בליל שבת, שהכל מסביב מנגינה עולה, אני הילד מנסה למצוא את הסודות שבין המילים. לא מציץ בהסבר שלפני הפיוט, אלא מחפש. קורא את האות הראשונה של כל משפט, ולפעמים של כל בית, לפעמים של כל מילה, ולפעמים דווקא מתחילים בשנייה.
וגם הוא הכותב משחק בי, מתחבא ומשתמש בשמות רבים, פעם שמו ראשון, ולפעמים מוסיף הוא "אבו", או "אל..". לפעמי ראשי תיבות של שמו, ולפעמים ש"ץ (שליח – ציבור) נוסף בסיומו.
ואני הילד תוך ניגון הזקנים הרך, וצוויחות הצעירים שמתחרים בעוצמה, מגלה אות אות את המשורר הנסתר.
מעל כולם, עמדה דמות מסתורית, רבת אגדות של רבי שלום בן יוסף שבזי.
מאות שירי שבת, חג, חתונה, אבל, קינה, גאולה, יאוש, וסתם חיי יום יום - כתב שלום שבזי והפך לאגדה.
אגדה נסתרת בימינו, כי למרות חוזק אורו, השפעתו, גדולתו, וראשונותו אצל יהודי תימן, כל אלא נעלמו בהיכנסו אל בין משוררים אחרים שהצטופפו אל תוך קאנון שירת ארצנו הקטנטונת ומיתוס בנייתה המחודשת.
אולי ניגונה הזר לאוזן, צניעותה, ודתיותה דחק יצירה מגוונת, ומעניינת מאין כמותה, רק אל ניגוני בתי הכנסת, לילות שבת, וחתונות הדור הישן של עדת יהודי-תימן.
שיר אחד השאירו בתוכניות הלימודים, והכל כמעט שנעלם, אך כמו כל דבר איכותי ועל-זמני, הוא רק התחבא לו, מחכה, מתי יבואו הזמרים לזמר את מילותיו.
באה עופרה חזה ושיר אחד שלו משירי החתונה הידועים ביותר אצל הדור ההוא התימני, סימן בין לילה את פריצתה הבין לאומית:
אם ננעלו דלתי נדיבים /דלתי מרום לא ננעלו
אל חי מרומם על כרובים/כולם ברוחו יעלו
וגם עידן רייכל טעם והחל מנגן משיריו:
ביום שבת אשבח / לאל חי גואלי
ואקריב קורבנות ריח / ביום שוב היכלי
והנה האותיות שמחביאות את שמותיו הרבים, המתחבאים להם באותיות שיריו – שלם בן יוסף, ילוד יוסף שבזי, אלשבזי, אבו שמעון אלשבזי .... ועוד ועוד שוב עולים לי במנגינות חדשות.
גם ההיסטוריה של תימן בשלהי ימי הביניים, שנעלמה בחולות המדבר, נמחקה ולא נלמדת עוד, הינה נרמזת ומתגלה במילות שיריו.
למשל הסערה השבתאית ששטפה את העולם היהודי – והאמונה הכוזבת בשבתי צבי ונתן העזתי, הגיעה מסתבר גם לתימן הרחוקה, באופן שלגבי הוא מופלא בהתחשב במרחקים ובזמנים. שלום שבזי מספר זאת בשיריו:
- זמירות מכנף ארץ שמענום / צבי צדיק במזרחה וימה
- שבה שבתי צבי וצלח/ עלי מלכותך
- אהובי החמוד נתן/ עלי הדל תבקש
או שמספר הוא על מעמדם השפל של היהודים בקרב האוכלוסייה המוסלמית בתימן מצבם הקשה, ההמרה בכפייה לאסלאם, והעוני הרב (בניגוד לאמונה החוזרת ומוזכרת על מצבם הטוב של היהודים תחת שלטון המוסלמים – הנזהרים יותר מוסיפים את המילה "יחסית"):
בהתכ"ז גזרו על העטרות / בני אמה לבזות את זקני
ובן אמה / מאד המה / ומתגאה כרום זלות
ועיניו צר / בעם נעצר / שהוא צולל בבור גלות
ורם לבו / בתוך קךבו / בעמך ינהגה שפלות
אוצר בלום של פיוטים שמחביאים חיים.
יפה ערך והוסיף הערות מאירות יוסף טובי, ובכלל כל הכבוד על הספרון הקטן הזה של אוניברסיטת תל-אביב, שהוא עוד פנס שמאיר רחוק אל זמנים רחוקים קרובים.
ספר שירים, לא לכולם עדיין אני מניח, אבל טוב לדעת שהוא שם מונח ומחכה, לזמרים, ולחוקרי הזמן.
