אורטל עושה שירות חשוב בכך שהוא מחזיר למרכז הדיון את מושג ההכרעה ואת מרכיב התמרון היבשתי כהכרחי להשגתה. בבניין הכוח של צבאות ישנן שתי גישות בסיסיות: האחת קוראת לסגירת פערים ביחס לאויב ולמוכנות, והשנייה קוראת לחיזוק היתרון היחסי. במקרה הישראלי יהיה זה המשך ההשקעה בחיל האוויר ובאמ"ן. אך מה על הכוח היבשתי? כוחות היבשה של צה"ל מצויים בשנים האחרונות במה שמזמן זכה לכינוי "מבוכת היבשה", בשל הרתיעה מהפעלתם בשדה הקרב.
בספר מציג אורטל כיוונים שונים שמטרתם להשיב את הרלוונטיות לכוחות היבשה. בבסיסם עומד הרעיון לרתום את חזית הטכנולוגיה, המתבססת על העברת מהירה של מידע, ואת היכולת לחבר מערכות ויכולות שונות, כגון כלים בלתי מאוישים וכלים אוטונומיים ליצירת רשת אחת. כל זאת כדי לאפשר ליחידות התמרון יכולות שרידות, גילוי, אש מדויקת והשמדה, וכך להחזיר את התמרון למרכז הבמה. על פי אורטל, הכוחות המתמרנים לא יכבשו שטח לשם כיבושו אלא יגיעו לשטח שבו נמצא האויב כדי לחשוף אותו ולהשמידו ביעילות מרבית – בעיקר כדי לפגוע ביכולות השיגור של רקטות וטילים, ובכך לנטרל את האיום על העורף הישראלי תוך פגיעה קשה באויב.
"לוחמי העתיד", כותב אורטל, "הם לקוח שותק וחסר ייצוג. אך הם מייצגים את החובה העליונה של תאורטיקן צבאי – החובה לבנות צבא מנצח שלוחמיו נשלחים אל הקרב עם סיכויים מצוינים לעמוד במשימה ולשוב בשלום". בספרו הוא איגד למעלה מעשור של כתיבה ביקורתית אינטלקטואלית שנוצרה במהלך שירות פעיל, מתוך היכרות מעמיקה וקרובה עם המערכת הצבאית. לא כל המאמרים אחידים ברמתם או ברלוונטיות שלהם לנושא, אבל בסיכום כולל זהו ספר חובה לכל מי שמבקש להבין לעומק את הוויכוחים המתנהלים בצה"ל ואת כיווני התפתחותו הנוכחיים, שרבים מהם כבר יושמו במידה כזו או אחרת בתוכניתו הרב־שנתית.
מתוך: מקור ראשון, לחשוף את האויב הנעלם: המחקר שמציע דרך להכריע את חמאס וחיזבאללה
ארגון צבאי צריך לקרוא נכון את השינויים הטכנולוגיים והחברתיים כדי להיות ערוך לאתגרים. אסופת מאמרים מתייחסת לסבבי הלחימה בעזה, לרלוונטיות של כוחות היבשה ולסוגיות נוספות במוכנות של ישראל לשדה הקרב העכשווי והעתידי
מאת איתן שמיר כ׳ בכסלו ה׳תשפ״ג (14/12/2022 15:18)
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
