#
ספר שכזה ראוי לביקורת ארוכה וכמובן וידוי: ספרי שואה לא ממש מדברים אליי, כל העניין מאוד מורכב. דווקא קראתי כמה בעבר ואפילו נהניתי, אבל נראה לי כאילו הם תמיד שואבים ממני משהו ומזכירים לי את המובן מאליו, מכאן שיש בי ריחוק מסויים כלפיהם. השמש זורחת למעלה, אך העניין הזה של חיפושים אחרי מקור הריקבון האנושי כבר נהפך בעבורי לאובססיה מרה, צורך, הכרח, קללה. העניין משול לחתירה בג'ונגל. עליי רק לזמר כעת את האמרה השופנהאוארית: ''בני האדם הם השדים של האדמה, ובעלי החיים הם הנשמות המיוסרות.'' זאת כבר עובדה מוצקה וברורה שיש בנו בבני האדם משהו מאוד רקוב ומרושע שרק רוצה לפרוץ החוצה, והוא מתבטא ביחסים שלנו אלו עם אלו, וכן גם יחסים גזעיים שבהרבה מקרים מתפוצצים במבול גדול של שנאה ולא, אני לא יפה נפש והוזה שחושב שהעולם יכול להתנקות בזמן הקרוב. בעבר אלו היו האינדיאנים והמתיישבים האמריקנים, הטורקים ואחריותם ברצח העם הארמני, ואחר כך אלו היו הגרמנים אשר רדפו ורצחו יהודים בהמוניהם, ומחר אלו כבר יהיו אנשים אחרים - תלוי רק במי ינקה את מי ומי ירעד כשהמחסנית תאזול לו ולא יתעלה מעל המוסר המקובל.
פרנקל מתאר את החוויות והזוועות שהיה שותף להן. את חייו במחנה, ההלם והרעב, פלנטה אחרת מלאת גדרות תיל, שומרים חמושים נטולי לב וכלבים שוצפים, אך יש בו גם תקווה - הוא ייסד את הלוגותרפיה. יום יום אני רואה זאת בכל מקום שאנחנו לא בדיוק בעלי חיים בלבד - יש בנו מנגנון השמדה עצמית, יש בנו משהו מרושע מעבר לכל דימיון. לפני שהבחנתי בכך התיאוריה שלי נהפכה לאמת בעודי אוחז בחלום...אני פועל לפי כוח השיפוט וטוען שתמציתה של האמת שלי הוא: כשכולנו נהיה אשמים, רק אז תגיע הדמוקרטיה - האם לא כך החומה המצויה בינינו לבין האמת תיפול?
לאור חוויתו של קריאת הספר לראשונה מזה זמן רב - אני אסיר תודה על חיי. זהו לא סוג אופטימיות ריקה אלא שיר של שמחה, הספר הזה לחש לי זאת - ספר חזק מאין כמותו שנכתב בידי אדם חזק, נפש אצילית ומיוסרת שלא נכנעה למרה השחורה ולניהליזם גם אחרי מחנות המוות ומהו? אם אקח את הקריטריון של ניטשה הרי הוא ''הערכים העליונים מבטלים את עצמם, אין מטרה, אין תשובה לשאלה ''למה?''...מה הטעם היה בעבור חלק מהניצולים? למה פשוט לא היה לסיים את כל זה ולהפסיק לסבול? כזאת הייתה המאה העשרים עם שתי מלחמות רצחניות. המלחמה השנייה הייתה לא יותר ממלחמת דת ניהליסטית - הערכים העתיקים שקעו לאיטם ונוצרו דתות ואידיאולוגיות חדשות שהובילו את העולם למלחמה הרצחנית ביותר שהייתה. האם אלוהים באמת נרצח פשוטו כמשמעו? - האם הוא היה בכלל אי פעם אבן החכמים אשר ממנה המוסר נובע? כל אחד והשיפוטים שלו. יפי הנפש טוענים שהצדק משנה, ומהו בכלל אותו הצדק בעולם המצוי בערפל של שתיקה בלתי מוסברת? מדוע הצדק נקטל בכל רגע פנוי בעוד שאני כותב שורות אלו? מדוע הקור דוקרני כל כך? האם אירופה כישות אורגנית ואחידה בכלל אי פעם ידעה מהי אנושיות? - עדיין יש בה פלגים ואנשים שכן יודעים מהי, האם הוא האלוהים בכלל אי פעם היה באמת? כל אחד והשיפוטים שלו.
פרנקל נאחז בענף השברירי של החיים בעודו מוצף ונסחף בים המתים - הוא ייסד את הלוגותרפיה ובחר בחיים בכל זאת, הוא נהפך לחיים עצמם, וזאת התקווה היחידה שקיימת באמת והיא להמשיך לחיות. המסקנה היא שצעד הסיום שנקטתי הוא לא הפתרון אלא השגיאה הגדולה.
ספר מומלץ לקריאה לפחות פעם בחיים, ספר שהמילים שלו הן פלנטה אחרת מלאה גדרות תיל, שומרים חמושים, קור כלבים וכלבים שוצפים - אך יש בו גם תקווה. צריך לקרוא מהר לפני שיום אחד הכל יסתיים - אני הזלתי דמעה.










![עולם חדש מופלא [מהדורת 1985]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/2132.jpg)

![רובינזון קרוזו [מהדורת 2006]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers95/956605.jpg)




