מזמן לא קראתי מדע בדיוני. לא כי לא רציתי - אני מחבבת מאד את הסוגה הזאת - אלא כי בשנים האחרונות ספרי פנטסיה, במיוחד לנוער, תפסו את מקום המדע הבדיוני שהלכו ונעלמו. ופנטסיה אני יכולה לקרוא רק במשורה - כמו עוגת קצפת שלמעט ממנה טעם נפלא, והרבה ממנה מבטיח בחילה. קראתי את הביקורת של אלון על הספר הזה (תודה רבה!) והסתקרנתי. ובניגוד לדי הרבה ספרים שאני מחפשת - תמימה שכמותי - בספרייה ונענית בשלילה, הספר הזה היה.

הספר עוסק באחד, האבילנד טאף - ענק שמן וקרח, צמחוני אידיאולוגי בעל כרס מרשימה, שונא צפיפות, רעש ומגע, ואוהב חתולים והתמקחות, שמקרה ממוזל הפך אותו לבעליה של ספינת חלל עתיקה - אם אפשר לקרוא כך למפלצת בשטח של 30 ק"מ - ששימרה טכנולוגיות של הנדסה ביולוגית שנשכחו זה מכבר, ובעקבות זאת היה לאדם בעל הכוח הרב ביותר על פני הגלקסיה. טאף יוצא לו למסעות ומציע את עזרתו לאנשים/עולמות במצוקה אקולוגית וביולוגית, תמורת שכר הוגן.
יש סופרים בז'אנר הזה המצליחים לברוא עולמות חדשים ויצירתיים, כאלה שלא היכרנו. מרטין אינו אחד מאלה. הוא מתאר אנשים וחברות מוכרים היטב: חברה טכנולוגית שאפתנית ותוקפנות? יש. חברה שרוצה "חזרה לטבע"? יש. חברה שהאלמנט העיקרי בתרבותה הוא קרבות של בעלי חיים שגודלו לצורך זה? יש. חברה שמנצלת את סביבתה עד כלות בגלל אמונה דתית? יש. הסיפורים מעניינים מאד, כתובים בהומור (לאו דווקא הומור מתוחכם או מצחיק במיוחד, אבל הומור)

נהניתי לקרוא את הספר הזה. זה ספר למבוגרים - אין בו שום סיפור אהבה, אין כוחות על, טאף מתמודד נגד פסיכולוגיה אנושית מוכרת ומצליח במשימותיו בשילוב של איומים והפחדה, התמקחות ושכל ישר, המורה לו מתי כדאי לו לוותר ליריבו כדי להצליח במשימה.
אני מודה שלא היתה לי סבלנות ל"סיפור על אש ועל קרח" וגם "משחקי הכס" ננטשה אחרי כחצי שעה של צפייה. אבל חיבבתי את הספר הזה בו טאף הופך למהנדס אקולוגיה מיומן, המשתמש בכוחה המפלצתי של ספינתו בתבונה. (לפי התמונות שראיתי מרטין ברא את טאף בצלמו החיצוני - אני לא יודעת אם גובהו הוא 2.5 מטר, אבל כרס וכובע בפרוש יש לו...)
וטאף אומר "כוח משחית. וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט" ומחליט להיות אלוהים.

טוב, הדבר הראשון שאני צריכה לעשות כשמ' יחזור מהמילואים זה לשאול אותו מה לעזאזל עבר לו בראש כשהוא הביא לי את הספר. הוא לא ילד, מ', הוא בן ארבעים, וכשהוא נתן לי את הספר הוא אמר שהוא אהב אותו מאד, כך שיש מצב שדעתי היא דעת מיעוט. וזה לא שלא נהניתי. בהתחלה מאד ועם הזמן זה הפשיר וככל שזה התקדם גם דילגתי פה ושם על עמודים או פסקאות רק כדי לגלות שלא הפסדתי הרבה ושאני לגמרי מסתדרת עם הפערים.

אני עוד שואלת את עצמי כמה ברצינות להתייחס אליו. מזמן לא קראתי ספרי נוער ואני חושבת שמבחינות מסויימות מדובר פה בספר כזה, לאו דווקא מפני שמי שחתום עליו הוא ג'ורג' מרטין, אחד הסופרים האהובים על הבן שלי וגם לא מפני שהנושאים שיש בו לקוחים מעולם הנעורים, כי הם לא, אלא בעיקר בגלל האופן שבו הוא מתייחס אליהם. הוא קצת מטיף, הספר, ועם זה יש לי בעיה. מה שכן, זה נעשה באופן מאד אוורירי ומלבב ולכן אפשר לחבב אותו, לכן חיבבתי.

זה רומן מדע בידיוני שבנוי משבעה סיפורים שבכולם הדמות הראשית היא טאפ, איש גבוה, שמן ולבבי שמסתובב בחלל עם ספינה אימתנית, פוגש על הדרך כל מיני אנשים מעולמות שזקוקים לסיוע הומניטרי מסוגים שונים והוא יחד עם הספינה האימתנית והטכנולוגיה הייחודית שיש בה, באים לעזרתם. חלק מהסיפורים עומדים בפני עצמם וחלקם הם סוג של סיפור בהמשכים.

מה שג'ורג' מרטין עושה עם זה יכול היה להחשב חתרני. בכל מקום שטאפ מגיע אליו הוא לומד את האקסיומות של הערכים והאמונות עליהן מושתתת ההתנהלות באותו עולם ואז הוא אינו מנגח אותן אלא משתמש בהן באופן פרגמטי על מנת לחולל את השינוי שיבטל אותן. תורת הספינים של החלל החיצון. באופן הזה מרטין בעצם מביע את דעתו על הערכים של החברה שהוא חי בה.

אז מה הבעיה? ככה. אם הזמן שלוקח למישהו להתלבט בשאלות שנוגעות לגורלם של כלל האנשים בעולמו נמשך משהו כמו שתיים שלוש דקות (וזה בהנחה שאתם קוראים בקצב של שתי דקות לעמוד) אז יש פה איזו בעיה. אין באמת התלבטות ביחס למה נכון ומה לא, מה צריך לעשות ומה אסור שיקרה. הכל מאד ברור. הטובים טובים והרעים רעים, לאלה אין אגו ולאחרים אין מצפון כאילו חד מימדיות ופשטנות הן המגפות הנפוצות בחלל החיצון.

ובכל זאת, נחמד לקרוא את זה. חינני, משעשע, עתיר דמיון והמצאות. אולי באמת לא צריך להתייחס לזה כל כך ברצינות. אני מעבירה אותו עכשיו לבן שלי. נראה לי שהוא יהנה.

****





מסתבר שג'ורג' מרטין לא היה תמיד סדיסט גדל גוף שמאחורי חזות הסבא החביב שלו מסתתר סופר שאוהב להעביר את גיבוריו אל העולם הבא באופנים יצירתיים וגרפיים במיוחד. עשרים וחמש שנה לפני ש"משחקי הכס" פרצו לתודעתנו בעזרתה האדיבה של HBO, כתב מרטין את "מסעות טאף", שלמרות שמו בעל הצליל הילדותי-משהו ואיור הכריכה האינפנטילי, מדובר בספר מדע-בדיוני למבוגרים (לפחות בנפשם) ששונה מיצירתו המאוחרת מרחק רב, והוא מהספרים המקסימים ביותר שקראתי בכלל, ובז'אנר הזה בפרט. הממתק הלא-מאיים הזה לוקח נושאים מורכבים וכבדי משקל עד מאוד (הנדסה גנטית, דת ואמונה בכוח עליון, אלוהות, אקולוגיה, מוסר מוחלט ומוסר יחסי, אם להצביע על כמה) ותופר אותם לסיפור חללי חוצה גלקסיות, משעשע עד מאוד אבל לחלוטין לא אידיוטי, ומוכיח שמדע בדיוני לא חייב להיות, איך לומר את זה בעדינות, אה, מרתיע.

האבילנד טאף הוא ענק קירח עם בטן גדולה, פנים נאיביים, מוח אנליטי ופה סרקסטי, שאוהב לאכול אוכל צמחוני ולשוטט בין כוכבים בלוויית חתוליו בספינת החלל עצומת המימדים שלו, "התיבה", ויכולותיה הכמעט-אלוהיות לייצר, לשבט או להשביח כל צורת חיים גלקטית ידועה או ידועה פחות בטכנולוגיה נשכחת של הנדסה ביולוגית. מודע לאמרתו העתיקה של ההיסטוריון הבריטי לורד אקטון כי "כוח משחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט", מנסה האבילנד טאף להירתם (בעבור שכר טרחה הוגן, כמובן) לעזרת העולמות השונים בבעיותיהם המגוונות, כמו רעב, התרבות מואצת או מפלצות מים מסתוריות, וזאת תוך כדי התחמקות כמעט מאגית מנסיונות חוזרים ונשנים לשדוד, להפקיע ולהחרים ממנו את התיבה, או לחילופין לחסל אותו או את חתוליו.

הספר אינו "מצחיק עד לדמעות" כמו שמתיימרים להיות ספרים רבים אחרים שמשעשעים הרבה פחות, אבל הטון הקליל והאינטיליגנטי שלו הותיר אותי מחוייך במשך כל זמן הקריאה, ואף לא הפחית כהוא זה מהרצינות שבה הוא מצליח להתמודד עם שאלות קיומיות לא קלות - גם כאלה הקשורות ממש אלינו כאן, בישראל שעל כדור הארץ - ולהנגיש אותן לקוראים בקלות ובנעימות.

מאוד, מאוד מומלץ.


****

כמה מכם ניגשו אל הספר בגלל הסופר?
בטח קראתם את שיר של אש ושל קרח, נשבתם בקסמו, נהנתם
אולי אפילו בכיתם וברגע של משבר הלכתם לבדוק אילו ספרים נוספים ג'ורג' מרטין כתב.
תנו לי לומר לכם משהו. מסעות טאף היה הרבה יותר טוב משיר של אש ושל קרח.

ספר יחיד שלא כבול לשום עלילה או עולם יהיה חופשי, תחושת החירות נושבת בין הדפים
הכתיבה מצויינת, כצפוי. היא הומוריסטית, היא חדה, היא מלוטשת.
ג'ורג' מרטין מצליח להעביר המון ביקורת, ויש לו על מה
הוא מבקר את הדת, את האנושות, את הגזענות, את המרדף אחרי כסף.

טאף הוא בחור שמן. יש לו שני חתולים.
אכפת לו מהחתולים שלו.
מכאן העלילה כבר רצה לבד.
בגדול, מדובר בספר מדע בדיוני יצירתי ומקורי שתרצו לקרוא
מומלץ מאוד מאוד.

מסעות טאף, ג'ורג' ר. ר. מרטין
סוגה: מד"ב
במילה אחת: ויהי אור. אם יש אלוהים, זה טאף שיהנדס את האקולוגיה של עולמות חרבים.
דירוג: 3 כוכבים

בקצרה: האבילנד טאף הוא סוחר חלל שמחבב חתולים ונאלץ להפוך לאל המציל כוכבים מפני חורבן ע"י הנדסה אקולוגית.
מד"ב: ממש לייט – מבוא טוב למתחילים – מעט הינע כוכבי, קצת מהירות האור. שום דבר מאיים מעבר לזה המחייב 5 יחידות בפיזיקה. יש גם מעט פנטזיה עם כל מיני ייצורים ומפלצות מכוכבים שונים.
מתח: אם כבר, יש קצת קומדיה בריטית.
טכנולוגיה: אקולוגיה עתידנית.
אלימות: לא אצל טאף – שני עשורים לפני שהוא חשב על משחקי הכס.
סקס: ראו אלימות - אין.
מתאים ל: כאלה הרוצים מד"ב לייט ופילוסופיה קלה, אלוהים ושאלות מוסר על הגבלת ילודה וכדומה.
קריאה חוזרת: לא.
ספרים נוספים בסגנון (שקראתי): לא עולה על דעתי כרגע.

סיכום: זהו סיפור נחמד עד משעשע, לא יותר. מעלה סוגיות חשובות על מוסר, אמון, דת ואמונה, התרבות וילודה ועוד אבל הכל בצורה קלילה. טאף הוא איש ענק, שמן וללא שיער, צמחוני אידיאולוגי, שונא רעש ומגע. ככזה, הספר כולו מאוד סטירילי והיסטניסטי. ההומור הבריטי חביב בהתחלה, אבל כשהבדיחות מתחילות לחזור על עצמן בפעם החמישית, זה נהייה קצת מיותר. גם החתולים.

"מסעות טאף" הוא מדע בדיוני מוצלח מכיוון שכל התפאורה - המדע, מסעות החלל, גזעים תבוניים - משמשים ככלים לתרגיל מחשבתי ולא כמטרת הסיפור.

הדמויות הראשיות (שבמקרה זה הן טאף וטולי), לפי מסורתו של מרטין, הן מקוריות ורב צדדיות. מוצא חן בעיני שמרטין לא בוחר לעשות את גיבוריו יפים וצעירים אלא דווקא אקסצנטריים, מכוערים וזקנים - ולכן מרתקים.

ניכר ההבדל ברמה בין סיפורי סות'לאם לבין שאר הסיפורים שנכתבו מוקדם יותר ונשזרו בספר. חלק מהסיפורים המוקדמים נשמעים כמו מעשיות פשוטות למדי ועם זאת מהנות לקריאה.

תחושתי האישית לגבי הספר היא שלקראת הסוף הסיפורים רצו מהר מאוד ומרטין דילג על הסברים והתפתחויות עד שהעלילה הצטמצמה ל"הצגת הבעיה ופתרונה", וזה חבל כי רציתי להכיר טוב יותר את דמותו של טאף.