אזרחי ישראל, אני מתכבד לכתוב ביקורת זאת בצילה של מערכת הבחירות הבאה עלינו. ללא אף מילה אחת על "יש עתיד", או על פוליטיקה בכלל. רבים מכם בטח זוכרים את ספרי האלבום שיצאו בחגיגות היובל למדינה, הספרה 50 התנוססה על כל מדף בישראל ועל כל שולחן של ראש ועד עובדים, ובכלל, היה נדמה שהדפיסו פשוט יותר מדי, שוב ושוב ועוד העיזו להוציא מהדורות נוספות לאחר עשור! על מנת שילידי שנות ה-90 יוכלו להנות מספר לא פרופרציונאלי למדף. ובכן, אתם בטח שואלים מה הקשר של הספר התיירותי הזה ל"עומדים בטור".ובכן, שני הספרים הללו עובדים על הרצון העמוק של כולנו להעמיד את הישראליות שלנו על מדף, קצת כמו תשדיר בחירות ישן שמראה את החקלאי המסוקס, החייל העירני (והקרבי!) ועוד כמה ילדים רצים בשדה , ואפילו אולי סבא מחויך על רקע כפר דרוזי. כאילו כולם מייצגים בגאון את מדינת ישראל ההומוגנית,וכך גם אפשר להכניס את כל טוריו של נכבדנו לפיד לספר בעל כריכה דקה. האמת היא שלא. מהות טוריו הם היכולת שלהם להיות מספיק קלים בשביל להיקרא בין הסירים, הספונג'ה, או כוס הקפה של חלקנו ביום שישי בצהריים. היכולת שלהם להזריק עבורנו מנת ישראליות נכבדה שתספיק עד לשישי הבא. כשאנחנו לא ממש מרוכזים, ובלי כלים זולים של ציניות או התמרמרות ורטינה על ה"מצב".הוא כזה והוא טוב בזה, אך בואו רגע נסכים על דבר כזה, יאיר לפיד הוא עיתונאי ואם אין לי מקום על המקרר מרוב טורים שגזרתי זה ענייני שלי. לפיד עיתונאי שלא נכנס לדלת המקרר שבמטבח ועתה מנסה להכנס למדף הספרים שבסלון, ועוד עם חומר שכבר התפרסם (!)זה בהחלט דומה לאיש תקשורת שמנסה להכנס לפרלמנט, אבל הבטחתי בלי מילים על פוליטיקה. הישראליות הכובשת בספר זה עלולה לעורר קנאה בראשו של כל דני ונורווגי על החיים בלבנט, אבל העניין המרכזי הוא שאלה טורים שכבר היו בעיתון, וישראלים לא אוהבים לעמוד בתור, בטח שלא כדי לקבל את מה שכבר היה להם. חבל שאין מגנט חזק מספיק כדי לתלות. מקווה שזה לא מחליף מצע, מי אחרון פה?
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
