המפתח של שרה/טטיאנה דה רוני
כי יש נושאים שאי אפשר שלא לקרוא עליהם שוב ושוב.
כי יש נושאים שאי אפשר לתת להם להשכח.
כי הספר הזה הוא אחד הכואבים ואחד המומלצים שלי.
לפעמים צריך לתת ללב לכאוב,ולעיניים לדמוע, ולראש להמשיך לחשוב..
ידעתי מראש שהספר לא יהיה קל,
ולא יעזוב אותי מייד עם סיום קריאתו,כדרכם של ספרים אחרים.
לא ידעתי כמה אהיה מרותקת,כמה הבטן תתכווץ לנוכח אכזריותם של בני אדם(האמנם?), והפחד והחשש שהמין האנושי אכן מסוגל לאכזריות שכזו.
הספר מסופר מנקודת מבטה של ילדה בשנת 1942, עם מעצרה יחד עם משפחתה על ידי המשטרה הצרפתית ,ומנקודת מבטה של עיתונאית אמריקאית החיה בצרפת, וחוקרת את אותו יום ארור.
הספר קולח וזורם,מתאר אטימות לצד אנושיות, כאב לעומת תקווה,מוות לצד החיים.
אי אפשר להניח מהיד.
לא לוותר,זה לא סתם עוד ספר.












