טוב, אתחיל בזה:
הגעתי למסקנה שהגיע לעשות מחקר. איך יש פה אנשים שכותבים "היי" ומקבלים טריליארד ביליארד אהבתי.
כמו האלה בפייסבוק, שמפרסמות פצע בגרות שלהם, והם מקבלות תוך כמה דקות איזה שלוש מאות לייקים, ובתגובות: "פאק, מושלם", "התינשאי לי?" חיימשליייי".
אז לא. אני לא רוצה שתגיבו לי כל מיני דברים כאלה.
אני רוצה אהבתייייי!! גם אם לא קראתם את הספר,לא הסכמתם עם ביקורת- תעשו אהבתיייייייי.
אז, לספר:
בזכות אחות שלי, שהכריחה את המשפחה שלנו לפני איזה שנה להתיישב בסלון ולראות את דמדומים, התחלתי לקרוא את הספרים.
ולא נעים לי להודות- הסרט כל כך הרבה יותר טוב.
את הראשון אהבתי, פחות טוב מהסרט, אבל נחמד.
השני- בסדר...
השלישי- מצוין!
והרביעי- מוש- לא.
פשוט לא.
מזה- הדבר- הזה?
דבר ראשון, בלה, את לא חושבת שזה קצת מוגזם להתחתן עם חבר שלך תמורת יחסי מין? לעזאזל!
הסרטים הרביעים (חולקו לשתיים, ממממ), גם היו מאוד חלשים. אבל הספר? הרבה יותר! לא הצלחתי לגמור אותו!
זה כל כך נמרח ומעצבן, ואדוארד אומר כל שנייה "אם אני אפגע בך" (אין לי מושג מה הקשר....).
בקיצור, ספר מיותר.
אז היא רצתה שבלה תהיה ערפדית. מה דעתך לעשות שבראשון היא תהפוך לערפדית, תעבור את כל מה שהיא תעבור והרביעי לא ייצטרך להיות קיים?
נו באמת! הספר הזה סובב רק סביב זה!
"אדוארד, תהפוך אותי לערפדית."
"אם אני אפגע בך..."
"אדוארד, תהפוך אותי לערפדית."
"אם אני אפגע בך..."
קלטנו!
והקיטשיות הזאת...
והאובססיה המזעזעת שלהם אחד כלפי השני...
לא יודע.
וגם בלה לא מרוצה מכלום מעצמה, אז איזה מסר את רוצה להעביר?
שלהפוך למישהו אחר זה הפתרון? (באופן מוקצן, כמובן...)
