“ספרו של תא"ל (מיל.) ערן אורטל, המלחמה שלפני: סיפור ההשתנות של צה"ל (2022), שהופיע, ראוי לציין, עוד לפני ההתנסות במלחמה, הוא מסמך מרשים ביותר שמעטים משתווים לו בארץ ובעולם. הספר משרטט את קוויה של המהפכה הטכנולוגית והתורתית של העידן הנוכחי בלוחמת היבשה, תוך ניתוח מיומן מאוד של ההיסטוריה הרחבה של מהפכות העבר, וחובר על ידי אחד ממנסחי הטמעתה בצה"ל.

נכתב בידי פרופסור עזר גת. פורסם ב-INSS, יוני 2025
https://www.inss.org.il/he/publication/hi-tech-army/”

“אורטל עושה שירות חשוב בכך שהוא מחזיר למרכז הדיון את מושג ההכרעה ואת מרכיב התמרון היבשתי כהכרחי להשגתה. בבניין הכוח של צבאות ישנן שתי גישות בסיסיות: האחת קוראת לסגירת פערים ביחס לאויב ולמוכנות, והשנייה קוראת לחיזוק היתרון היחסי. במקרה הישראלי יהיה זה המשך ההשקעה בחיל האוויר ובאמ"ן. אך מה על הכוח היבשתי? כוחות היבשה של צה"ל מצויים בשנים האחרונות במה שמזמן זכה לכינוי "מבוכת היבשה", בשל הרתיעה מהפעלתם בשדה הקרב.

בספר מציג אורטל כיוונים שונים שמטרתם להשיב את הרלוונטיות לכוחות היבשה. בבסיסם עומד הרעיון לרתום את חזית הטכנולוגיה, המתבססת על העברת מהירה של מידע, ואת היכולת לחבר מערכות ויכולות שונות, כגון כלים בלתי מאוישים וכלים אוטונומיים ליצירת רשת אחת. כל זאת כדי לאפשר ליחידות התמרון יכולות שרידות, גילוי, אש מדויקת והשמדה, וכך להחזיר את התמרון למרכז הבמה. על פי אורטל, הכוחות המתמרנים לא יכבשו שטח לשם כיבושו אלא יגיעו לשטח שבו נמצא האויב כדי לחשוף אותו ולהשמידו ביעילות מרבית – בעיקר כדי לפגוע ביכולות השיגור של רקטות וטילים, ובכך לנטרל את האיום על העורף הישראלי תוך פגיעה קשה באויב.

"לוחמי העתיד", כותב אורטל, "הם לקוח שותק וחסר ייצוג. אך הם מייצגים את החובה העליונה של תאורטיקן צבאי – החובה לבנות צבא מנצח שלוחמיו נשלחים אל הקרב עם סיכויים מצוינים לעמוד במשימה ולשוב בשלום". בספרו הוא איגד למעלה מעשור של כתיבה ביקורתית אינטלקטואלית שנוצרה במהלך שירות פעיל, מתוך היכרות מעמיקה וקרובה עם המערכת הצבאית. לא כל המאמרים אחידים ברמתם או ברלוונטיות שלהם לנושא, אבל בסיכום כולל זהו ספר חובה לכל מי שמבקש להבין לעומק את הוויכוחים המתנהלים בצה"ל ואת כיווני התפתחותו הנוכחיים, שרבים מהם כבר יושמו במידה כזו או אחרת בתוכניתו הרב־שנתית.

מתוך: מקור ראשון, לחשוף את האויב הנעלם: המחקר שמציע דרך להכריע את חמאס וחיזבאללה
ארגון צבאי צריך לקרוא נכון את השינויים הטכנולוגיים והחברתיים כדי להיות ערוך לאתגרים. אסופת מאמרים מתייחסת לסבבי הלחימה בעזה, לרלוונטיות של כוחות היבשה ולסוגיות נוספות במוכנות של ישראל לשדה הקרב העכשווי והעתידי
מאת איתן שמיר כ׳ בכסלו ה׳תשפ״ג (14/12/2022 15:18)”

“"תאגידים שלא משתנים מתים. אנשיהם ממשיכים הלאה. צבאות שלא משתנים, ממשיכים הלאה. אנשיהם עשויים למות" (עמוד 10).

הספר "המלחמה שלפני" (הוצאת משרד הביטחון, 2022) מאת תא"ל ערן אורטל, מפקד מרכז דדו שמתאר את תחום החדשנות וההשתנות הצבאית, בתפיסה, בחשיבה ובבניין הכוח ויישומו בצה"ל, הוא ספר חשוב ומאיר עיניים, שכמאמר הרמטכ"ל כוכבי, "מספק הצצה לחדר המכונות האינטלקטואלי של צה"ל בעת האחרונה, וזו וייחודיותו. עם זאת, חשיבותו הגדולה יותר בעיניי היא הדיון השיטתי והמפותח באופן שבו צבאות בכלל וצה"ל בפרט יכולים וצריכים להמשיך לבחון את עצמם, להתפתח ולהשתנות" (עמוד 8).

יש הסבורים, כתב הרמטכ"ל, כי "רוח הלחימה, מיומנות ומקצועיות הכוחות והיכולת להשתנות ולהתאים את עצמך לשדה הקרב העתידי - הם עניינים נפרדים. האמת היא אחרת. אנו מאמנים את הכוחות ומציידים אותם, כמובן, כדי שיהיו כשירים; אנו מפתחים את הלוחמים והמפקדים ופועלים להכשרתם, כדי שיהיו מקצועיים; אנו מקבלים את אנשינו מהחברה הישראלית ומחזקים את המסירות למטרה שקיימת ממילא בקרב המשרתים שלנו. אך מיומנות הכוחות ומסירותם קשורה קשר הדוק גם ליכולת הכוללת של הצבא להשתנות ולהסתגל לתנאים המשתנים" (עמוד 8). אולם, ציין, "כשנבקעים סדקים ופערים בין היכולות, הכשירויות, תורות הלחימה והארגון לקרב לבין האויב והאיומים, הראשונים להבחין בכך בחושים חדים הם הדרגים הלוחמים. כשהבקיעים האלה הופכים לרחבים ועמוקים מדי, נפגעת מיומנות הכוחות ומקצועיותם, ומכאן קצרה הדרך לפגיעה ברוח הגייסות ומסירותם. צה"ל פעל כל שנותיו ללמוד, להשתנות ולהתאים את עצמו לסביבה המשתנה אלא שלא תמיד בעיתוי הנכון ולא בהכרח בהיקף ועומק השינוי שהיה דרוש" (עמוד 8).

הספר מאורגן בחמש חטיבות נושאיות, כאשר כל אחת מהן מכילה מספר פרקים. רוב הפרקים הם עיבוד מאוחר למאמרים שפרסם המחבר בעבר, לעיתים עם כותבים נוספים, שעודכנו והותאמו לספר. החטיבה האחרונה בספר, ואולי המרתקת ביותר בתוכו, עסקה בטרנספורמציה של צה"ל, ולמעשה בשאלה "לאן צריך ללכת, ולמה זה קשה?".

טכנולוגיה, כתב אורטל, "לא תייתר לעולם את המרכיב האנושי במלחמה – מפקדים מוכשרים, לוחמים אמיצים, יחידות מיומנות" (עמוד 289). אך אין די בכך. "אומה אחראית אינה מפקידה את גורלה רק על נכונות בניה להקרבה, ל"דם יזע ודמעות". נוצר פער מהותי בהתאמה בין הכוח הצה"לי לבין האתגרים שעומדים מולו. חובתנו האסטרטגית, המקצועית והמוסרית, היא לספק ללוחמים את האמצעים המתאימים" (עמוד 289). אורטל המליץ שבמלחמה הבאה יתמקד צה"ל בהכרעת צבאות הטרור, חמאס וחזבאללה, "באמצעות שלילת יכולת השיגור שלהם" (עמוד 289). לתפיסתו, כך תוכל ישראל למנוע את שיקום כוחו הצבאי של האויב. "השמדת המשגרים היא הדרך להותיר את האויב חשוף בתום המלחמה למערכה ישראלית עוקבת שתמנע את שיקומו" (עמוד 289).

בנובמבר 2025 זכה הספר בפרס צ'צ'יק המוענק על ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי לספרים ולעבודות מחקר בנושא ביטחון ישראל. ועדת הפרס ציינה ש"הספר מרשים והוא ברמה עולמית בניתוח מגמות שדה הקרב העכשווי . הספר מנתח – לפני המלחמה הנוכחית – את משבר תורת הביטחון מול אתגר צבאות הטרור, המנהרות והטילים, וכתוצאה מכך את חוסר היכולת להרתעתם ותחושת המסוגלות הגוברת שלהם, כמו גם את הרתעת ישראל עצמה מעימות ותחושת המסוגלות הפוחתת שלה. הספר קרא לנטישת המעגל חסר התוחלת של ה'סבבים' ולשבירה יזומה של 'טבעת האש' האיראנית סביב ישראל עוד בטרם ה- 7 באוקטובר (...) ספרו של אורטל רואה בבירור שמהות השינוי לא מסתכמת בהפעלת 'צבא הפרשים' לצד 'צבא ההייטק', אלא בטרנספורמציה של צבא היבשה לצבא הייטק. הספר מפגין רמה גבוהה בלתי שכיחה בטיפולו במקרי עבר של מהפכות טכנולוגיות בעולם ובקישורן למקרה הנוכחי. הוא גם מנתח בצורה חדה את המכשולים והמעצורים המוסדיי ם-ארגוניים בצבא לתמורות שהתבקשו כל כך". זהו ספר חכם שמאפשר לקורא ללמוד על שורה של תהליכים בבניין הכוח של צה"ל כמו גם על האופן שבו מגבש לעצמו הפיקוד הבכיר של הצבא תפיסות וחשיבה צבאית.”