מי שבא מהתרבות הרוסית ותציין בפניו את השם "קורניי צ'וקובסקי",כולם יודעים במה מדובר,מקטן עד גדול. זה בדיוק כמו שתאמר "ביאליק" וכולנו יודעים על מה מדובר. {לדעתי הוא יותר מתאים מבחינת אופי התכנים לסופר האנגלי רואלד דאל -מיטלדה}, קוֹרניי צ'וּקוֹבסקי היה סופר ומשורר ילדים נודע בשפה הרוסית, ממוצא יהודי,נודע בעיקר בזכות ספרי הילדים .

חלק מספריו תורגמו לעברית עוד במחצית הראשונה של המאה הקודמת, מהמתרג

בקריאת העמודים הראשונים של המחזה נזכרתי בדמותו של מר קראב מסדרת הילדים בובספוג. מר קראב כפי שרובכם בוודאי יודעים היה קמצן. הוא מנהל מסעדת הסרטן הפריך ומנהלו של בובספוג טבח המסעדה. מר קראב הינו בוס מנצל וכל כסף אשר נופל בחלקו שומר בצורה מוקפדת. הוא מכור לכסף ואוהב את הכסף יותר מאשר את סביבתו.

נתקלתי בדמות הקמצן לראשונה בסדרת הטלוויזיה בובספוג ובספרות זו הפעם הראשונה שאני קוראת יצירה ספרותית שדמ

כשבאתי לדרג את הקלאסיקה הזו הסתבר לי להפתעתי שאף אחד לא דירג את הספר לפני.
הרפתקאתו המחורזת של הדוקטור אוי-זה-מר שלאחר שקיבל טלגרם מתַן על אופנים בזו הלשון :" חיש מהר הגיע-נא,
את הקטנים הושיעה-נא" חש לעזרת מר היפופוטם, תוך שהוא משנן את שם המרחבים בם שוכן לו ההיפופו: לימפופו, לימפופו, לימפופו.
על אף העובדה שהסיפור יועד לאנשים קטנים הוא כתוב בשפת מופת "אז מופיע מִיָּם לויתן:
'שב עלי וכליך טען!

לא קל להיות בן או בת לאבא שכסף נמצא בראש מעיניו. דבר זה עלול לגרום, בין היתר, למצב שבו האב יתבלבל בטעות בין הכסף שלו לילדים שלו ויום אחד אולי אפילו ימכור את הילדים שלו תמורת עוד כסף.
אני יודע, אני יודע, זה אולי נשמע קצת יותר מדי פסיכי, מופרך ובלתי אמין ואפשרי, אבל חבר'ה, זה מחזה של מולייר. ואצל מולייר הכל אבל הכל יכול לקרות.
המחזה, כפי שניתן להבין, מספר על אב קמצן. אבל לא סתם קמצן, אלא קמצן בצור

Jean-Baptiste Poquelin (Molière)
החולה המדומה (Le Malade imaginaire)
שונא הבריות (המיזנתרופ) (Le Misanthrope ou L'Atrabilaire amoureux)
הקמצן (L'Avare ou L'École du mensonge)
טרטיף (Tartuffe ou L'Imposteur)
דון ז'ואן (Dom Juan ou Le Festin de pierre)
גם הוא באצילים (Le Bourgeois gentilhomme)
בית ספר לנשים (L'École des femmes)
תעלולי סקפן (Les Fourberies de Scapin)
הענוגות הנלעגות (Les Pré

מדובר בקומדיה-(ומעט)-דרמה נטו. אב נתעב, קמצן, אנוכי ואגואיסט, המפנה זמן לחשוב רק על עצמו, מוצא את עצמו בתסבוכת שעה שילדיו מתאהבים. ולא שזה מספיק, אלא הבן האומלל מוצא את עצמו מאוהב באותה הצעירה שאביו החליט להפוך לאמם החורגת של ילדו וילדתו.
מכיוון שנכתבה על ידי צרפתי, כמו כל צרפתי מכובד (אנא אל תקחו את הבדיחה הגרועה הזאת ברצינות), מקום המעשה היה בפריז בסביבות אלף שש מאות ומשהו, נכון לתקופת עלילת המ

הקמצן מזווית אחרת, אוניברסלית-

אינספור מילים נאמרו על המחזה. אינספור גרסאות נכתבו עליו. אינספור הצגות הועלו על פיו. מה כבר ניתן לומר מבלי לשוב על אותם הדברים שוב ושוב? חשבתי וחשבתי ולכן החלטתי להציג בפניכם את הקמצן באור אחר, אור שיחשוף בפניכם טעימה למקורות המחזה.
הקמצן זהו אחד ממחזותיו המפורסמים ביותר של המחזאי הצרפתי מולייר. המחזה מתאר גבר מזדקן בשם הרפגון אשר אהבתו נתונה כולה לכסף. להרפגון

שילוב מצחיק של טמטום ותסכול!
למחזה שדורות של תלמידים ימשיכו ליהנות ממנו (בתקווה) יש רק צדדים טובים:

"הקמצן" לא מסובך מבחינת עלילה.
בתחילת כל מחזה יש רשימת דמויות ומצוינים, על פי רוב, הקשרים ביניהם. בדרך כלל מדובר בקשרי דם או נישואים; אך כאן מולייר דואג להצמיד פרט נוסף: מושא האהבה. כשניסיתי לחבר בין ארבע הדמויות הראשיות המאוהבות, התחילה השערורייה: האב והבן מאוהבים באותה בחורה (מריאן, אף כי המת

כמה שאני אוהבת את כתיבתו של מולייר !

מבחינתי הוא המחזאי הקומי הטוב ביותר , כתיבתו שנונה ,קולחת , אין רגע דל ,הוא ידע לקחת מצבים שונים ומגוונים ולהקצינם, ניתן לראות זאת בצורה בולטת כאן במחזה זה , הדמות הראשית הוא היפוכונדר שבזכותו נוצרות סיטואציות משעשעות רבות ,דוגמא נוספת הוא המחזה הקמצן המתאר את הרפגון ,אדם חמדן שאהבתו היחידה בעולם הוא כסף.

עד כמה שהדבר נשמע אבסורדי למדי מבחינתי היו למו