השלג בשם הספר ובתמונת הכריכה היפה משדר לובן וטוהר, אולם למעשה , הוא מכסה על מעשים אפלים שנעשו ברוסיה בימי המשטר הקומוניסטי.

לנה, גיבורת הסיפור, היא צעירה ילידת ברית המועצות החיה כבר עשרים שנה בישראל. היא מגיעה למוסקבה בשליחות אמה על מנת להביא כד עם אפרו של סבה שנפטר ואת היומן של סבתה שנפטרה עוד קודם לכן.

במוסקבה היא מתארחת בדירה של מרינה, חברתה של אמה, המקבלת אותה בחום ובלבביות. הדירה הזו היא העוגן בו נאחזת לנה כל אימת שהיא חוזרת משיטוטיה ברחבי העיר אשר נועדו לחשוף את העבר הבעייתי של משפחתה. הרבה ספלי תה מהבילים שתתה לנה במטבח של מרינה כדי לחמם את גופה ואת נשמתה גם יחד.

לנה, המתקשה בקריאת רוסית, קוראת לאיטה את היומן של סבתה ז'ניה, וכך היא מתודעת למעשים הקשים שנעשו על ידי קרובי משפחתה בימי סטאלין ולסודות האפלים של תקופת טרום-הולדתה. היומן מטלטל אותה רגשית והיא משתדלת לא לשפוט את האנשים שעשו מעשים איומים מאחר והתקופה הייתה שונה וקשה. המשטר הקומוניסטי ושלטון הפחד שהטיל על האזרחים, אילצו אנשים למכור את קרוביהם, עצמם ובשרם, על מנת לשרוד. באחד המקומות בספר אומר אריק (אחת מדמויות המשנה בסיפור) "אבל את לא היית במחנות !" (והכוונה למחנות העבודה בסיביר) ובזה מתמצת הקביעה ש"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו".

במהלך השבוע האינטנסיבי של לנה היא פוגשת גם צעירים אחדים שאיתם היא יוצרת קשרים משמעותיים ואף מתאהבת באחד מהם. זה מאוד משמעותי עבורה מאחר ובישראל אין לה חברים והיא נזקקת לביקורים אצל פסיכולוג על מנת להתמודד עם מצוקותיה.

לנה, שגדלה בישראל ללא שורשים מאחר והוריה בקשו למחוק את עברם עם עלייתם ארצה, מוצאת את החיבור לרוסיה ולעבר. לקראת סוף השבוע היא כבר יודעת בבטחה שעוד תשוב לכאן ולא רק פעם אחת.

הקור הוא מוטיב העובר לאורך כל הספר ויחד עמו התה החם והוודקה – כלי המלחמה בקור. לנה מרבה לשתות ומגלה גם את ההנאה והשחרור שמעניק לה המשקה החריף.

הספר כתוב בצורת יומן בשני זמנים : ינואר 1992, זמן ביקורה של לנה במוסקבה והשנים 1951 – 1953 המתועדות ביומן של ז'ניה (ולאחר מכן עוד כמה קפיצות בזמן עד 1965, השנה שבה נולדה לנה ברוסיה). זוהי צורת כתיבה מעניינת היוצרת מתח מסוים בשעת הקריאה. המעברים בין התקופות גם ממחישים את ההבדל והשוני הגדול ביניהן.

הספר חושף את הקורא הישראלי לעולמם של צעירים, ילידי ברית המועצות לשעבר, החיים בישראל. הם חיים, למעשה, בשני עולמות ולעתים מרגישים זרות בשניהם ! גם טפח מעולמם של דור ההורים, העולים, נחשף וגם להם לא קל עם העבר הקומוניסטי וההווה הישראלי.

הכתיבה קולחת והספר מרתק ומומלץ !

היה קשה לי לכתוב את הסקירה הזו. כבר כשסיימתי אותו חשבתי לעצמי "מה אני יכולה להגיד על הספר הזה?", כי בסך הכל זה ספר בסדר. אפילו בסדר גמור. אבל יחד עם זאת, זה לא המריא הרבה מעבר לזה. ספר שבהחלט מתאים לקריאה בין ספרים "כבדים" או בחופשה.

אחת משתי הדמויות המרכזיות בספר היא לנה שנולדה ברוסיה ועלתה עם משפחתה ארצה בעודה ילדה. היא טסה לרוסיה בשליחות אימהּ על מנת להביא את אפרו של סבהּ (אבי אימהּ) ולברר עוד עינייני ירושה. שם היא מתארחת בדירתה של מרינה, חברתהּ של אימהּ. את האפר היא משיגה די מהר אבל בדרך נגלים אליה כל תולדות משפחתה דרך היומן האישי שהותירה סבתהּ, הדמות השניה המרכזית בספר, דברים שהוריה של לנה הסתירו ממנה במשך שנים וממש כאילו "מחקו" כל זכר לעבר הרוסי שלהם ושל הקרובים אליהם. לנה מתחילה לקרוא את היומן ותוך כדי זה אנו מתוודעים לחייה של סבתהּ ועל החיים ברוסיה של שנות החמישים.

הפרקים בהתחלה הם בהווה - סיפורהּ של לנה וההגעה שלה לרוסיה. לאחר מכן מתווספים פרקים מהעבר, המסופרים מפיה של סבתהּ של לנה (בגוף ראשון) וכך זה ממשיך לסירוגין עד סוף הספר.
לנה מגלה דברים רבים, שקרים ובגידות בעברה של המשפחה שלה, על סבהּ וסבתהּ ועל איך (ואיפה) אימהּ גדלה והיא בילתה את שנותיה הראשונות בעולם.
היא גם מגלה אהבה.
היא לא זוכרת כמעט כלום מהשנים שגדלה ברוסיה ויש דברים ש"חוזרים" אליה תוך כדי ההתקדמות בסיפור (לא לאלו שלא מדבר אליהם זרם התודעה).
אני, אישית, מאוד אהבתי את התיאורים של רוסיה, בעיקר של מוסקבה, השלג והקור הבלתי נסבל, הבטון, המבנים וכל מיני מנהגים ואנקדוטות רוסיים שלא הכרתי.

הסיפור הוא מורכב, הרבה דמויות. (הייתי מעדיפה סיפור פשוט יותר שמסופר כמו שצריך ובצורה עשירה מאשר סיפור מורכב כל כך שלא תמיד אני מבינה מה קורה עם שפה די פשוטה).