• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה

הידעת?

שוק היד השנייה

•
•
•

סוכנות הבלשיות

סדרת ספרים • 5 ספרים

סוכנות הבלשיות

סדרת ספרים • 5 ספרים

הידעת?

עובדות ומספרים מעניינים על הסדרה

סדרת "סוכנות הבלשיות". כוללת 5 ספרים, הסדרה מקבלת דירוגים גבוהים (דירוג ממוצע 4.0), נכתבה על ידי אלכסנדר מק'קול סמית, זמינה ב-2 שפות ופעילה במיוחד בשנות ה-04.
סדרה בינונית(5 ספרים)סדרה חדשה(2 שנים)סדרה מוערכת(4.0 ממוצע)מחבר יחיד(אלכסנדר מק'קול סמית)רב-לשונית(2 שפות)ספרים נוספים מאת אלכסנדר מק'קול סמית

ספרי הסדרה "סוכנות הבלשיות"

כל הספרים בסדרה לפי סדר

#01
סוכנות הבלשיות מספר 1

סוכנות הבלשיות מספר 1

אלכסנדר מק'קול סמית

#02
דמעות של ג'ירפה

דמעות של ג'ירפה

אלכסנדר מק'קול סמית

#03
מוסר לנערות יפות

מוסר לנערות יפות

אלכסנדר מק'קול סמית

#04
הקלדן מקלהארי

הקלדן מקלהארי

אלכסנדר מק'קול סמית

#05
העגלה המלאה של החיים

העגלה המלאה של החיים

אלכסנדר מק'קול סמית

ביקורות על "סוכנות הבלשיות"

מה חברי הקהילה חושבים על הסדרה

מוסר לנערות יפות

מוסר לנערות יפות

אלכסנדר מק'קול סמית

ביום שישי האחרון הלכנו למתחם ירושלמי מעוצב ומוכר בשם בית הנסן על מנת לחגוג לבת הבכורה שלי את סיום לימודי המשפטים שלה. נכון שיש עוד התמחות ועוד בחינות לשכה, ואולי גם מועד ב' אחד או שניים, אבל אבן דרך זו אבן דרך, ואבני דרך צריך לחגוג.

בית הנסן הוא מתחם עתיק שהיה בית חולים למצורעים. החששות ממחלת הצרעת ומהדבקות בה גרם למפל של דעות קדומות, מה שיצר מתחם מבודד שאנשים נרתעו מכניסה אליו גם אחרי שהמחלה עצמה הודברה כליל. בהדרגה, כי מבנים לא חיים לעד, הפך הבניין עצמו מתפורר ומסוכן, ולקח זמן עד שניגשו אליו לשימור. מהצד השני זה מה שיצר אתר יפהפה בלב ירושלים שעכשיו יש בו בר ובית קפה וגלריות לתצוגה ואפילו מקיימים שם את אירועי שבוע העיצוב ואירועים נוספים. בתוך המתחם הזה צצה לא מזמן עגלה מעוצבת ובה נמכרים ספרים יד שניה. אחרי שניסינו לשווא לפתות את הנכדה עם טרופותי ולגלות שהיא לא מעוניינת, מצאנו שם את הספר הזה, כרך מספר שלוש בסדרה של סוכנות הבלשיות מספר אחת.

אנחנו באפריקה, בבוצוואנה ליתר דיוק. אנחנו שוב עם פרשס ראמצווה, שהיא אישה גדולה כמיטב המסורת, ביתו של עובד ראמצווה, שאחרי מותו מכרה את עדר הפרות שלו וייסדה סוכנות בלשיות בגאבורון. לפרשס יש קהל לקוחות קטן אך מגוון, מזכירה בשם מא מקוצי, וחבר שהוא מנהל מוסך ועכשיו, בספר הזה הם מאורסים. העלילות הבלשיות הן קטנות עד כדי שוליות. בכיר בממשלה חושד שגיסתו מנסה לרעיל אותו, כדי שאחיו יוכל לרשת את כל הנכסים, עוד ידוען בא כדי לבדוק את טוהר המידות של הנערות המתמודדות בתחרות מלכת היופי של בוצוואנה, ויש ילד אחד שמוצאים אותו ערום ועם ריח אריות שנודף ממנו. מעבר לכך פרשס דואגת ממחלת חוסר החשק של הארוס הטרי שלה ולומדת על דיכאון, ממנה את הסגנית החרוצה שלה לסגנית מנהל המוסך ומאחדת את העסקים, ומלמדת לקח את המתמחים השוביניסטיים של המוסך. לא שפרשס עצמה חפה מדעות קדומות, אבל היא מודעת להן, או לפחות מנסה.

כמו בספר הראשון, הכל מאוד קטן, מאוד איטי, זז בחן ובקצב אפריקאי, ומאוד מאוד תמים. בדיוק מה שצריך ביום קיץ חם

💬4
לפני שנתיים•נצחיה
סוכנות הבלשיות מספר 1

סוכנות הבלשיות מספר 1

אלכסנדר מק'קול סמית

"בסוף השבוע חצתה מא ראמצווה במסחרית הלבנה הקטנה שלה את הגבול למאפקינג, , וניגשה היישר לבית הקפה של תחנת הרכבת. היא קנתה גיליון של ה"יוהנסבורג סטאר" והתיישבה אל שולחן שניצב ליד החלון כדי לקרוא את החדשות. היא החליטה שכל החדשות רעות ולכן הניחה את העיתון והעבירה את הזמן בהתבוננות בשאר הלקוחות במקום."

סוכנות הבלשיות מספר 1 הוא אחד מספרי הבלשים הרגועים והנינוחים שיצאו בז'אנר, ושייך למיעוט שבו הבלש הוא למעשה בלשית, אבל כפי שאומרת פרשס ראמצווה בעצמה, הרי היתה אגאתה כריסטי. נכון שהיא היתה כותבת ספרי בלשים ולא בלשית בעצמה, אבל היתה לה מיס מארפל שהיתה בלשית ולכן זו כן הוכחה. פרשס היא ילידת בוצוואנה שאחרי מות אביה מכרה את עדר הפרות שלה והפכה להיות החוקרת הפרטית היחידה במדינה. הנינוחות והרוגע שבהם מסופרים הדברים מסווים מאחוריהם מציאות לא פשוטה עם לא מעט קשיים, החל מאלימות במשפחה ואובדן תינוקות וכלה בשלטון מושחת. לפרשס יש משרד חקירות, מזכירה, ידיד קרוב שמנהל מוסך רכב וחברה

הספר מתאר אוסף חקירות קטנות, רובן באות על פתרונן בתוך פרק או שניים, ואינן מתוחכמות מדי. יש עלילה אחת טיפה מורכבת יותר שמציצה פה ושם בין הפרקים, אבל זה עדיין לא יספק את אלה שקוראים ספרי בלשים בשביל המתח בפתרון התעלומה, כי אין. מה יש? הרבה אפריקה, הרבה מחשבות, הרבה חן תמים שאולי הוא טיפה תמים מדי, אבל כיף.

💬1
לפני 4 שנים•
★★★★★
•נצחיה
דמעות של ג'ירפה

דמעות של ג'ירפה

אלכסנדר מק'קול סמית

"היא חשבה שהם היו מאושרים יותר בנעוריהם כי הם ראו את אפריקה מקבלת עצמאות ועושה את צעדיה הראשונים בעולם,
אבל איזו תקופת התבגרות לא קלה עוברת היבשת, עם הדיקטטורים השחצנים שלה והביורוקרטים המושחתים.
וכל אותו זמן האיש הפשוט באפריקה רק מנסה לחיות חיים הגונים בתוך כל המהומה והאכזבה.
האם האנשים שמקבלים את כל ההחלטות החשובות בעולם, האנשים החזקים במקומות כמו וושינגטון ולונדון,
יודעים משהוא על אנשים כמו מותוללי ופוסו, או בכלל אכפת להם?
היא היתה בטוחה שלו ידעו היה אכפת להם לפעמים היא חשבה שלאנשים מעבר לים אין מקום בלב בשביל אפריקה,
מפני שאף אחד לא סיפר להם שהאנשים באפריקה הם בדיוק כמותם"
דמעות של ג'ירפה / סוכנות הבלשיות מספר 1 הספר השני עמוד 174
קראתי ספר אחד נשאבתי ואהבתי את סגנון הכתיבה, תיאור הטבע האפריקני ,פשטות האנשים ,התנהגות האנשים אחד לרעהו...
דברים שהושחתו ונעלמו אצלנו כבר מזמן .
ממליץ בחום לקרוא את כל חמשת הספרים בסדרה מה עוד שכל ספר כ200 עמודים בסך הכול חבל

💬2
לפני 5 שנים•רוןש
דמעות של ג'ירפה

דמעות של ג'ירפה

אלכסנדר מק'קול סמית

קצת כמו בסיפור אגדה, כזה שיש בו פשטות נטולת ספקות, אנשים פשוטים, רגשות פשוטים, ערכים פשוטים, מספר מק'קול סמית על גברת אחת, בלשית מבוטסואנה, שמוצאת לה אהבה ומשפחה חדשה בזמן שהיא פותרת איזו תעלומה לא מאד מותחת שמונחת לפיתחה.

יכול להיות שאם כל האירוע הזה לא היה מתרחש באפריקה אף אחד לא היה טורח לפרסם או לתרגם אותו, אבל זו בוטסואנה, מדינה קטנה וענייה ביבשת השחורה, עם ערכי מוסר גבוהים, מדדי שחיתות נמוכים ודמוקרטיה פרלמנטרית, מה שהופך את השאלה האם היא היא אפריקה או שהיא דוקא יוצאת מן הכלל, לדי רלוונטית.

אפריקה שמתוארת כאן משתנה, הצעירים מאמצים להם ערכים חדשים, פחות כבוד לזולת, פחות הגינות ומצד שני יותר אפשרויות לנשים, יותר מחשבה לפני שיולדים ילדים. היא עדיין סובלנית ויש בה אחווה שגורמת לאנשים להיות מאושרים גם כשאין להם הרבה מעבר לזה, לתחושה שלכולם אכפת מהם ושהם יוכלו לבקש עזרה בכל מקום ואפילו לקבל אותה. כל הספר הזה הוא כמו איזו השתחוות לאפריקה תוך הצגה חיובית מוגזמת (או שממש ממש כדאי לעבור לגור שם) וכאילו געגוע לעולם של "ערכים ישנים" שהמערב נטש ושכח. אבל זה נעשה באופן גם רדוד וגם פטרוני.

ויחד עם כל זה, באופן שהפתיע, לפחות אותי, זה ספר מאד נעים לקריאה. על אף הסגנון הנאיבי, שלא לומר ילדותי, ועל אף שפה ושם אפשר גם למצוא קטעים דביליים במיוחד. יכול להיות שהספר הזה הוא חלק מתופעה וכמו ספרים אחרים דוגמת הנכדה של מר לין או פרנסוס על גלגלים, בעולם שאנחנו חיים בו, עם הקפיטליזם החזירי שמודד אנשים על פי כמה שיש להם ועם הטבח בסוריה והתקשורת שמתעסקת בסלבס שהתחתנו או התגרשו או סתם שתו מיץ באיזה בית קפה, פתאום ספרים כאלה, שמלאים בתמימות ובאחווה ובטוב לב יוצא מן הכלל, מוצאים להם מו"לים למרות (אולי בגלל?) השטחיות.

💬8
לפני 7 שנים•סוריקטה
סוכנות הבלשיות מספר 1

סוכנות הבלשיות מספר 1

אלכסנדר מק'קול סמית

בזמנים טרופים אלה, כשהצרה הראשית שלנו היא העלבון שספגה איילת זורר מחברת האופנה, נדמה כי סולם העדיפויות שלנו או נקודת הכובד עוותו מעט. לא אכחיש כי הגברת זורר נראית בת שלושים וחמש בקושי, וכי היא אשה מצודדת ביותר. להכתיר אותה בתור יפהפייה מהממת, או אחת הנשים היפות בעולם, כפי שעשו חלק מהעיתונאים שביכו את עלבונה, נדמה לי מוגזם במקצת, כמו גם לפרוש את הטראומה שלה, נטולת פוטושופ, על פני כפולת העמודים של היומון הגדול במדינה.

בדיוק באותו יום, התבשרנו על מחקר העוסק ברעילותו של איזור חיפה לתינוקות ולתושבים בכלל. כמה עמודים אחר כך, נבלעה טרגדיה נוספת של זקנים שזריקת אווסטין הוזרקה לעיניהם, ובמקום לשפר את ראייתם הקהה הכהה, גרמה להם עיוורון. חשבתי עליהם, על אותם באים בימים, שנלחמו על בריאות עיניהם כדי שיתפקדו באופן עצמאי ככל האפשר, כשבהו בחוסר אונים במסך הערפל שלהם, נזקקים לעזרתם הצמודה של מקורביהם.

אבל איך אמרה חברתי, איילת זורר מוכרת עיתונים, עיניים של זקנים, לא.

כדי ליצוק שמן למדורה, ראיינו ברדיו את יפתנו הנצחית, פנינה רוזנבלום, שהגדירה את עצמה: "נראית תמיד בת 30", אולי בראייתם של הזקנים אחרי קבלת הזריקה, והיא טענה בתור אשת עסקים, כי את החוזה של זורר חייבים לקיים, אבל העלבון איננו עלבון מפני שזכותו של כל איש עסקים לבחור את הפרזנטור שלו. אשת העסקים פנינה רוזנבלום התגברה על הדוגמנית פנינה רוזנבלום, בין השאר מפני שהיא משמשת פרזנטורית של עצמה, עד שתפסיק להראות בת שלושים, או שהפוטושופ יאבד מיעילותו.
חשבתי לעצמי, שאם היו מתייחסים באותה רצינות לעלבונו של מדען ממכון וייצמן, למשל, היינו חברה אחרת, אבל כשגיבורי התרבות הם פליטי ריאליטי ודוגמניות, מה לי כי אלין.

לכן היה הספר הזה משב רוח מרענן ממדבר קלהארי אשר בבוצוואנה. אם אתם רצים עכשיו לדפדף באטלס או לפתוח את ויקיפדיה, אחסוך לכם את המאמץ. בוצוואנה, או בוטסוואנה, היא מדינה מרכז אפריקנית, דווקא אחת המוצלחות שבהן, עם ממשל יציב ואנשים מרוצים. ומא ראמוצווה מלמדת אותנו קבלה מהי. לא קבלה במובן תורת הנסתר, שאותה אימצו סלבריטאים בורים בארון הספרים היהודי, כדוגמת מדונה, היא אסתר, אלא קבלה עצמית מהי. הבלשית שלנו לא הייתה רוצה להיות לבנה אפילו היה אפשר להלבין את עורה במטה קסם. היא מתהלכת בגאון במידות גופה הנדיבות, ובוחרת בשמחה שמלות במידה 22, 54 שלנו, אם תהיתם.
לאחר שנמלטה מנישואים קצרים ומכאיבים שסופם תינוק מת, היא רוכשת לה כישורי עבודה, אבל מודעת ליכולותיה היא פותחת לבסוף את סוכנות הבלשיות מס' 1, שבו היא הבלשית היחידה, כמו גם בכל בוצוואנה. בשכל חד ובראייה נשית, הבחנה בפרטים וניתוח לוגי, היא נותנת לקליינטים שלה אבחנה נכונה ומוצקה. בין לבין היא מתחמקת ממחזריה ושומרת על עצמאותה ועל האינדיבידואליות הבלתי מתפשרת שלה.

אלכסנדר מק'קול סמית' כתב ספר מענג, חמים ואיטי כמו אפריקה. הבלשית הכי ייחודית בסוגה לא מככבת בספר מתח מן השורה. זהו יותר ציור אוהב ורך של מדינה אחת באפריקה, שבה פרשיות קטנות מצטרפות לסיפור משעשע על בלשית שמתחשק לי לחבק.

וסתם שאלה: למה בציור שעל העטיפה מצויירת סינית במקום אשה שחורה? אפילו פרשס ראמוצווה, כשהייתה בת עשר וקיבלה פרס ראשון מהשר על הציור שלה, ידעה שכשמציירים עיזים אין לתאר אותן כפרות.

💬55
לפני 10 שנים•
★★★★★
•אפרתי
העגלה המלאה של החיים

העגלה המלאה של החיים

אלכסנדר מק'קול סמית

מי לא מכיר את מא רמוצווה החוקרת האפריקאית המגניבה ? ספר קליל וחביב המביא עוד מהרפתקאות מא בבווצואנה. המספר מפליא להעביר את האנשים, התובנות האנושיות הפשוטות והמובנות מאליהן שתמיד טוב להיזכר בהן - טוב, רע, משפחה, זמן ועוד.
אפריקה ממבט אנושי אוהד.

לקריאה קלילה וכייפית.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•7ספרים
דמעות של ג'ירפה

דמעות של ג'ירפה

אלכסנדר מק'קול סמית

היה טוב-קריא להעברת הזמן בין אזעקה לאזעקה, לא הרבה מעבר לכך.
בלשית בבוצואנה, מעט הווי מקומי, חקירות שיגרתיות.
מעורר חיבה לאנשים שחיים שם.
הבלשית והעוזרת שלה חביבות. אפשר לקרוא בלי ציפיות גדולות.

לפני 11 שנים•אנונימי
דמעות של ג'ירפה

דמעות של ג'ירפה

אלכסנדר מק'קול סמית

לא שווה את מחיר הכריכה (נחום ז.)

לפני 12 שנים•ספריית מגדלים
סוכנות הבלשיות מספר 1

סוכנות הבלשיות מספר 1

אלכסנדר מק'קול סמית

פשוט ויפה ומקורי ומצחיק.
אני ממליצה עליו ועל השני, אחרי זה הסדרה נהיית משעממת וחוזרת על עצמה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•ינשופית

רשימות קריאה

רשימות שבהן חברי הקהילה שמרו ספרים מהסדרה

תמונה של רוןש
רשימה
רוןש
456 ספרים
4,411 צפיות
עודכן לפני שנתיים
הקלדן מקלהארי
דמעות של ג'ירפה
מוסר לנערות יפות
העגלה המלאה של החיים
מלכודת כפולה
תמונה של רוןש
רשימה
רוןש
הקלדן מקלהארי
דמעות של ג'ירפה
מוסר לנערות יפות
העגלה המלאה של החיים
מלכודת כפולה
456 ספרים
4,411 צפיות
עודכן לפני שנתיים
תמונה של דובה
אפריקה
דובה
79 ספרים
3,919 צפיות
עודכן לפני 13 שנים
מוסר לנערות יפות
סוכנות הבלשיות מספר 1
הקלדן מקלהארי
דמעות של ג'ירפה
זכרונות מאפריקה
תמונה של דובה
אפריקה
דובה
מוסר לנערות יפות
סוכנות הבלשיות מספר 1
הקלדן מקלהארי
דמעות של ג'ירפה
זכרונות מאפריקה
79 ספרים
3,919 צפיות
עודכן לפני 13 שנים
תמונה של שין שין
מתח, תעלומה, בלשים
שין שין
86 ספרים
3,788 צפיות
עודכן לפני שבועיים
סוכנות הבלשיות מספר 1
מוסר לנערות יפות
דמעות של ג'ירפה
הקלדן מקלהארי
חותם הארבעה
תמונה של שין שין
מתח, תעלומה, בלשים
שין שין
סוכנות הבלשיות מספר 1
מוסר לנערות יפות
דמעות של ג'ירפה
הקלדן מקלהארי
חותם הארבעה
86 ספרים
3,788 צפיות
עודכן לפני שבועיים

סטטיסטיקות במבט חטוף

תובנות מפתח על הסדרה והספרים

5
ספרים
4.0
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
דירוג ממוצע
מבוסס על 135 דירוגים
2004-2006
שנות פעילות
2 שנות יצירה

הוצאות מרכזיות

עברית(4)כתר(1)

פעילות לאורך השנים

1
2
20062004

התפלגות הספרים לפי שנים (לחץ על שנה לפרטים)