הביקורת האהובה של בוב

מדינת היהודים [מהדורת ידיעות אחרונות]

Der Judenstaat- Theodor Herzl התחלתי לקרוא את הספר כדי להשוות בין החזון ובין המציאות בפועל. "מדינת היהודים" של הרצל הוא טקסט מפתיע: הרבה פחות ספרותי ממה שציפיתי, והרבה יותר מסמך עבודה. זה לא רומן, לא חיבור פילוסופי במובן העמוק, אלא תוכנית פעולה קרה, מסודרת, כמעט הנדסית איך מקימים מדינה ליהודים, שלב אחר שלב לרעיון היזמות השאפתני בכל הזמנים. תמצות הצגת התוכנית (ספרון דקיק בעל פחות מ-80 עמודים) הוא לא פחות ממדהים בעיני. מה שמעניין במיוחד הוא הפער בין הטון היבש של הרצל לבין עוצמת הרעיון. הוא כותב בצורה רציונלית, לפעמים אפילו טכנית, על בנקים, קרקעות, תחבורה, דיפלומטיה, אבל מתחת לזה בוער רעיון עצום: הפיכת עם מפוזר לישות מדינית ריבונית. דווקא הפיכחון הזה הוא מה שנותן לטקסט את הכוח שלו. זה לא חלום רומנטי, אלא ניסיון אמיתי להפוך חלום למציאות. איך בכלל מתגברים על הקשיים שעומדים בדרך? עם ללא טריטוריה (הצעותיו של הרצל מתלבטות בין פלסטינה שהייתה אז תחת שלטון טורקי ובין ארגנטינה) מה תהה השפה המדוברת? (הרצל חשב שעברית לא תוכל להיות השפה במדינה ומדגים זאת על ידי כך שהוא שואל מי יכול לבקש בעברית לקנות כרטיס רכבת?) איך יגייסו הון ראשוני (המספר שהרצל נוקב בו הוא מיליארד מארק גרמני ואין להתחיל כלום לפני שיש את הסכום הזה) איך יעודדו הגירה של יהודים לפרוייקט זה? יש כל כך הרבה מכשולים בדרך והרצל מנסה בדרכו לענות ולסגור את כל הפינות המהותיות להצלחת הרעיון. בקריאה היום, אחרי שקמה מדינה בפועל, הספר נקרא כמעט כמו מסמך היסטורי מן העבר, מין תכנון מוקדם של משהו שעוד לא היה, אבל כבר היה ברור שהוא חייב לקרות. חלק מהדברים נראים נאיביים, חלק נראים נבואיים, והחיבור ביניהם יוצר חוויה מוזרה של קריאה אחורה בזמן אל הרגע שבו הכול עוד היה פתוח. בסופו של דבר, זה לא ספר שמרגש ברמה הרגשית, אלא ספר שמרגש בעצם קיומו: הידיעה שמישהו ישב וחשב ברצינות, בפרטי פרטים, על אפשרות שנראתה אז כמעט דמיונית ושבשבילנו היא כבר מציאות יומיומית. כבר סימנתי לעצמי את אלטנוילנד (ארץ ישנה-חדשה), הרומן האוטופי של הרצל לרשימת הקריאה שלי.

14 אהבו