל! למה? והמשפט שהכי לא מצא חן בעייני: "..כל הרפתקאותיהם בנרניה, לא היו אלא כריכת הספר ועמוד השער שלו. עכשיו נפתח סוף-סוף פרק א' של הסיפור הגדול, שאיש עלי אדמות לא קראו; הסיפור הנמשך לנצח; סיפור שכל פרק בו טוב מקודמו." למהההה??? למה מבאסים אותי? עמוד שליפני הייתי כ"כ מאושר וגאה שסיימתי את הספר תוך שבוע, ואז אומרים לי שהוא אפילו לא התחיל, וזה מילא, אני אוהב לקרוא, אבל אפילו לא ייתנו לי לקרוא אותו?? למה??

זה ספר.. נחמד. לא מעבר לזה. טוב, לפי המסורת אספר איך פגשתי את הספר. הלכתי ברחוב, ואז אני רואה ספר קטן וחמוד, ושואל אותו:"שלום! מי אתה?" ואז היא(מסתבר) עונה לי בשיא החוצפה שלו "אני מחוננת! ואתה לא!" סתם, סתם.. כרגיל הדמיון הפרוע שלי. אבל ת'כלס, מה זה "איך פגשתי"? כאילו, איך פוגשים ספר? קצת יצאתי מפוקוס.. טוב, עכשיו באמת: אני הולך לחדר שלי בפנימייה, ורואה את חבר שלי קורא ספר. על ספר יש תמונה של חרב עם השתקפות של חצי-פנים של נקבה שנראית בערך בגיל20-25. כמובן, החרב הדליקה אותי הרבה לפני שראיתי את השם בכלל.. שאלתי את חבר שלי מה זה הספר הזה, והוא ענה לי שלספר הזה קוראים "מחוננת" ישר הבנתי שממש לא הכוונה למישהי חכמה במיוחד, אלא למחוננת מבחינה אחרת. לא משנה איזו. הוא אמר שבמקרה יש לו עוד ספר פה, אז הוא נתן לי לקרוא קצת. הפרקים הראשונים ממש מגניבים. מודה. אבל אחר כך הוא לקח לי את הספר. לקח לי אחר כך הרבה זמן לשכנע אותו לתת לי לקרוא. בסופו של דבר, נתתי לו ספר אחר, והוא הסכים לתת לי לקרוא. כ"כ הצטערתי על זה אחר כך. מסופר על קטסה, שהיא מחוננת ביכולת להרוג אנשים, ואיך היא מנסה להציל אנשים למרות שדוד שלה רנדה הפך אותה לתליינית שלו, איך היא פוגשת את "פוׂ", ואיך שהם מצילים את הילדה הזאת, לא זוכר מה השם שלה. ברור שהם מתאהבים. אבל איך שמתארים הכל.. טוב זה לא מצא חן בעיניי במיוחד. זה הספר השני הכי לא צנוע שקראתי בחיים שלי. ההכי לא צנוע זה "בעיניי לוצ'יה". שעליו אני לא מצטער במיוחד שקראתי אותו, אבל הוא לא צנוע במיוחד בלשון המעטה. בכל מקרה, העלילה עצמה יפה ומעניינת, אבל לא אהבתי את הקטע צוין לעיל. מומלץ למי שאין לו בעיה עם זה.

אני מצטער שקניתי את הספר הזה. ברצינות. רשמית, אני שונא את הספר הזה. אז עכשיו תשאלו את השאלה המתבקשת-למה, אם כך, דירגתי את הספר עם שלושה כוכבים? התשובה היא די פשוטה- זה ספר שנחמד לקרוא כשממש אין לך מה לקרוא, אבל לא שווה לקנות אותו. תשאילו אותו מהספריה, מחבר, אבל לקנות? אם הטעם שלכם בספרים דומה לשלי, תעשו לעצמם טובה, ואל תעשו את הטעות הזאת. ראיתי את רוב הביקורות כאן, וכול מה שראיתי שיבח את הספר ואמר שהוא טוב וכו' וכו'. אין לי מושג למה חושבים ככה. למה אני כל כך שונא את הספר? טוב, א. הוא כתוב בלשון הווה. אני שונא את זה. פשוט שונא. אבל לרוב זה נסבל. ב. החוקים מטומטמים וההיגיון עקום. ג. למה יש ****** דמות גיבורה כל כך מטומטמת וכל כך חזקה? כאילו, אם עד היום חשבתי שאלי מתיכון לילה 2 סתומה, אז זה פשוט ואוו. זה שיא גינס. צריך לתת לה פרס על זה או משהו. כשיבוא היום שבו כל המתים יחזרו לחיים ויחלקו פרסים, בפרס "הדמות המטומטמת ביותר בעולם הספרות של כל הזמנים", הקול שלי נתון לך, (ביא)טריס! ויש גם את העניין הקטנטן שהוא ספויילר שכולל בתוכו קיינד-אוף ספויילר לתיכון לילה 2.עד היום שנאתי רק שתי זוגות בעולם הספרות. רון והרמיוני, אלי וסילבן. היום נוסף זוג חדש! הכירו את טריס(ביאטריס) ואת פור(שכחתי את השם האמיתי שלו!)! כאילו, מה חשבה לעצמה הסופרת המטומטמת?!?! ואגב, אם כבר ספויילר- נכון כתוב שלביאטריס מתאים להיות גם באוריינות? טוב, אני חולק על זה. יש. לה. קליטה. איטית. אחרי שהזריקו לה את החומר המזורגג שאמור לשלוט עליה? טוב, ברגע הראשון הבנתי מה זה החומר הזה. היא הבינה את זה רק אחרי כמה עמודים טובים... דברים שהתחברו לי ברגע הראשון לקח לה עידנים להבין. ונכון היא שאלה את עצמה אם היא אשמה המוות של אל? נכון פור אמר לה שהיא לא? אז יש לי חידוש עבורכם, טריס, פור. כן!!!!! את אשמה במוות שלו, סתומה! סוף ספויילר זה ספר שמתיימר להיות מותח, מרגש, עצוב, בלתי צפוי, שייגרום לאנשים להתסכל אחרת על המציאות ולראות משמעות שונה בערכים. מצטער, ורוניקה, לא הצלחת. אצלי, בכל אופן. הכל צפוי. אין שום דבר מותח או מרגש או עצוב. סליחה, יש משהו עצוב. הטמטום של טריס. כל מה שהספר גרם לי הוא לחשוב עד כמה האנשים שם סתומים כשהם מחלקים את כולם לחמש קבוצות ערכי-על, בהם אסור לעסוק באף ערך אחר, ושהפלג המחורבן קודם לדם. אז כן, זאת אמורה להיות קטילה. לא מצא חן בעיניכם? חושבים אחרת? מצטער. זאת דעתי ושום דבר לא ישנה אותה. קראתי אותו רק כי חשבתי איך לקטול אותו אחר כך. אני לא עושה את זה הרבה, אבל את הסדרה הזאת אי לא מתכוון להמשיך. מצטער טריס, הסוף שלך מעניין לי ת'תחת. אם אין לכם מה לקרוא חוץ מזה, אם לא מפסיקים לנדנד לכם לקרוא את זה, תקראו. אני את שלי אמרתי.

אוקיי, אני אומר דבר אחד, שלא קשור לספרים: אני שונא שופינג. יש רק נקודת אור אחת. שיכול להיות שאימא או אבא יגידו:"מסכן אליהו. לפחות נקנה לו ספר!" אז ככה: ליפני כ-שבוע יצאנו לשופינג כזה. המשימה: לקנות לי מכנסיים, ולאחותי חולצה. כמובן, שבסוף היום חזרנו עם 3 זוגות מכנסיים, חמש חולצות (שממש "חמודות עליך!!" אמרה אמא) לי, חמש חולצות לאבא שלי(שהוא בכלל לא רצה), ושלוש חצאיות ולא-יודע-כמה חולצות לאחותי. בדרך למכונית עברנו ליד סטימצקי. כמובן שמיד הגנבתי מבטים לעבר החנות, ברצון להיות שם בפנים, מאשר בחוץ עם כל החצאיות. סבתא שלי שמה לב ואמרה לאימי שמגיע לי לבחור ספר. טוב, למרבה הפלא, זה לא לקח הרבה זמן. בדרך כלל לוקח לי חצי-שעה לבחור ספר. הפעם לקח לי 3 דקות. מיד נחתה עיני על הספר "אריק רקס ופיות הזעם" וכמובן שמיד קפצתי עליו. ראיתי עליו מדבקה של "1+1 מתנה!". נפלא! הבטתי סביב לבחור ספר שני, ואז ראיתי את הספר שומרי ההיסטוריה. האמת, הכריכה שלו לא משכה אותי במיוחד, וסביר להניח שלא הייתי אפילו חושב לקחת אותו, לולא ראיתי פה לפני זה את הספר הזה. לקחתי את שניהם, וחזרתי מרוצה הביתה. טוב, כמובן שקודם כל קראתי את אריק רקס. מה לעשות, זה היה הרבה יותר מעניין. ואז פתחתי את שומרי ההיסטוריה. ספר מעולה? לא ממש. ספר גרוע? גם לא. סך-הכל זה ספר נחמד. היו קטעים שצחקתי, שהצטערתי, שהייתי במטח, אבל היו גם קטעים שממש היה בא לי להכניס אגרוף לאחת הדמויות, או לסדר לו את הראש עם מכה מכוונת היטב עם נבוט(במיוחד לנייתן). אבל ספר נחמד. ממליץ!

הספר 13 סיבות מספר על קליי, נער ותלמיד ממוצע שמוצא בביתו קלטות שממוענות אליו, ותברר שנשלחו אליו בתור אחד מרשימה ארוכה של 13 אנשים שהיוו את הסיבות לכך שהאנה- הבחורה שאהב -התאבדה. בכל אחת משבע הקלטות יש שני צדדים ובכל צד האנה מספרת חלק נוסף מסיפורה ומתארת בצורה נוקבת ואכזרית איך אחד מהאנשים שברשימה השפיע עליה. החוקים פשוטים; מקשיבים עד הסוף, מעבירים לבא בתור. לא קיימתם את אחד מהתנאים? לא נורא. יש ערימת קלטות נוספת שרק מחכה ותופץ בכל העיר אם דבר כזה ייקרה. תחליטו לבד אם אתם רוצים שכל העיר תדע על תרומתכם הצנועה והנחמדה. מהר מאוד קייל מתחיל להבין עד כמה כל מעשה, קטן ככל שיהיה יכול לגרום למעשה גדול ונוראי. כולם אשמים, ואין אף אחד שיכול לפתור את עצמו מכך. כל אחד ואחד מהם גרם למותה בלי לשים לכך לב. הרעיון של הספר מעולה. אומנם שנאתי את האנה יותר ויותר עם כל קלטת, ואומנם אני עדיין חושב שמעשה ההתאבדות שלה היה מטופש, אני לא יכול להתכחש לעובדה שזה ספר מעולה. הספר הזה הוא הספר עם צורת הכתיבה הסוחפת ביותר שקראתי; אני לחלוטין הרגשתי כאילו כל מה שקורה לקליי קורה גם לי. כל פעם שהרמתי מבט מהספר כמעט והתחלתי לתהות איך יכול להיות שיש אור בחוץ הרי עכשיו לילה. זהו ספר מעולה בעל משמעות ועומק שיש לעיתים רחוקות בספרים, שמלמד אותנו שיעור חשוב לחיים- עד כמה כל מעשה, ולו הקטן ביותר, אפילו גרגיר השלג העלוב ביותר מגדיל את כדור השלג הענקי, עד למצב שכבר אי אפשר לעצור אותו ולמנוע את האסון.