א: אז מה, קראת איזה ספר השבת?
ב: האמת שכן, אבל אני לא זוכרת איך קוראים לו.
א: נו, באמת. ספר שלם קראת, ואת לא זוכרת איך קוראים לו. על מה הוא מדבר את זוכרת?
ב: דווקא כן. יש שם אלמנה בת שלושים ושש שאין לה ילדים. ושבעלה, ובכן, מת. וזה עצוב לה מאוד. איכשהו היא שוקעת בדיכאון, מפוטרת מהעבודה שלה, מה שגורם לה באופן מפתיע להיות שקועה עוד יותר בדיכאון. ואז בהדרגה היא מתחילה להתאושש...
א: ...בעזרת משפחתה וחבריה היא מגלה הזדמנות שנייה לאהבה ואת הכוח להתחיל מחדש.
ב: נכון! איך ידעת?
א: ברור. זה המשפט על הכריכה האחורית של הספר. קוראים לו הזדמנות למשהו טוב.
ב: ממש ככה. אבל זה מוזר. אני ממש בטוחה שהספר שקראתי לא היה ישראלי. מצד שני, התיאור ממש מדוייק, וגם השם נשמע מוכר. שככה יהיה לי טוב!
א: לא כזה מפתיע, את יודעת. יש הרבה ספרים שמשחקים על הנושא הזה.
ב: אני? מופתעת? לא מופתעת בכלל. זה גם לא כזה ספר טוב. איפה ראית שאני מופתעת?
א: כי אמרת "שככה יהיה לי טוב".
ב: לא הבנת. נזכרתי בשם של הספר.
א: "שככה יהיה לי טוב"? זה השם של הספר?
ב: כן, עכשיו אני בטוחה.
א: שככה יהיה לי טוב.
====
וזהו. זה פחות או יותר מה שיש לי לומר. ספר די סטנדרטי. תיאור מאוד יפה של תקופת הדיכאון, האבל והכעס. תיאור קצת פחות אמין של ההחלמה וההתאוששות. לא במטה קסמים, אבל כן יותר מדי דברים מסתדרים יותר מדי טוב. אבל אולי זה במסגרת הז'אנר. אפשר לקרוא, לא כואב מדי בעיניים (והשוליים ברוחב סביר), אבל לא מדהים. וחבל, כי הנושא העיקרי חשוב, וגם הנושאים המשניים כמו דיכאון, זיקנה ונוער שוליים חשובים ביותר.


















