הבטיחו שכן, הן יגיעו

מילים מרפאות של הלב

כן, כך שמעתי, יופיעו

שירים של שמחה, בלי כאב.

חיפשתי, אספתי בשקט

הברות חצאי משפטים.

קיבצתי, קשרתי בסרט

תקוות של אלפי אנשים.

צבעתי בהן את החדר

סידרתי אותן, ערמות.

ועדיין חיפשתי בסתר

שורות עם מילים מנחמות.

בחרתי כתמים מהצבע

הצבתי מילים בשורה

וכך הם הופיעו ברגע

שירים שנוצרו מתקווה

קו ועוד קו נחרטו

עם ניצוץ תקווה קטן

אותיות גם נכתבו

עם ציור חדש ישן

קו ועוד קו נחרטו

והאצבע עייפה

המילים שנקטעו

והרוח שחלפה.

גל ועוד גל מופיעים

זיכרון חד וכואב

בעקשנות עולים, יורדים

פועמים לאט, כמו לב.

מתנפצים גלים כחולים

והרוח במחול

כשלאט הם נמחקים

חלומות כתובים בחול

והזמיר עמד מעל הפרח,

הו ורד יפהפה, אדום.

הוא שר, וכל קוציה קרח..

נישאת לשמש, למרום

ורק דבורים מורשות מבין קוציה

לבוא אל כתר העלים

ציפור השיר, בגלל כנפיה,

לא תתקרב אל הפרחים.

וגם אתה מוקסם מחיוכיה

ומצחוקה המצתלצל

אבל ללא מסכותיה

אתה יודע, יש רק צל.

ורק עומקן של מילותיך

מעלימות בה מחשבה

אתה יכול לפרוס כנפיך

אך היא שקועה באדמה

לרדוף ניצוץ קטן, שכוח,

לא זוהי דרך משורר.

תראה היופי שברוח..

וזה הזמן להתעורר.