אני סולד מעתידנים, לפחות מאלה חסרי ההשכלה. בעיניי הם לא שונים מהקוראים בקפה, בקלפים או באשפה. אם יצליחו לנבא אפילו דבר פעוט אחד, יהיה זה עניין של מזל, הרבה יותר מאשר תבונה.
אייזק אסימוב היה עתידן, במוחו החריף והיצירתי, הוא חזה עשרות המצאות, שנים רבות לפני שהגיחו לעולם. לרבות מכוניות אוטונומיות, מכשירי ניווט, שיחות וידיאו ומציאות מדומה, והיד עוד נטויה. אולם טוב מכל, חזה אסימוב את טיב האדם, וכיצד הטכנולוגיה תשפיע עליו.
הספר הוא מקבץ סיפורים קצרים של אסימוב משנות החמישים. האהובים עלי בו הם תעלולים שלושה, המקום מוצף המים, מרחב מחיה, תקיעת השופר האחרונה, ההנאה שלהם, הבדחן והמקצוע (בדגש על השניים האחרונים).
אתייחס לחלקם –
העבר המת – בשנת 1956 (עת כתיבת הסיפור), אסימוב היה בן שלושים ושש וכבר עסק בכימיה. ניכר שההשראה אליו הייתה עקרון אי הוודאות של אייזנברג, עיקרון שעד היום מפליא לחשוב עליו.
בסיפור זה, העוסק בסוג של מסע בזמן (באופן מוגבל יחסית ל"קץ כלהזמן" הנפלא), מבקש אסימוב להראות כיצד הטבע האנושי עלול להאפיל על פוטנציאל הישגיו.
הסיפור מעלה את ביקורתו של אסימוב (פרופסור לביוכימיה) על האופן בו כופה המדינה את רצונה על גופי המחקר, תוך שלילת חירות מחשבתם. התחייבות גמורה לתחום מחקר צר, פוגעת לדידו בסקרנות האנושית. לכן בין היתר, שנה לפני כתיבת הסיפור, נטש אסימוב את מחקרו ופנה לעסוק בכתיבה והוראה (למרות קביעותו). שנה מאוחר יותר, פטרה אותו אוניברסיטת בוסטון מהוראה ורק עשרים שנה לאחר מכן העניקה לו את תואר הכבוד - פרופסור מן המניין - נוכח כתיבתו.
"זכות הצבעה" – באמריקה המודרנית, זהות נשיא ארה"ב תלויה בבוחר אחד בלבד. הבוחר נבחר על-ידי מחשב-על (מולטיוואק), ששואל אותו שאלות על מנת להבין את הלך הרוח הכללי ולהגיע להחלטה הנכונה. אם מפקפקים רגע בעליונות המחשב, גורל האומה תלוי באדם אחד. מה אם חלילה ייבחר בגללו נשיא מגונה, נגיד טראמפ?
ניתן לומר שהרעיון מקצין את המציאות, בה רוב המדינות מחולקות לרפובליקניות או דמוקרטיות ואלו המתנדנדות הן אלו הבוחרות למעשה. האם עתיד בו גורל האומה תלוי במדינה/סקטור מסוים הוא כה רחוק? אני לא בטוח.
הסיפור חותר להדגיש את חשיבותו של חופש הבחירה, לדור שבוחר לא לבחור, ועדין להתלונן.
ההנאה שלהם – סיפור קצרצר שמעלה תהיות אודות טיב החינוך בהווה (שיתופי) אל מול החינוך בעתיד (מותאם אישית), כשברקע, טבע האדם.
הבדחן – באמצעות מחשב-העל מולטיוואק, מתגלה טיבו של ההומור ומקורו, והתשובה מפתיעה. לא מן הנמנע שדאגלס אדאמס, שאב השראה מן היצירה (אחת מהאהובות עלי בקובץ).
חלום הוא עניין פרטי – חלומות הפכו לנחלת הכלל ומסופקים על-ידי "חולמים", אנשים בעלי דמיון מפותח אשר חלומותיהם בהקיץ מעניקים לאנושות אסקפיזם. אולם מה עם החולמים עצמם, האם הם מאושרים? להבנתי, מדובר בהקבלה של אסימוב לאמנים (יוצרים כמוהו).
המקצוע – במלוא שמונה עשרה שנים מגיע היום לו כל צעיר מצפה, "חג ההשכלה", היום בו יתבשר על המקצוע בו יעסוק בשארית חייו. ההחלטה תינתן על פי המקצוע בו לאדם יש את מירב הפוטנציאל. באחד במאי, מתקיימים המשחקים האולימפיים, בהם מתחרים הצעירים השונים (בכל מקצוע). לזוכים מוענקות המשרות הנחשבות יותר בתחום, בעוד למפסידים הנחותות בו. ג'ורג' חלם כל ימיו להיות מתכנת, אולם המציאות הכינה עבורו הפתעה. הוא מחליט להיאבק על צדקתו ולהתפלח אל המשחקים האולימפיים. התפנית בסוף הסיפור, הפכה אותו לאהוב עלי במקבץ.
איגוד כתביו של אסימוב הוא מלאכת קודש, והקרדיט כולו להוצאת "מובי דיק".
היצירות תורגמו מחדש על-ידי רמי שלהבת. מהמעט שיצא לי, אהבתי את התרגום הישן (בין היתר, של הוצאת "מסדה"), אולם התרגום של שלהבת אינו נופל ממנו, אם לא מאפיל עליו.
מעניין לראות כיצד הדעה המדעית הרווחת בזמנו, השפיעה על הסיפורים. מדובר על עידן טרום הנחיתה על הירח, בו טרם התקבעה הסברה אודות מספר כוכבי הלכת בהם יוכל להתיישב האדם.
בפרספקטיבה של היום, לא ניתן שלא להתרשם מהחידושים שאסימוב חזה. אולם באחורי מוחי, מהדהד קול שכבר נתקל בהם, במגוון סיפורים (שהושפעו מאסימוב). צריך לדעת לנטרל אותו ולהתמסר.
המקבץ כולל רעיונות רבים (ומופלאים) שטרם התממשו, ומי יודע, אולי זה עוד יקרה.
לאוהבי אסימוב ובכלל,
נתראה בחופש הבא.
