בשבילי הספר הזה תופס מקום ממש מיוחד בלב, הספרים של ריק מלווים אותי בעשור האחרון. בדיוק לפני 11 שנים קראתי את הספר הראשון בסדרה הראשונה, הייתי בנקודה ממש לא פשוטה בחיי בתור ילדה והייתי חייב למצוא את המקום הבטוח שלי.
כמובן שמצאתי אותו בתוך הספרים אך הספרים של פרסי ג'קסון היו הנקודת אור שלי, הרגשתי שסוף סוף יש ספר שמדבר בול בגובה העיניים שלי עם דמות בגילי שגם לה אין חיים פשוטים. ומה שרק העצים את החוויה היה המיתולוגיה שזה היה הכניסה הראשונית שלי לעולם הפנטזיה. הספרים שלו תמיד כתובים בצורה הומוריסטית על מצבים לא הומוריסטים בעליל שזה בונוס עבורי כילדה מאוד צינית וממורמרת.
והפינה הכי חשובה נגעה בניקו. ניקו היה הדמות הראשונה שקראתי מהקהילה הגאה, לפני זה לא נתקלתי בשום ספר פנטזיה בגילי שמשלב דמויות מהקהילה ועוד בספר ילדים. כאחת שגדלה בבית ספר דתי ובשכונה שלי לא היה דיבור אמיתי על הנושא הזה תמיד הרגשתי לא לגמרי שייכת.
כמובן כשגדלתי יצאתי מהארון כבי, וכמובן שבערך באותו הזמן יצאה סדרת הספרים הזאת.
הסדרת הספרים הראשונה אי פעם שהיא סדרת פנטזיה לילדים ולנוער שהדמות הראשית שלה מהקהילה הגאה.
וכמובן שהסדרה הזאת לא נופלת משאר הסדרות שלו ולדעתי אפולו הוא הדמות הכי טובה שלו עד כה (סליחה פרסי) ההתפתחות האישית שלו היא מבין הטובות שנתקלתי בהם. ההומור העצמי והקבלה של מי שאנחנו ולקחת אחריות על הטעויות שלנו.
ספר סיום נהדר לסדרה נהדרת עם הרבה סגירות מעגל והמון בכי.
חובת קריאה לדעתי בין אם אתם בני נוער שלא מוצאים את עצמכם בקריאה לבין אם אתם מבוגרים שמחפשים את המתבגר שבפנים.

הזהרת ספוילרים רשמית!!!
ואווו כמה חיכיתי לסוף ובשעה טובה הוא הגיע ואני חייב להגיד לא התאכזבתי בכלל!!
אדבר כאן על כל הסדרה ( בטוח אפספס חלקים אז לא לכעוס!) בסדרה יש גיבור כל כך לא מושלם וזה כה נחמד , טוב כמובן שזה גם מייאש כי יש לו כל כך הרבה אויבים ( ורובם בצדק) לראות את כל השינוי שלו מאל נפוח ואדיוט לבן אדם טוב , נהנתי מאוד גם בגלל שרואים את כל גיבורי הסדרות הקודמים ( היקום המיתולוגי של ריק ריירדן)
אז אני חייב להגיד נהנתי!
הסיום של הסדרה היה מדהים מכל הקטע עם האצי מערה נהנתי , יצורים מגניבים ביותר( וכמובן הרבה יותר מתורבתים מכם!!)
אבל הקטע הכי טוב (בין הטובים פשוט היה הרבה) היה האפילוג אחרי שהוא חוזר להיות אל ומבקר את כולם עם וייל וניקו, עם פרסי ואנבת'וכמובן עם מג וחבורתה
וכל מחנה החצויים היווני והרומי
וכמובן שכל הקרבות היו מאוד טובים גם מול פיתון גם מול נירון (איזה מספק היה כשנירון מת!)
ובקיצור מי שלא קרא שירוץ עכשיו לקרוא!!!1

אין כמו ריק ריירדן,

חיכיתי לספר האחרון בסדרה, יש לי מחסום קריאה ובקושי קוראת גם המצב והכל לא משפר את ההרגשה, ויחסית לקח לי יותר זמן לקרוא אבל כל מה שהמתין והיה באמצע עצר....

אז הספר המגדל של נירון שהוא החמישי והאחרון בסדרה חכיתי בקוצר רוח.. בגלל שזה סדרה לנוער ידעתי שחייב להסתיים במשהו טוב, אבל הטוויסטים הרבים בסדרה ובספר במיוחד היה כיף לקריאה.

אני לא רוצה לעשות ספויילרים, אבל, לפי הכריכה האחורית זה הקרב האחרון של לסטר "אפולו" פופודלס נגד נירון ונגד פיתון הנחש, זה גם המבחן של מג שגם היא צריכה להילחם עם "האבא המאמץ" שלה שהוא רוצח אכזר.
איך כל העניין הסתיים והאם לסטר יחזור להיות חזרה אפולו או אל חייבים כמובן לקרוא, אבל לנו אוהבי ריירדן הוא לא מאכזב בכלל. רוצו לקרוא מתאים לו 5 כוכבים.
תהנו. שבת שלום והמון המון בריאות ושנשמע רק דברים שמחים.

ביקורת ראשונה שלי בסימניה, יאי!
אזהרה: הביקורת עלולה להכיל ספוילרים.
-----
אז הנה.
סוף כל סוף, ריק ריירדן הוציא ספר המשך לסדרה שלו.
כמובן שבתור אחת שקראה את כל הספרים על היוונים והרומאים מ"פרסי ג'קסון - גנב הברק" ועד ל"גורלו של אפולו - המבוך הבוער" ואפילו את הסדרה של מגנס צ'ייס (או שמא מגנוס כמו שנכתב עליו בחלק מהביקורות?), ברור שאני ארוץ לקנות את הספר החדש שהוא הוציא.
ספר לפני אחרון בסדרה של גורלו של אפולו, איך אפשר שלא?
כמובן, כמו כל הספרים שלו שקראתי עד עכשיו, אין ספק שגם הספר הזה לא פחות טוב מקודמיו. הוא מעניין ומרתק, מצחיק וציני, והדמויות הראשיות (מג ואפולו) מאוד מעניינות.
את אפולו התחלתי לחבב בערך מאמצע הספר הראשון, למרות הזחיחות המעצבנת שלו ("הפרצוף האלוהי שלי", "הגוף האלוהי שלי", "הישבן האלוהי שלי"...). במהלך הספרים שמחתי לקרוא על השינוי שהוא עבר במהלך הסדרה, שאולי היא הכי טובה אחרי הסדרה הראשונה של ריק על המיתולוגיות, שהיא כמובן "פרסי ג'קסון".
מג... חמודה, מעצבנת, ילדותית ואוהבת חדי קרן, אבל אל תתנו לכל אלה להטעות אתכם - היא מסוגלת להרוג לבדה עדר שלם של זומבים אם צריך. אני לא כל כך אוהבת את האופי שלה, אבל היא בהחלט נחמדה ומאוד מעניינת.
אני חושבת שהפרש הגילאים בין שתי הדמויות הראשיות הוא אולי אחד הדברים הכי גאוניים שריק עשה (אל בן 3000-4000, שהיה פעם חתיך, אתלטי וכמובן לוהט, הפך לבן שש עשרה שמנמן [Body Positivity] ומחוצ'קן ונאלץ לשתף פעולה עם ילדה שמנמנה [Body Positivity], שתלטנית וקשוחה, בת שתים עשרה). אחרי כל כך הרבה ספרי נוער שבהם הגיבורים הראשיים הם תמיד בני נוער ובני נוער ובני נוער, זה בהחלט היה מפתיע לקרוא סיפור מנקודת מבט... בוגרת יותר, כביכול.
אם יש עוד משהו שאהבתי, אלה כמובן פרנק, הייזל וריינה, שמאוד התגעגעתי אליהם, והיה נחמד לפגוש אותם שוב, אחרי שהפעם האחרונה הייתה בגיבורי האולימפוס.
בנוסף, הסצנות של המלחמה בקיסרים לקראת הסוף היו ממש חזקות. אני לא אתן ספוילרים לגבי זה, אבל אני אגיד שלושה דברים:
מערה.
אש יוונית.
קפטן תחתונים.
(המבין יבין.)

אני לא אומרת שהספר הזה מושלם. יש לו כמה מגרעות, קטנות אמנם, כי בכל זאת, בואו נודה, גם אם זה נראה ככה, שום דבר לא מושלם.
אני לא אתחיל לעבור כאן על כל דבר ודבר, כי יש דבר אחד ספציפי שהטריד אותי ושאני חייבת לפרוק אותו איכשהו ואין לי איפה מלבד כאן, והוא כמובן אחת הדמויות הראשיות בספר הזה.
ואני מדברת כמובן על לוויניה אסימוב.
הו, לוויניה אסימוב. מה נגיד ומה נאמר...
ציפיתי ליותר ממך. ציפיתי יותר לשמוע על הרקע שלך והכול, אבל כנראה שריק התעצל או לא רצה לעורר פרובוקציות, אני לא יודעת.
הכול התחיל כשאפולו שמע את שם משפחתך (אסימוב, שם משפחה יהודי) ושם לב לשרשרת המגן דוד שעל צווארך (סמל היהדות). ישר עלה לי חיוך גדול על הפנים, כי - היי! סוף סוף יש דמות יהודיה ראשית בספרי פנטזיה לנוער, ועוד זה מוזכר באופן ברור למדי!
אבל אז אמרתי לעצמי, "רגע, אולי היא לא באמת יהודיה? כי אם היא יהודיה, מה היא עושה במחנה של חצויים רומיים?"
ואז פתאום הבנתי באופן סופי ש... אין לי מושג. אבא שלה ככל הנראה יהודי, אבל אימא שלה היא טרפסיכורה, מוזת הריקוד. האם היא באמת יהודיה? קשה לדעת, כי היהדות הולכת לפי האימא ולפי קשרי דם.
ואז פתאום היא סיפרה משהו בסגנון של "זה מביך לומר לרבי שהדייט לבת מצווה שלך היא דניאלה (שם משפחה יהודי כלשהו)."
יופי שהוספת דמות יהודיה וגם לסבית לרפרטואר שלך, ריק, אבל הקטע הזה עורר אצלי הרבה שאלות, כמו...
מה זה לעזאזל דייט לבת מצווה?!

אבל זה לא חשוב כרגע, כי אם היא מדברת עם הרב והכול, סביר להניח שהיא יהודיה.
אבל... זה ידוע שיש היסטוריה קשה בין היהודים לרומאים, בייחוד אלה שמאמינים ביופיטר וכל השאר. הרומאים החריבו את בית המקדש ובזזו אותו ורצחו המון יהודים. קיוויתי שתהיה התייחסות כלשהי מצד לוויניה או אפולו לעובדה הזאת; קיוויתי שנקבל מידע על הרקע של לוויניה, משהו שיבהיר איך לעזאזל המשפחה היהודית שלה (גם אם היא רפורמית או משהו כזה) קשורה לאלים היווניים והרומיים, ולמה לעזאזל זה לא מפריע (או שכן?) למשפחה שלה (בייחוד לאביה) שהיא נמצאת במחנה של אלה שאבות אבותיהם התעללו באבות אבותיהם של היהודים? ואיך אפשר לשכוח שהיהדות היא נגד אמונה באלילים, ובפרט האלים היווניים והרומיים? קיוויתי שיהיו תשובות על זה בשלב כלשהו בספר. קיוויתי אפילו לשמוע הסבר קטן ופשוט כמו "הזמנים השתנו, הרומאים הם לא כמו שהיו פעם" (אפילו שזה די משתמע מהעובדה שכיום הם נלחמים רק באלים, ענקים ומפלצות, אבל עדיין), או משהו כמו "האלים הם רק ישויות חזקות, הם לא אלוקים בכבודו ובעצמו", אבל סיימתי את הספר כשהשאלות האלה עדיין בוערות במוחי.

הרגשתי כאילו ריק דחף לספר דמות יהודיה רק כדי לסמן וי: "אתאיסט? (מגנוס צ'ייס) יש. מוסלמית? (סמירה אל עבאס) יש. מלא מלא מלא אנשים שמאמינים באלים יווניים, רומיים וכדומה? (רוב הדמויות של ריק בערך) יש יש ויש. רגע, מה חסר? אה, חסרה יהודיה!"
זה הרגיש לי מאולץ, כאילו הוא עשה את לוויניה יהודיה רק בגלל שהמעריצים היהודיים שלו דחקו בו לעשות דמות כזאת. לא היה שום ביסוס ליהדות שלה מלבד שם המשפחה שלה, המגן דוד של השרשרת שלה וזה שהיא סיפרה על הדייט לבת מצווה שלה (שוב - מה זה דייט בת מצווה? מה הקשר בין דייט ובת מצווה? באמת יש דבר כזה? אני לא חושבת שכתוב באיזשהו מקום בספרות היהודית שצריך שיהיה לך בן או בת זוג בגיל שתים עשרה לכבוד הבת מצווה, ועוד שהרב אמור לדעת את זה. למה אף אחת מהדמויות האחרות לא שאלה על זה או אפילו על בת מצווה באופן כללי? למה אף אחד לא תהה אפילו במחשבות שלו לגבי זה שהיא יהודיה במחנה של עובדי אלילים? זה הגיוני לתהות לגבי זה, לא?)

אם כבר הזכרנו את סאמירה אל עבאס ממגנס צ'ייס... דווקא האמנתי לדמות הזאת. בהתחלה הרמתי גבה לנוכח העובדה שהיא מוסלמית במקום של נורדים (ועד כמה שידוע לי, עבודת אלילים אסורה גם לפי האסלאם), אבל כמובן שהיא הבהירה את הקשר בין הנורדים למוסלמים (הוויקינגים פגשו את המוסלמים במהלך ההיסטוריה), ומה היא חושבת על זה שהיא מוסלמית שאמורה להאמין באללה אבל היא גם חצי אלה נורדית (מה שאמרתי קודם היה משהו שהיא אמרה באחד הספרים, "האלים הם רק ישויות חזקות. את כולם ברא אללה.") ואפילו החגים והמועדים שהיא חוגגת, כמו הרמדאן שהיא צמה בו במהלך הספר השלישי. ניכר שהיא דמות עם רקע מאוד מפותח, בשונה מלוויניה. במשך כל הספר קיוויתי לקבל תשובות כמו שקיבלתי מהדמות של סמירה, אבל בגלל שלוויניה ככל הנראה מתכוונת להישאר במחנה יופיטר בתפקיד בכיר ולא לחזור לניו יורק עם אפולו ומג, אני מניחה שהתשובות לא תגענה בספר החמישי, אם בכלל.

אם ריק באמת רצה לכתוב משהו על הרקע שלה ונאלץ למחוק את זה מחשש לפרובוקציות או לא יודעת מה, או לא נתן לדמויות שלו לשאול שאלות על היהדות של לוויניה מחשש שזה יראה כאילו זה מפריע להם מסיבה כלשהי (אנטישמיות למשל), אני מתנצלת על הקטילה הזאת, כי אחרי הכול, אני אוהבת ותמיד אוהב את ריק ואת ספריו, גם אם הוא עושה טעויות לפעמים.

לסיכום: הספר מרתק, קליל ומותח. הדבר היחיד שגרם לי להוריד לו כוכב אחד מתוך חמישה היה בעיית האמינות. אם אני אקבל תשובה לשאלת הרקע של לוויניה באחד הספרים הבאים, הוא בטוח יקבל חמישה.

ונסיים בנימה אופטימית ומעוררת מחשבה:
נכון שהזכרתי את המושג "Body Positivity"? מעניין אותי לדעת מה יקרה בספר החמישי: האם ריק יחליט שאחרי שהכול ייגמר (וסביר להניח שהכול ייגמר בספר החמישי ואפולו יביס את פיתון, יוכיח לאבא שלו זאוס שהוא ראוי ויחזור לאולימפוס כל זה), כשאפולו יוכל לשנות צורה שוב - האם הוא יחזור לדמותו האלוהית, או שמא הוא יחליט לאמץ את המראה החדש שלו?
חומר למחשבה.

נ״ב (תוספת מאוחרת): נזכרתי שגם הדמות של סמירה מעט בעייתית, כי אם קביעת הדת לפי האסלאם הולכת לפי האב, ואבא של סמירה הוא לוקי - אל נורדי - האם היא באמת מוסלמית? עכשיו כשאני חושבת על זה, זה נראה כאילו ריק עשה את זה בכוונה תחילה...

אני ממש לא אהבתי את הספר, הכתיבה לא הייתה זורמת ונתקעה ובאיזשהו שלב מצאתי את עצמי מחפשת באינטרנט את התקציר של גורלו של אפולו כדי שאוכל לומר לחברה שלי שקראתי אותו ושנדבר עליו.
אה וכן, אני ממש אוהבת את הסדרות של ריק ריירדן מפרסי ג'קסון ועד 39 רמזים אבל את ה בכלל לא אהבתי.

סוף סוף סיימתי...לקח לי יחסית המון זמן בגלל כל מיני תקלות משפחתיות... שגזל מזמני הפנוי... אבל עכשיו הצלחתי למצוא את הזמן ולסיים בכיף.

הספר מעולה מעולה מעולה.... הדבר היחיד שביאס אותי וזה סוג של ספויילרון קטנטן
###
שיש ספר חמישי... זהו.
###
בספר זה כמו שכתוב בתקציר אפולו או בשמו הארצי לסטר פפדוליסטר ביחד עם מג נלחמים בשביל להציל את מחנה החצויים יופיטר, המחנה הרומי. את המחנה רוצים לתקוף קיסרים רומיים ביניהם קליגולה האכזר... איך הם מתכננים, איך נקרא המלך השלישי... ועוד צריכים לקרוא...
תענוג לקרוא את ספרי ריק ריירדן אנחנו מקבלים את המיתולוגיות בצורה מהנה וכיפית ורוצים עוד ועוד לקרוא את העלילות, פה אפולו הוא המסמר מספר קצת מעבר "לסיפור" הרגיל כיוון שהוא כרגע בן תמותה אז הזיכרון שלו מוגבל ודברים מהעבר הוא לא בדיוק זוכר... במיוחד דברים נוראים שעשה...

שווה לקרוא אל תוותרו ותגידו רק לנוער מצחיק, ומהנה.

אני בת 19.
זה כלמה שעבר לי בראש כשהחזקתי בידי את הסר והתלבטתי האם לקנות אותו. סעמק, גם אם ריק ריירדן יכתוב לי על כמה דפים צמודים במסטיק בעתק הדבק את האלבום של בריטני ספירס ויקשר לי את זה איכשהו לפרסי ג'קסון אני אקנה את זה. עם הידיעה הברורה הזאת הוצאתי את מה שנשאר באותה תקופה מהמשכורת הצבאית שלי על הספר הזה... וגם השני בעודי מחייכת מקצה אחד של אוזן לשני.
אני בת כמעט 20 כל מה שעבר לי בראש כשפתחתי את הספר לקרוא אותו.
אבל לספר אין באמת גיל. ונוכחתי לגלות עוד פעם כמה שהכתיבה של ריק טובה. כן היא קלילה ומלאה בהומור הכי משובך שיש, אבל אל תתנו לו להטעות אותכם. העלילה קולחת ולא משעממת אפילו לשנייה, ואל תגרמו לי להתחיל לדבר על הדמויות כי אני לא הספיק. באמת.
אני באמת לא יודעת איך הוא עושה זאת אבל כל ספר יותר טוב ויותר מצחיק מהקודם. כן העלילה קצת חוזרת על עצמה וחלק מהדמויות גם כן.
אני באמת ממליצה לא לדלג, גם אם מישהו פה חשב שהספיק לו מריק, תאמינו לי שלא כדי לפספס.
הייתי רוצה להודות לריק בהזדמנות זאת על כך שכתב על דמויות עם מיניות שונה. הייתי רוצה לחשוב על כך שאם הספר היה יוצא לפני עשר שנים אולי היה לי יותר קל להתמודד עם היציאה מהארון ולאחרים קצת יותר קל להבין ולהכיל.
המלצה קטנה קחו את הספר לנסיעות ארוכות, אפשר לסיים בנסיעה או שתיים בודדות והספר ממש קליל אז כן להתרכז בו ולהעביר את הזמן בכיף. :))

כמובן כשראיתי קניתי.
כמובן ש 39 הרמזים קדם לו ידעתי שאסיים ציק צאק. ונכון שסאפון הקדים אותו... אז סוף סוף סיימתי.

שוב אפולו ממשיך במשימתו למצוא את האורקל השלישי.. הם, הכוונה לאפולו, מג וגרובר, עוברים במבוך ומצליחים בקושי לצאת ממנו אל מקום שהוא יותר ממדבר הוא מקום שממה ואש תופת ושריפות קורות השקם וערב. ובתוכו יש מקום אחד ירוק עם קקטוסים בחממה ישנה....

אנחנו מגלים שמג מכירה את המקום....למה ואיך תצטרכו לקרוא.
הדבר היחיד שאני יכולה לומר כספויילר זה שנשארים עם הלשון בחוץ ויש ספר רביעי....
אנחנו בספר זה מגלים מי הם 3 הקיסרים ולמה...
שווה שווה לקרוא את ריק ריירדן הוא אלוף בכתיבת סיפור על בסיס מיתולוגיה. גם הגדולים מאיתנו תקראו... אני לא שולטת במידע על המיתולוגיה אז כיף לקרוא את הסדרות האלה. ומחכה כבר בכיליון עיניים לספר הרביעי שלדעתי יהיה האחרון בסידרה זו.

*המבוך הבוער – גורלו של אפולו 3*

אמ;לק: כן או לא? וואו. כן. יותר כן אפילו מהכן שאני אומרת על ספרים של ריק ריירדן בדרך-כלל. כן.

תקציר מגב הספר:
"דרומה צא השמש, כך נכריז,
מבוך אפל עד ארץ להט קץ..."
אפולו וחבריו שוב יוצאים לדרך, הפעם לקליפורניה, בחיפוש אחרי האורקל השלישית. אומנם הם מצפים למזג אוויר חמים, אבל שום דבר לא מכין אותם לשממה ( =^.^= שיממון! =^.^= ) שהם פוגשים - מבוך לוהט מתפרש מתחת לפני האדמה והופך את הארץ הירוקה למדבר! ( =^.^= סימן קריאה! =^.^= ) לרוע מזלו של אל השמש, הנבואה שולחת אותו אל המבוך הזה בדיוק. כדי להגיע לאורקל הכלואה בין הלהבות על אפולו וחבריו לגבור על קיסר צמא דם, להילחם ביצורים שעירים עם אוזניים עצומות, לחמוק ממכשפת עם בעיות משפחתיות ולהביס סוס מדבר עם פתיל קצר. העניינים מתחממים! ( =^.^= סימן קריאה! =^.^= )
המבוך הבוער הוא הספר השלישי בסדרה גורלו של אפולו, שמחזירה את הקוראים לעולמם של פרסי ג´קסון וחבריו, בהרפתקה מותחת ומצחיקה ( =^.^= כן? מצחיקה?! טוב, הספר הזה שנון כמו כל ספר ריק ריירדני, אבל יש בו חלקים שיצחיקו אותך רק אם אתה סדיסט =^.^= ) עם הגיבור הכי אנושי שאֵל מהאולימפוס יכול להיות.
עוד סדרות מיתולוגיות של ריק ריירדן: פרסי ג´קסון והאולימפיים, גיבורי האולימפוס, משפחת קיין והאלים המצריים, מגנס צ´ייס והאלים של אוסגרד. ( =^.^= מומלצות בחום =^.^= )
ואז יש כל מיני אנשים לא מעניינים שממליצים על הספר בצורה כושלת והרבה פחות מבריקה ממני.

ומה אני חשבתי:
סוף-סוף, לאחר הבטחות שווא רבות, תקוות ואכזבות, הוא כאן – גורלו של אפולו 3! או: מה הסיבה לכך שבשבועות האחרונים היה חם במידה כה גיהנומית, שפייסבוק הציע לי להצטרף לקבוצה בשם "קיץ הוא המצאה של סמולנים". ובכן, מסתבר שקיץ הוא המצאה של קיסרים רומיים מרושעים!
אפולו ומג יוצאים להציל עוד אורקל בחברתם של חצויים אהובים מספרים קודמים – והפעם גרובר (נכון שהתגעגעתם אליו?) ג'ייסון ופייפר. טוב, אני יודעת שהרבה ממעריצי ריק ריירדן פחות אוהבים את ג'ייסון כי הוא כזה מושלם, אבל בכנות, אני לא מבינה למה – הכוחות שלו לא חזקים בהרבה משל כל חצוי (חזק) רגיל, וזו לא אשמתו שהוא חתיך. האם יצליחו החצויים, הסאטיר והאל-לשעבר להציל את קליפורניה מטיטאן אש מתפרע שמבעיר את מבוך דיידלוס ומעלה את הטמפרטורות לרמות בלתי-הגיוניות? (וגם את ישראל, על הדרך? מתחיל ממש להימאס לי מזה). האם יצליח אפולו להציל את האורקל חובבת התשבצים שלו, למרות שהיא הזהירה אותו בפירוש שלמצוא אותה יהיה לצעוד ישר לתוך מ', 6 אותיות (כלומר מלכודת), של הקיסר? קיסר שיש לו משהו אישי נגד אפולו? (מה חדש?) וכל זאת, כמו תמיד, במגבלת זמנים בלתי-אפשרית? אלוהים יודע! רגע, אפילו הוא לא יודע – כי עכשיו הוא בנאדם בשם לסטר פפודופולוס!
אני חייבת להזהיר אתכם. זה לא ספר ריק ריירדן רגיל. כבר בפסקה הראשונה בספר אפולו מזהיר אותנו שהפעם זה הולך להיות גרוע, באמת גרוע, והוא לא מגזים. ריק ריירדן הרגיל אותנו לסופים טובים – שהדרך אליהם רצופה סכנות מטורפות ומצבים נואשים, כן, אבל בסוף הגיבורים תמיד נחלצים ברגע האחרון, תמיד מצליחים במסע החיפושים – אבל אני מתחילה לחשוב שאולי הוא עשה את זה רק כדי שנתחיל לקבל את ההצלחות האלה כמובנות מאליהן, ואז נחטוף הלם כפול ומכופל כשהמציאות תתנפץ לנו בפנים. אני לא אומרת שהסוף רע לגמרי, או לא טוב לגמרי, או משהו בכלל, כי להגיד דברים כאלה יהיה מן ספוילר. אני רק אומרת, אל תקראו את הספר בעמידה, כי בנקודות מסוימות יתכן בהחלט שההתרחשויות יגרמו לכם ליפול על התחת ולהיחבל קשות בישבנכם.