היי, אני קריק. או קאט. או סתם קריקטורה. איך שנוח לכם. יש כאלו שמתעקשים לקרוא לי דמבי, בגלל התמונה - זה ציור של דמבלדור, למקרה שתהיתם. לא גואל רצון :) נחזור לעניין שלשמו התכנסנו כאן הערב. מילים הן אהבתי הראשונה. למדתי לקרוא בגיל צעיר מאד, ומאז אני מכורה להן. למילים יש את הכוח החזק ביותר והבלתי מוגבל בתנאי זמן ומקום על פני כדור הארץ ומחוצה לו, או משהו כזה. אני עוד צריכה לעבוד על המשפט הזה. מכורה לקריאה, לכתיבה, לאיור, לשוקולד (מריר 70% מוצקי קקאו) למוסיקה, בעיקר ישנה, לתנ"ך, להיסטוריה, לקפוצ'ינו של ארומה, לסרטים שעשויים ממש טוב (הרוזן ממונטה כריסטו, למשל), ולאיסוף אובססיבי של משפטים וציטוטים. <I>"ספרים הם כמו מראות: רואים בהם רק מה שיש בפנים." (צילה של הרוח) </I> וזה ציטוט שכל כך הסכמתי איתו, עד שלפעמים נדמה לי שחשבתי על זה לפניו: <I>"לאדם שאינו קורא ספרים טובים - אין שום יתרון על פניו של אדם שאינו יודע לקרוא." (מרק טווין.)