יש לי כל כך המון מה לומר, ועדיין כל כך מעט.
הספר הזה השפיע עליי, לימד אותי ועדיין מלמד.
מבטא כל מחשבה ורגש שאי פעם יכולתי לתאר אותו במחשבותיי.
כרגע אני קוראת אותו בפעם השלישית, ומגלה רק עוד דברים חדשים, עוד ציטוטים, עוד שנינות וחכמה. עוד יגון וכאב. וזה כיף, וזה מדהים וזה נהדר.
הוא עוזר לי לעבור בתקופה שקשה לי, ואני מחבקת ונרדמת עם הספר בין זרועותיי.
תמיד תהיתי למה הסופר המהולל לא הזכיר שזה לא רק ספר אהבה, שזה לא רק רומן. יש שם המון מעבר, מעבר למה שיכולתי לתאר לעצמי. לפעמים זו באמת אשמת הכוכבים, אשר לפעמים בלתי ניתנים לצליבה. והמחשבות אשר מפוזרות כמו הכוכבים, הצורך להטמיע משהו מעצמך בעולם הזה, כשאתה הולך ונעלם בעצמך.

איזה ספר! כבר בהתחלה אומר שדי התלבטתי את לקרוא את הספר כי אני אם לנער שנפטר מסרטן לפני שנים ןהיו לי היסכוים והתלבטויות האם לקרוא את הספר. החלטתי לקרוא. עלי לציין שהספר מאוד קריא ומקסים. המחבר הצליח להכנס לנבכי נשמת מתגרים חולים שלא יודעים מה יהיה איתם מחר. יש בו קטעים משעשעים וקטעים עצובים, אבל בסך הכל מאוד יפה. מומלץ

הורות זה דבר מורכב. כמה אנחנו מתאמצים לשמש דוגמא לילדים שלנו, כמה אנחנו נזהרים במה שאנחנו עושים או אומרים לידם, חושבים עשר פעמים על כל תגובה שלנו למעשים שלהם, מתכננים מראש כל שיחה רצינית שננהל איתם- עושים חזרות מול המראה (וזה אחרי שהתייעצנו כבר עם איש מקצוע לגבי תוכן השיחה).

אבל עד כמה אנחנו נותנים את הדעת, אם בכלל, למה שהורשנו להם ואין לנו שליטה עליו- הגנים שלנו? אותם סלילים של חומצות גרעין, פתלתלים ומסובבים האחד סביב השני, האוצרים בתוכם שלל התנהגויות ותכונות אופי. אישיות, ולא רק גוון שיער וצבע עיניים.

*** לטובת אלה שטרם קראו את הספר אשתדל לחשוף כמה שפחות מפרטי העלילה.

פאול לומן הוא אדם יצרי וחמום מוח. תעצבן אותו קצת והוא מיד רואה בעיני רוחו איך הפרצוף שלך הופך לעיסה בידיים שלו. זה לא אשמתו- הוא סובל מ"בעיה של נוירונים". כזאת שאפשר לשלוט בה, בעזרת תרופות. כזאת שעשויה לעבור בתורשה. ולמרות זאת- לא סביב מעשה שהוא ביצע סובב הסיפור. פאול ואשתו נפגשים לארוחת ערב עם אחיו וגיסתו כדי לדון בילדיהם שביצעו מעשה זוועה שזעזע את הולנד, אך לא נתגלו, אלא על-ידי הוריהם.

הפגישה לארוחת הערב במסעדה היא סיפור המסגרת, ממנו קופץ קוך קפיצות רבות לעבר, המאפשרות לקורא להתוודע טיפין טיפין אל כל רבדיה של דמותו של פאול, הלא הוא המספר ומנקודת מבטו מגוללת העלילה.

פאול סולד מאחיו, סרג' לומן- מועמד מוביל לראשות ממשלת הולנד. הוא בז לגינוניו הפוליטיים, לעושרו ולחישוב צעדיו המתמיד, שמטרתו לזכות בכמה שיותר מקולות הבוחרים. פאול בז לסרג', אך עם התקדמות העלילה, ובעיקר לקראת סוף הסיפור, נגלה שדווקא הפוליטיקאי המשופשף הוא זה שניחן ברמת המוסריות הגבוהה ביותר מבין הארבעה הישובים סביב השולחן. נגלה שפאול הוא מספר לא- מהימן.