אנדימיון/ דן סימונס

הרבה זמן התלבטתי איך לכתוב את הסקירה הזו. הבעיה שלי מתחילה עם עמוד 180. לא שיש משהו רע בעמוד הזה ספציפי, אלא שפשוט לא הצלחתי לעבור אותו.
למה? כי אנדימיון הוא הוא הספר השלישי בארבעולוגיה (נו, אחד יותר מטרילוגיה) של היפריון. כבר העלתי כאן סקירה על היפריון, בה התלהבתי מהספר מאוד ולדעתי הוא אחד מספרי המד"ב הטובים ביותר שיצא לי לקרוא. עם דמויות מצויינות, הסברים משכנעים לעלילה ועלילה טובה מאוד נשביתי בקסמיו מהר מאוד וגם הספר השני (נפילת היפריון) היה נפלא.

ואז (מוזיקה דרמטית) הגעתי לאנדימיון.
בספר הזה, למרבה תחושת האכזבה שלי, דן סימונס נתקע בקיר הספר השני. נתקע אמרתי? יותר כמו נכנס בפול גז בחומה ממש גדולה. נכון שזה לא הספר השני של הסדרה אלא בכלל השלישי, אבל באמת מבחינה עלילתית היפריון ונפילתו של היפריון הם ספר אחד שחולק לשניים, כך שזה עדיין עובד. האכזבה הכבירה שלי מהספר היא שלאחר שני ספרים עם דמויות נפלאות ואמינות, אנחנו קופצים 247 שנים לעתיד, ונתקלים בעולם חדש לגמרי. כל הגיבורים הישנים מתים, האויב הוא אימפריה גלקטית חדשה ודתית. וכמה שאני שונא אימפריות מרושעות דתיות! זה תמיד הרבה יותר מעצבן ומתחסד מאשר אימפריות מרושעות בנאליות. דארת' ויידר מרושע ותאב כח, ולא ממש מנסה להצדיק את עצמו מעבר ל'אני רוצה לשלוט ואני אהיה טוב בזה'.
אז דמויות חדשות, אויב חדש, עלילה חדשה, וכל זה מנסה להתבסס על האהדה שלנו לספרים הקודמים בלי ממש ביסוס. אין לי הרבה ביקורת על העלילה של אנדימיון כי, כמו שאמרתי, לא הצלחתי באמת להתקדם בו.

לתחושתי זה כמו סרט שהראשון הצליח ואז דחפו מהר להוציא את השני בלי הרבה מחשבה כי וואו הראשון ממש הצליח (דוגמה מהזמן האחרון - הפער העצום בין "רצח כתוב היטב" הראשון והחכם והשני והמטופש).

בנימה אופטימית זו, אשמח אם מישהו שקרא את כל הארבעולוגיה יכול להגיב ולהגיד לי אם בכל זאת כדאי לי לגרור את עצמי ולהמשיך הלאה.

יצא באופוס | תורגם ע"י יעל סלע שפירו | 2001 | 570 עמ'

היפריון הוא לא ספר מד"ב או פנטזיה.
'מה פתאום', אני אקרא בתגובות. 'הרי יש שם מסע בין כוכבים, ומפלצות עתיקות ורובוטים וחלליות!'
נכון, אתם צודקים וצודקות לחלוטין. אבל! בהיפריון זה בכלל לא העניין. בהיפריון העיקר הוא האדם.

היפריון מספר את סיפורם של שבעה עולי רגל. הם יוצאים למסע אחרון והרה גורל לכל הגלקסיה כולה, פוסעים אל משכנו של השרייק האדיר והמסתורי. מתוך חצי שעמום וחצי סקרנות הם מחליטים לספר זה לזה את סיפורם, מדוע הם כאן בקצה היקום וצועדים לקראת מותם.

והסיפורים פשוט מרתקים. כל אחד ואחד מהם לא צפוי, כל אחד מהם בסגנון קצת שונה ופותח לנו צוהר אל פן שונה בעולם. בין אם אנחנו מתלווים אל מיסיונר מזדקן, בלשית פרטית או משורר קל דעת, הכתיבה סוחפת, הדמויות אמיתיות והסיפור מרגיש חי. במובן הזה הספר הוא קצת אוסף של סיפורים קצרים עם עלילה מקשרת, כי כל אחד מהם מופרד לחלוטין מהאחרים. באמצעו של אחד הסיפורים הייתי צריך בכלל לעשות הפסקה, כי הוא היה פשוט פצצה רגשית ישר לפרצוף.

לסיכום, זהו ספר נהדר.
לא מצאתי בו פגמים כמעט (היו שתי טעויות הגהה איפשהו, אבל זה לא קריטי מאוד). העלילה, הדמויות, הכתיבה - כולם ברמה גבוהה מאוד ומשובחת.
יש דמות אחת יהודיה ויש עיסוק ודיון כבד ביהדות. לחוששים - הוא מאוד מכבד, וגם אם לא הסכמתי איתו לחלוטין מאוד אהבתי אותו.
יש גם דמות אחת מוסלמית - פלשתינאית, אבל חוץ ממשפט אחד שקצת עשה לי תחושה משונה ("כמו כל אחד מהעם הפלשתינאי, הוא נצר בחובו זיכרון של מאה של מאבק, שהגיעה לסיומה בחודש של ניצחון מזהיר שנקטע עקב השואה הגרעינית" ציטוט מהזיכרון הלא מדויק שלי, אבל זו רוח הדברים. ומדובר על ספר שמתרחש עוד אלפי שנים. למה להנציח סכסוך על אדמות שכבר לא קיימות יותר?) אין להיותו מוסלמי כמעט התייחסות.

ממליץ מאוד לקרוא! אבל לפני הקריאה, מומלץ לוודא שיש את המשך הסדרה בהישג יד.


טריגרים:
יש כמה חלקים עם מיניות, במיוחד סיפור אחד שכולל הרבה יותר מידי קטעים. הרוב מרומז ולא כולל גסות, ועדיין. לזכותו ייאמר שהכל נועד כדי לשרת את העלילה, ובניגוד לספרים אחרים אין מין לשם המין.
יש אלימות, מוות ומלחמה, אבל זה ממש לא ספר אקשן, כך שהכל מאוד ברקע ולא מובלט.

היום סיימתי אותו אחרי כמה שבועות של קריאה (בעיקר בסופ"שים).
נהניתי ממנו מאוד. הספר גורם לך להפעיל את הדימיון גם אחרי שמורידים ממנו את העיניים.
הסיפור האחרון קצת איתגר אותי (אני לא לגמרי סגור מה קרה שם) אבל לסיכום 9 מ-10.

היפריון, דן סימונס
סוגה: מד"ב
במילה אחת: קשקוש ארוך ומיותר
דירוג: 1 כוכב.

בקצרה: בעולם ששמו היפריון, מעבר לשלטון ההגמוניה האנושית, ממתין השרייק. ערב מלחמת יום הדין, כשגלקסיה שלמה שרויה במלחמה, שבעה צליינים יוצאים לעלייה לרגל האחרונה להיפריון בחיפוש אחר תשובות לחידות הבלתי פתורות של חייהם. למעשה, מדובר באוסף סיפורים אישיים של הגיבורים העטופים בסיפור רקע קלוש.

מד"ב: לא הגיוני ומופרך. אוסף רב של תיאורים מופרכים של מד"ב שהסופר קרא בספרים אחרים וניסה להתאים לספר הזה.

מתח: אין.

טכנולוגיה: הסופר הזה לא מבין בטכנולוגיה. הוא זורק שמות של עשרות כלים המוזכרים פעם אחת בספר ולא ברור למה משמשים - מיותר.

אלימות: כמעט ואין.

סקס: כמעט ואין.

מתאים ל: מזוכיסטים.

קריאה חוזרת: ממש לא.

ספרים נוספים בסגנון (שקראתי): בד"כ אני נמנע מלסיים ספרים גרועים.

סיכום: הרבה זמן ואנשים שונים המליצו לי על הספר, אז לבסוף קראתי אותו. הספר משעמם למעט שני סיפורים – של היהודי ושל ברונה. (הסיפור של היהודי, דווקא, היה יכול להפוך לספר קצת העומד בפני עצמו.) הסופר לא מבין במדע ופשוט המציא קישקושים עלאק מד"ב. לבוגרי אסימוב, היינלין ואחרים אני ממליץ להתרחק מהספר הזה.

תודה על הסיום המעלה חיוך ולא דמעה ....

אחד הספרים הבודדים שהחלק השני לא נופל מהראשון, מומלץ ...

חושש לגלות את העלילה לכן רק אדגיש שאפשר ללא שום בענ לצמצם את העלילה, נראה שהתפרע בתיאורים ומשיכת העלילה חות מזה ספר ענק מומלץ לכל החולים על ספרות הפנטזיה והמדע הבדיוני.

ציפיתי בקוצר רוח להתחיל את השני ולא התאכזבתי. העלילה מתחילה לאט אבל צוברת מהירות ככל שנחשפים לגילויים מרעישים. רעיונות טובים ואקשן אל מול חפירות פילוסופיות מעמיקות.
סביר לחלוטין ואני מצפה לקריאת השלישי.

הרבה זמן זממתי על היפריון עד שסוף סוף הגעתי אליו ברשימה שלי. אני אוהב ספרי מדע בדיוני שמאמצים אותך לחשוב. דמויות בעלות עומק, עלילות פתלתלות ובעיקר רעיונות מעניינים. עם זאת הוא לא כבד ולכן גם מי שאינו נמנה עם אוהבי הז'אנר יוכל למצוא פה עניין.
לכשעצמי, נשאבתי לספר (אחרי התחלה טיפה איטית) ומצאתי את עצמי בולע אותו בתוך זמן קצר. אני בהחלט מצפה להתחיל בקרוב את ההמשך.