אחרי שקראתי את ״אל מול הלילה״, ספרה הביוגרפי של דלפין דה ויגאן והתרשמתי ממנו עמוקות, זה היה רק עניין של זמן עד שאקרא את ספרה השני שתורגם לעברית, ״מבוסס על סיפור אמיתי״.
חלקו הראשון של הספר מהדהד את ספרה הקודם שבגינו בני משפחתה של הסופרת כעסו עליה בשל חשיפת פרטים אינטימיים שלדעתם לא היו צריכים להכלל בספר. הסופרת מקבלת מכתבי שטנה אנונימיים, ממה שנראה לה כאחד מבני משפחתה, ובמקביל מתכננת את ספרה הבא שאמור להיות רומן בדיוני שישכיח את המשקעים שהותירה בה ובבני משפחתה כתיבת ספרה האוטוביוגרפי.
צירו המרכזי של הספר הנוכחי נסוב על מערכת היחסים ההרסנית שנרקמת בין הסופרת לבין ל׳, צעירה בה פגשה במסיבה והתרשמה ממנה כאחת שיודעת להקשיב. ל׳ נכנסה לחייה בנקודה שברירית מאד בחייה ומנצלת את האסרטיביות ואת השפעתה הפסיכולוגית על הסופרת. מערכת היחסים בין השתיים הופכת לאינטנסיבית ביותר ול׳, סופרת צללים במקצועה, לוחצת על הסופרת לזנוח את הרעיון של כתיבת רומן בדיוני ולהתמקד בפרטים וחוויות אישיות שעברה כבסיס לספרה הבא. ככל שנוקף הזמן, תלותה הפסיכולוגית של הסופרת בחברתה גוברת, וכך גם מוטיב המתח בספר כאשר הדמיון והמציאות בחייה של הסופרת מתערבבים זה בזה.
סיפור המעשה מושפע בבירור מספרו המפורסם של סטיבן קינג ״מיזרי״ והסופרת לא רק שלא טורחת להסתיר את זה אלא מניחה את זה לפנינו תוך שהיא מצטטת קטע מתוך ״מיזרי״ בפתיחת שניים מתוך שלושת פרקי הספר..
אז למרות שהרעיון הכללי אינו ממש מקורי, מדובר בסופרת מוכשרת מאד, בעלת סגנון כתיבה מובחן ובספר שככל שהתקדמתי בקריאתו כך יותר ויותר הוא ריתק אותי והסתקרנתי מאד לדעת איך הוא יסתיים. כל שאוכל לגלות הוא שהסיום משאיר פתח לספר המשך...
לא הופתעתי לגלות כי רומן פולנסקי ביים סרט על פי הספר הזה, שנקטל אגב בביקורות. התחלתי לצפות השבוע בסרט אולם לא יכולתי להמשיך כיוון שאין מה להשוות לספר.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
