• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הבית שאהבתי

הבית שאהבתי

מאת טטיאנה דה רוניי

הביקורת של דקלה

תמונה של דקלה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
הבית שאהבתי

הבית שאהבתי

מאת טטיאנה דה רוניי

הביקורת של דקלה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של דקלה
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2015
הקודמת
טופית
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•1 דקות קריאה

סיפור קטן ויפה על פריז במאה ה-19. לא ידעתי על השינויים הרבים שעברה העיר שהפכו אותה למה שהיא היום.
נהניתי מאוד וממליצה בחום!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ר
רעות
תמונה של michalro
michalro
2קוראים|גיל ממוצע51|100%נשים

על המבקרת

תמונה של דקלה

דקלה

ותיקה
חברה מזה 14 שנים
71 ביקורות•309 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של דקלה
דקלה
ותיקה
חברה באתר מזה 14 שנים
ביקורות71
לייקים שקיבלה309
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת46ספרות מקורית9מתח ריגול והרפתקאות5

דיון על הביקורת

1 תגובה
מורי
מורי•לפני 10 שנים

העיר בהחלט עברה שינויים כבירים, עליהם ניתן לקרוא בספרים המופלאים של

אמיל זולא. העיר, כפי שהיא כיום, בת מאה וחחצי בלבד. הבולברים הגדולים תוכננו ע"י הברון אוסמן וחלקים גדולים מהעיר עברו מהפכה ממש.
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של דקלה

אם טובה דיה

אם טובה דיה

בב תומס

ספר מעולה! אחד הטובים שקראתי לאחרונה!
רות, פסיכולוגית, מנהלת יחידת טראומה בבריאות הנפש בלונדון מספרת על מטופליה ובמקביל על חייה האישיים.

הספר מביא לנו זווית ראיה של מטפל שאני מצאתי מרתקת, ובמקביל את הפן האישי, איך מה שקורה בחייה האישיים של רות משפיע על עבודתה ועל מטופליה.

הספר עורר בי מערבולת של רגשות, מהערצה לעבודת המטפלים ועד כעס ועוגמת נפש מהתנהלותה של רות כאמא וכמטפלת. יש גם פן מותח והסוף מפתיע למדי.

היה לי קשה להניח את הספר מידי, משך אותי לקרוא בו עד ועוד ולהצטער שנגמר

לפני 5 שנים•דקלה
מאתרת הילדים

מאתרת הילדים

רנה דנפלד

במיוחד להורים שבינינו, מדובר בספר הופך קרביים.
הקלות שבה ילד יכול להיחטף ולהיעלם מעל פני האדמה היא מזעזעת.
במקרה זה מדובר במדינת אורגון, ארה"ב. אזור של יערות מושלגים ברוב ימות השנה, מה שמקשה מאוד על החיפושים ובוודאי על מציאת הילד.
נעמי היא בלשית פרטית המתמחה באיתור ילדים. היא מומחית בנושא משום שהיא בעצמה הייתה ככל הנראה ילדה חטופה עד שהצליחה לברוח. אין לה כל זיכרון מהעבר, זכרונותיה מתחילים מהיום שברחה.היא לא בוטחת באף אחד, מעדיפה לעבוד לבד משום שאתה לא יכול לדעת מה אמת ומה שקר בתחום הזה.
בספר היא מנסה למצוא את מדיסון, ילדה בת 5 שנעלמה לפני 3 שנים. לרשויות לא ברור אם היא נחטפה או הלכה לאיבוד ומתה מהיפותרמיה ביער המושלג.
הסיפור מוצג מנקודת מבטה של מדיסון ומנקודת מבטה של נעמי.
לנו, הקוראים, ברור שהיא נחטפה ואנחנו אף לומדים על עברו של החוטף ואני חייבת לומר עם השתדלות רבה שלא לעשות כאן ספויילר, שהעבר שלו מזעזע אותי אפילו יותר ממה שעברה מדיסון.
כשאתה קורא את הספר הזה אתה רוצה לחבק את הילדים שלך חזק ולא להסיר את המבט שלך מהם לעולם!
משום מה אין אפשרות לדרג אז.. ספר טוב - 4 כוכבים.
מומלץ אך לא לבעלי לב חלש.

לפני 8 שנים•דקלה
האיש משומקום

האיש משומקום

גרג הורביץ

אז אחרי שקראתי ונהניתי מהספר הראשון "פרויקט X" המשכתי לספר השני בסדרה וההנאה המשיכה.
הפעם אנחנו מלווים את אוואן סמוק במאבקו בפסיכופת שחטף אותו כדי לגנוב את כספו מבלי לדעת את מי הוא חטף...
המשימה להימלט מהטירה בה הוא לכוד היא אתגר אפילו בשביל אוואן.
חייבת לומר שהיו רגעים בספר שתהיתי איך לעזאזל הוא יצא משם כשכל ניסיון נכשל ונראה שנגמרו לו האפשרויות...
הספר מותח, מעניין ומפתיע כאשר במקביל לכך אנחנו חווים עם אוואן את לבטיו אם להמשיך במה שהוא עושה או למצוא לעצמו חיים נורמאליים
מחכה בקוצר רוח לספר הבא!

לפני 8 שנים•דקלה
בית יעקוביאן

בית יעקוביאן

עלאא אל-אסוואני

בספר שלל דמויות מעניינות שכל אחת מהן מאפשרת לנו הצצה אל תוך החיים במצרים על כל תחלואי החברה והשלטון שבה.
ההבדלים בין המעמדות, בין העניים לעשירים, מועברים בצורה בוטה וחדה.
הספר קריא וזורם והעלילה מעניינת כאשר היא עוברת מדמות לדמות ועוסקת בנושאים מגוונים כגון האסלאם הקיצוני, הומוסקסואליות, מעמד האשה, שחיתות השלטון ומאבקו של האדם הפשוט, להתקדם, לצאת מהעוני והנחשלות תוך מאבק מתמיד ומכשולים על כל צעד ושעל. כל דמות נוגעת ללב בדרכה, מעוררת רגש ומחשבות.
כאשר קראתי את הספר הבנתי שאין פלא שרבים כ"כ מבני האסלאם החיים במדינה שכזאת פונים אל הדת כמענה לבעיותיהם. כאשר אין כל תקווה אחרת, הדת היא התקווה האחרונה וכשהחיים כה קשים, ההבטחה לגן עדן היא פיתוי עצום.
בהחלט ממליצה!

לפני 8 שנים•דקלה
גפרור

גפרור

משה גל (גלסברג)

הגעתי אל הספר בעקבות המלצות בקבוצת הקריאה בה אני חברה בפייסבוק.
בגדול מסופר על גדי גולן, טייס בחיל האויר הישראלי, בחור מוצלח לכל הדעות שמסוקו מתרסק במלחמת יום הכיפורים. טייס המשנה הוא טייס בשם דיויד, שבמקררהההה יש להם את אותם נתונים פיזיים ובטעות הם מחליפים ביניהם את דיסקיות הזיהוי, מה שמוביל לכך שגדי, הניצול מההתרסקות מזוהה כדיויד, ומאחר ואיבד את זכרונו הטעות ממשיכה...
הייתי תחת הרושם שיש בספר תעלומה שתתגלה רק בסופו - מי משתי הדמויות דיויד וגדי באמת נהרג בהתרסקות המסוק, אך בפועל אין שום תעלומה. ברור מן ההתחלה שגדי הוא זה שניצל.
גדי השאיר ארוסה בהריון שנשבעת שלא יהיה גבר אחר בחייה אחריו, הורים ואחות שלא מפסיקה לחלום שהוא חי...

היו לי כמה בעיות עם הספר הזה ואני אשתדל לציין אותן מבלי לעשות ספויילר

גדי מתעורר ללא זיכרון בבי"ח בארה"ב ועל אף שאובדן הזיכרון מפריע לו מאוד הוא מסרב להיפגש עם מפקדו מחיל האויר ועם סיגל ותמר (הארוסה והאחות) שמאוד רוצות להיפגש עמו כדי לשמוע על רגעיו האחרונים של אהובן. לא ממש אמין בעיני העניין הזה. נותן תחושה שהסופר כופף את הסיפור כדי שיתאים לתכנית..

מעבר לכך, הפריע לי שבערך כל בחורה שפגשה את גדי התאהבה בו, בכל מקום שהוא הגיע אליו הוא מצא "מלאך מושיע" שעזר לו להסתדר.

יש מס' מקרים של "כמעט" מפגש בין גדי לאנשים מעברו שיכלו לזהות אותו, אך בסופו של דבר וכאן אולי יש ספויילר קטן!!!
לוקח יותר מ-20 שנה עד שמתגלה האמת מה שבעיני היה מוגזם ונמשך כמו מסטיק
אבל השיא הוא שאחרי כמעט 600 עמודים לא זכינו לקבל סוף ברור אלא קדימון לספרו הבא של הסופר, מה שנקרא to be continued...

אז אני לא אגיד שהספר אינו קריא וברובו הוא זורם ונעים לקריאה אבל סיימתי אותו בעיקר מעוצבנת

לפני 8 שנים•דקלה
המאהב החשאי

המאהב החשאי

איזבל איינדה

הספר מתמקד בחייה של אלמה, ילדה שאיבדה את הוריה בשואה וגדלה אצל דודיה בסן פרנסיסקו. אהבתה הגדולה של אלמה הוא איצ'ימיי, בנו של הגנן. במקביל מסופר סיפורה של אירינה, עובדת בבית האבות שבו שוהה אלמה.
לאט לאט מתגלים רבדים וסודות מחייהן של השתיים.
נהניתי לקרוא על דמותה המיוחדת של אלמה, אהבתי את העובדה שהיא הוצגה על שלל מגרעותיה מבלי ליפות את אופיה. בכלל, הספר הזה מלא בדמויות שיש בהן משהו מיוחד כמו דודה של אלמה ובן דודה נתניאל.
יש משהו קסום בספר הזה, נהניתי.

לפני 8 שנים•דקלה
גלויות מיוון

גלויות מיוון

ויקטוריה היסלופ

מה שבטוח ואני מבינה שאני לא היחידה, הספר הזה גרם לי לרצות לעשות טיול ארוך ביוון ולבקר בכל המקומות הקסומים שמתוארים בו.

אלי, בחורה מאנגליה שגרה בדירה קטנה ועובדת בעבודה משעממת למדי, מקבלת בטעות גלויות מבחור שכותב אותן לאהובתו לשעבר. הגלויות מהוות נקודות אור בחייה המשמימים וגורמות לה לנסוע בעקבותיו ליוון. ביום שהיא נוסעת היא גם מקבלת מעין יומן מסע של הבחור ביוון שמתאר את הטיולים שלו ואת האנשים שהוא פוגש שמספרים לו כל מיני סיפורים. כך שיש לנו כאן מעין אסופת סיפורים קצרים שלא קשורים אחד לשני וסיפור מסגרת של אותו בחור ובחורה.

הספר חביב למדי, אפשר לקרוא ואפשר גם לא...

לפני 8 שנים•דקלה
הכלה המתחזה

הכלה המתחזה

ננסי ריצ'לר

התאכזבתי!
הספר לא מרגש ולא סוחף, לא מביא עמו שום דבר חדש והכי מתסכל מבחינתי, שבעצם לא קיבלנו תשובה סבירה לנטישתה של האם. נראה שאפילו הסופרת לא יכלה לחשוב על סיבה הגונה...
בהחלט אפשר לוותר

לפני 8 שנים•
★★★★★
•דקלה
בריט-מארי היתה כאן

בריט-מארי היתה כאן

פרדריק בקמן

לאחר שקראתי את ספרו הקודם של הסופר "איש ושמו אובה" ואהבתי, הגעתי לספר הזה עם ציפיות מסויימות ולצערי התאכזבתי.
קודם כל, התחושה שהנושא חוזר על עצמו: אדם מבוגר עם מוגבלות חברתית שאיכשהו מוצא את עצמו בסיטואציה לא שגרתית ואז מגלה עולם חדש, נשמע לכם מוכר?
אבל מעבר לחזרתיות, מה שעבד מצוין אצל אובה, לא עבד בספר הזה. כל מיני משפטים שחזרו על עצמם כל הזמן והסיפור עצמו שהוא בהחלט בעל פוטנציאל איכשהו לא הגיע למיצוי, לא היה מספיק מהודק.
איכשהו צלחתי את הספר ולא וויתרתי באמצע אבל בהחלט אפשר לוותר.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•דקלה

ביקורות נוספות על "הבית שאהבתי"

הבית שאהבתי

הבית שאהבתי

טטיאנה דה רוניי

ספר נחמד שונה מהקודם שכתבה "המפתח של שרה". בפקודת נפוליאון בשנת 1860 הברון אוסמן מתחיל בשורה של שיפוצים גדולים שישנו את העיר פאריז לחלוטין.
באותן שנים הוחלט להפוך את פריז לעיר מודרנית ולכן היה צורך למחוק ולהרוס את כל בתיה הישנים, שינוי שמחק גם דורות של הסטוריה מבנית.
בעיצומה של כל המהומה הזו ניצבת רוז שעומדת מנגד ומסרבת להרס בית משפחתה שעמד על תילו מדורי דורות. כולם מסביבה עוברים לבתים חדשים אך היא איתנה בדעתה
שלא להתפתות לכסף ולהתפנות.
היא אותבת מכתבים לבעלה ארמן שאותו אהבה מכל וכל והוא בעולם המתים כבר עשר שנים. בכתיבת המכתבים הללו היא בעצם מתמודדת עם המצב ודרכם אנחנו הקוראים גם לומדים להכירה.
ספר מסקרן על תקופה שהיתה ואיננה, על התמודדות של תושבי פאריז עם השינויים שעוברים עליה.
ספר שונה אך מעניין מאד על חברות אמיצה והדוקה לעיתים יותר ממשפחה ביולוגית.
סך הכל ספר קצר שסיימתי בתוך יומיים וממליצה.

לפני שנה•
★★★★★
•יפה
הבית שאהבתי

הבית שאהבתי

טטיאנה דה רוניי

"...אבל אני
אוהב להיות בבית
עם התה והלימון
והספרים הישנים..."

בית זה כל כך הרבה יותר מדירה. את הדירה של ההורים שלי, נניח, יש לי את כל הסיבות לשנוא: הסביבה הלא נחמדה, השכנים מעלינו שבורכו בשמונה ילדים היפראקטיביים, השמש שלא מצליחה להיכנס לחדרים ומחייבת אור חשמל קר ומדכא כל היום, בכל עונה, ועוד לא מעט סיבות מוצדקות לחלוטין לשנוא את ששת החדרים הללו.

אבל את הבית הזה, הבית שבו גדלתי, שאילו הגעתי לראשונה בגיל כמה ימים ועד היום לא עזבתי – הבית הזה הוא התפאורה האמיתית של ילדותי, של כל חיי עד עכשיו בעצם.
הבית הזה שכמעט כל קירותיו מצופים ארונות ספרים, ובמטבח יש תמיד תמונות על המקרר וסירים על הגז, ובמרפסת עציצי גרניום ולפעמים שאריות מקרשי הסוכה – תלוי מתי יוצאים אליה – הבית הזה הוא תבנית נוף מולדתי. הוא עשוי מזכרונות.

אז לא אכפת לי עד כמה השמש נכנסת אליו או לא, ומה יהיה עם האספקה המתמדת של השכנים מעל. הבית הזה בשבילי הוא מודל לחיקוי. בית זה כל כך הרבה יותר מארבע קירות.

אהבתי מאד את הספר הזה. הוא כאילו דיבר מתוך גרונה של קריקטורה בת ארבעים, חמישים או שבעים. ככה אני אתגעגע לבית הזה. ככה כל מרצפת תעיר בי זיכרון.

קראתי על רוז שמתחבאת במרתף של הבית שהיא אוהבת - כל כך אוהבת עד שלא אכפת לה למות שם לבד, בחושך, במרתף ורק לא לעזוב אותו - ולא יכולתי להימנע מההשוואה למגורשי גוש קטיף.
גם אצל רוז וגם אצלם זו היתה הוראה מהשלטונות, מגוף רשמי וגדול עד שאין לך סיכוי אפילו להתמודד מולו. בשני המקרים הציעו פיצויים כספיים – כאילו שכסף יכול להוות תחליף לזכרונות.

ספר נפלא. כתוב ברגישות. משלב דיבור בגוף ראשון הווה, עם זכרונות עבר ומכתבים ישנים – שילוב מדהים ונוגע. מומלץ לסנטימנטליים, למתגעגעים, ולכל המאוהבים בביתם...

" הבית דומם ודומעים חלוניו
התמונות נצמדות אל הקיר,
ודומע האיש הרואה בעיניו-
וביתו לא יכול להכיר..."

לפני 10 שנים•
★★★★★
•קריקטורה
הבית שאהבתי

הבית שאהבתי

טטיאנה דה רוניי

פריס, הו פריס.
לאורך כל הקריאה מצאתי את עצמי תוהה אם הספר היה תופס אותי באותה מידה לו היה מתרחש באמסטרדם, או חלילה בברצלונה או אפילו תל אביב.
האם הספר רלוונטי בכלל לדורנו שמחליף דירה כל עשור או פחות ?
תראו לי בית אחד שדורות על גבי דורות של אותה משפחה גרים בו.
ואולי בזכות העובדה שכבר אין דברים כאלה, הספר מקסים.
רומנטי ? כן. צפוי ? מאוד. פריס ? לא מזיק ולבטח מועיל.
בשורה תחתונה. מומלץ לפני נסיעה לפריס. או אחרי.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•שמוליק
הבית שאהבתי

הבית שאהבתי

טטיאנה דה רוניי

סיפור די קצר וקריא שנקרא בנשימה אחת כמעט על פריז של פעם... לפני המלחמות.
סיפורה של אלמנה אחת שמסרבת להיכנע לרוע הגזרה של נפוליאון להחריב את הבית שלה לצורך בניית שדרה ענקית ומודרנית.
היא מתחילה בכתיבת מכתבים לבעלה שנפטר עשר שנים קודם ועל ידי כך מגוללת בפנינו את סיפור חייה איתו ואז גם בלעדיו.
אני דווקא לא מאלה שהתאהבו בפריז בעקבות הספר הזה או התמלאו געגועים אליה. מבחינתי הסיפור הזה היה עדיין יפה אם היה מסופר גם על כל מקום אחר בעולם. בית זה בית...אנשים זה אנשים והיופי בספר הזה הוא הדמות לדעתי ואופן הכתיבה.
בספר לא ארוך עדיין הצלחתי להתחבר לגיבורה ולהישאב לסיפור חייה.
את הספר סיימתי בפחות משבוע ואני מאמינה שיהיו כאלה שיסיימו אותו גם ביום אחד.
בהחלט שווה את ההשקעה

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אוהבת לקרוא
הבית שאהבתי

הבית שאהבתי

טטיאנה דה רוניי

אני אוהב שאוסף הספרים שלי (כאלפיים ספרים) הוא מקוטלג, מעבר לאתר סימניה, גם בכך שאני יודע על איזה מדף נמצא כל ספר. אני אוהב לקרוא באופן חופשי ואומר בלי לתכנן אלו ספרים אני הולך לקרוא בחודש הקרוב אלא פשוט למצוא ספר ולקרוא אותו בתקווה שהוא יהיה באמת מספיק מעניין (כמו שחשבתי כשקניתי אותו) שאני לא אפזול לכיוון אחת מערימות הספרים שמחכות לי ולשמחתי יש לא מעט והרשימה מתארכת כל הזמן.

בזכות הקיטלוג שאני עורך ומקפיד להכניס כל ספר שאני רוכש לרשימה הנכונה שלו, אני יכול להקדיש תקופה מסויימת לנושא מסויים ככל העולה על רוחי. בתקופה האחרונה אני נמצא בצרפת (לא פיזית אלא רוחנית) ולומד לאהוב אותה מחדש ולדעת עליה דברים שלוא דווקא סיפרו לי במשפחה שלי שעלתה לארץ מפאריס. אני בדרך כלל לא אוהב לקרוא ספרים כמו הספר הזה, "הבית שאהבתי". אני נמנע מספרים שמשאירים משקעים, כי לדאבוני החיים מספיק רוויים גם כך. קראתי את הספר הזה בעניין רב, כי לא ידעתי שבתקופה של נפוליאון השלישי פאריס שורטטה מחדש ולא מעט אנשים שגרו באותם רחובות שעברו שינוי סבלו על בשרם.

אני כמובן שלא אגלה לכם את סוף הספר אבל אומר לכם שהעלילה משולבת בכל מיני מכתבים שקשורים לחייה של אותה אישה שעליה מסופר שאהבה את הבית שבו העבירה את מיטב שנותיה. הסופרת שכתבה את הספר הזה כתבה גם את "המפתח של שרה", אני לא יודע אם אני אקרא גם את הספר הזה אבל אני יכול לומר לכם שאם לשפוט לפחות את העבודה שלה עם "הבית שאהבתי" יש לה כישרון לא רק להחיות תקופה אלא להיכנס לרגשותיה של אישה. בעיניי זה מדהים.

כהמשך לספר הזה בחרתי לרכוש את "המשיסה" של אמיל זולא, לשמחתי מצאתי את הספר שלו דיי בקלות למרות שהספרים שלו הם לדעתי סוג של זן נכחד, אני בספק אם מוצאים לנכון להוציא אותם במהדורות חדשות אבל אם אתם אוהבים לקרוא ספרים באווירה צרפתית ולוא דווקא על הנושא הספציפי הזה, אני ממליץ לכם בחום לעקוב אחר הקטלוג של הוצאת הספרים "נהר" של ראובן מירן, מי שמגדיר את עצמו פרנקופיל ועושה עבודה נפלאה. גם בימים לא פשוטים אלה אני בוחר לסיים את דבריי באמירה: Viva La France !!!

לפני 5 שנים•אהוד בן פורת
הבית שאהבתי

הבית שאהבתי

טטיאנה דה רוניי

ספר נחמד על פריז, צרפת, שנת 1860. בפקודת נפוליון השלישי החל הברון אוסמן
בתוכניתו להרחבת הכבישים, השדרות והרחובות בפריז, כדי להפכה לעיר מודרנית
עם שדרות רחבות, מוארות ומנוקזות היטב, כיאה לעיר חדשה ומודרנית.
לצורך כך נדרש להרוס בתים רבים, חנויות, בתי עסק, בתי מלון וגנים,
דבר הגורם לשברון לב ומפח נפש לתושבים הנפגעים, גם אם מפצים אותם בסכום כסף כזה או אחר.
הסיפור הוא על אישה אחת, רוז בזלֶה שסירבה להתפנות מבית משפחתה שהיה מועמד להריסה.
הספר מסופר כהתכתבות בין רוז לבין בעלה המנוח, ארמן.
קצב האירועים איטי לטעמי, לעיתים אף משעמם.
נושא הספר מעניין. שופך אור על אירוע שלא הכרתי.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•תמי
הבית שאהבתי

הבית שאהבתי

טטיאנה דה רוניי

תענוג של ספר! נהניתי מכל רגע , קראתי לאט לאט שלא ייגמר לי התענוג 
ספר שכתבה אותה סופרת שכתבה את "המפתח של שרה" המדהים. הספר הזה שונה לחלוטין מספרה הקודם אבל גם כאן הכתיבה מצויינת, הקריאה זורמת והלוואי ויתרגמו עוד ספרים שלה.
מסופר על רוז, אישה אמיצה, בשנות ה- 60 לחייה, שלא מוותרת על רצונה ונלחמת על זכותה להישאר בביתה הישן בפריז שנהרסת לקראת הפיכתה לעיר מודרנית.
הסיפור מתרחש בפריז בשנת 1860, כאשר הברון אוסמן מבצע את הנחיית נפוליאון השלישי ומתחיל להרוס אותה במטרה להפוך אותה לעיר מודרנית.
כל העיר נהרסת, בתים, שכונות, היסטוריה שלמה עומדת להיעלם. גם ביתה של רוז עומד להיחרב. רוז מחליטה להילחם בהוראה להרוס את ביתה. הבית שבו היא גרה היה של בעלה ולפני כן של אביו ושל סבו. כל 40 שנות חייה האחרונות עברו בבית הזה. היא מסתתרת במרתף וכותבת מכתבים לבעלה האהוב שנפטר ממחלה. במכתבים היא מספרת לו על הכוונות של הברון, על מלחמתה בשלטונות, על מחשבותיה, על רגשותיה ועל כל קורות חייה וחושפת בפניו סוד גדול שלא גילתה לו בחייו.
המכתבים כל כך מרגשים. האהבה של רוז לבעלה היתה ועודנה כל כך עזה. היא מספרת איך הם הכירו, איך הכירה חברות חדשות לאחר שנפטר (מוכרת פרחים וברונית), על הידיד שלה, על בתה ובנה.
אגלה לכם שגם הסוף של הסיפור היה "וואו" בעיניי.
זה רומן על אהבה, חברות, נאמנות ואומץ. ממליצה מכל הלב לקרוא את הספר הזה!

לפני 10 שנים•
★★★★★
•תושיק
הבית שאהבתי

הבית שאהבתי

טטיאנה דה רוניי

הבית שאהבתי הוא מכתב אהבה לבעל מת ולפריז הישנה, ​​לפני שהקיסר נפוליאון והברון האוסמן השלימו את מאמצי המודרניזציה המסיבית שלהם בעיר פריז ב -1860.
מהמרתף של הבית הריק שלה כותבת האלמנה רוז בזלת וידוי ארוך על החינוך, נישואין, ילדים, חברויות והטרגדיות שלה. ביתה של רוז מתוכנן להריסה והיא מסרבת לעזוב.

“הבית שאהבתי” סיקרן אותי.
אהבתי מאוד את “המפתח של שרה”.
זהו ספר שונה מהמפתח של שרה. אין הספר עוסק בסיפורה של ממשלת צרפת השולחת אזרחים יהודים למחנות השמדה גרמנים במלחמת העולם השנייה, אלא במצוקה הנגרמת על ידי הפקעת בתים ונכסים כחלק משיפוץ מסיבי של העיר פריז בתקופת שלטונו של קיסר נפוליאון שלישי.

זהו ספר על שכונה פריסאית, אישה ובית, אבל זה לא רק בית, זה בית בעל היסטוריה. בית בו חוו אהבה ושמחה מחד מוות וטרגדיה מנגד.
בית שהוקם ב -1715 ודורות של משפחת בזלה גרו וגדלו בו.
רוז בזלה, בת קרוב ל – 60, מספרת כי “הפעם הראשונה שכף רגלי דרכה בבית הזה היתה כדי לקנות פרחים… זה היה לפני קרוב לארבעים שנה. הייתי בת תשע עשרה…”

רוז ובעלה ארמנד בזלה חיו חיים שקטים. לאחר מותו, היא מנהלת מערכות יחסים עם שכניה, שוכריה ועובדיה. לאורך הסיפור ישנם הבזקים של העיר פריז באותה תקופה ושל חיי הקהילה הקטנה והאינטימית באותה שכונה.

רוז נחושה בדעתה שלא לעזוב את ביתה ולהתמודד עם הפסד הדבר היחיד שנותר לה.
במקביל היא מתאבלת על המוות האיטי של העיר האהובה שלה, פריז. רצון הקיסר והמושל להופכה לעיר מודרנית מביא להחרבת שכונות ובתים ולמחיקת היסטוריה במחיר של אובדן קהילה.

אהבתי

לפני 10 שנים•
★★★★★
•מירב גת
הבית שאהבתי

הבית שאהבתי

טטיאנה דה רוניי

זהו סיפורה של משפחה בעידן נפוליאון השלישי, הקיסר היהיר שהחליט לשנות את פניה של פריז ולהפוך אותה לבירת העולם. ספר מעניין במיוחד, מביא את הצד השני של המטבע בעידן של הריסת הישן (מבנים שלא זכו להכרה כמורשת עולמית).סגנון הכתיבה והיכולת להגיש לקורא תמונה של המעגל הקרוב, לפרטי פרטיו, כולל הרגעים המרגשים, הכבוד ההדדי, העצב והשמחות בין קרובים ושכנים. אופי החיים במעגל הקרוב בהשוואה לניכור וליהירות של השלטון. סודות אפלים מההיסטוריה של פריז בשלבי הפיכתה לעיר מושכת עין, ומודרנית, המאבדת את אופיין הייחודי של השכונות הוותיקות. מומלץ מאוד.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•טרי
דירוג
3.0
לפני 8 שנים

“הכתיבה יפה אבל הספר מאוד איטי ולמעשה לא קורה בו שום דבר מעניין מלבד חשיפת איזה סוד קטן מהעבר שעבורו”

12/12
ביקורות על הבית שאהבתי
הבאה
אין ביקורת הבאה