דירוגים › הסדרה המוערת

ספר מעולה ומקסים. יצירת מופת עולמית. רשמית, כפי שכותב הסופר, "הספר נועד בראש ובראשונה להנאתם של ילדים וילדות אבל, אני מקווה, שלא יהיה בכך כדי לגרום לגברים ונשים להימנע ממנו." להלן פירוש למשפט הנ"ל: לילדים וילדות מומלץ מאד לקרוא ספר קלסי

החמצתי הרבה קלאסיקות בילדותי, שהיום אני מתגייסת להשלים. הוריי אינם אנשי ספר, בלשון המעטה. סיפורי ג’וחא הוא הכותר הספרותי ביותר בביתם. אל תשאלו אותי איך יתכן, אך בדרך נס מצאתי את שאהבה נפשי בספריה העירונית בגיל צעיר מאוד. שם פגשתי את חסמבה, ג’ינג’י, א

אח, דיסני, דיסני... לפעמים אתם עושים כל כך טוב, כל כך מדויק... שיניתם לחלוטין את כל עולם הקולנוע. אתם יוצרים ילדות יש מאין, לוקחים סיפורים, מחזות, אגדות - ומעבדים אותם לצורה מיוחדת שכל כך מאפיינת אתכם. לפעמים, העיבודים שלכם עולים בהרבה על המקור. שלגי

היה לי מאוד מעניין לקרוא את פיטר פן "למבוגרים" - כך חוויתי את הספר המוער. זה לחוות את הסיפור המתוק הזה בעיניים אחרות, בשפה שונה ולהיזכר בסצינות - בעיקר המוסרטות דרך התיאור הספרותי הזה. ההערות בצד הטקסט מוסיפות להבנת הרקע - אבל פוגעות במידת מה ברצף ש

אני חושב שאני לא יכול לתאר את הספר טום סוייר טוב יותר מאשר המילה "חמוד". הספר הזה הוא פשוט חמוד בכל רמ"ח אבריו. אני אסביר. ניגשתי אל הספר מבלי לצפות לשום דבר (חוץ מהקטע עם הגדר, שאת זה כולם מכירים) ונשבתי בקסמו מיד. תחושה דומה עברה בי כשקראתי

בחנות ספרים ותקליטים בסוהו לונדון 1995, ביקשתי מהמוכרת את The piper at the gates of dawn - היא ניגשה למקינטוש וכעבור כמה דקות חזרה עם ספר מעוטר בכריכה קשה: The wind in the willows (הרוח בערבי הנחל). אני כמובן התכוונתי לתקליט שיחליף את העותק השחוק שהי

מכירים את התחושה שאחרי ביקור ברכבת שדים או רכבת הרים בלונה פארק כאדם בוגר? אבל כזו שמתרחשת אחרי זכרון ילדות מאותו מתקן... זוכרים משהו גדול ועוצמתי, ואז כבוגרים נכנסים והתחושה שונה לגמרי ופתאום הכל נראה הרבה יותר קטן והרבה פחות מרשים...והתחושה שמתלו

מעולם לא התלהבתי מהסיפור של הילד שלא רצה לגדול, זה שקוראים לו פיטר פן. כל המופעים, הסרטים והעיבודים השונים שפגשתי מדי פעם בילדותי ועד היום בעצם, לא השפיעו עליי באופן שבו אגדות אחרות השפיעו, כמו למשל הקוסם מארץ עוץ; אך מסיבות אישיות, החלטתי לקרוא את פ

הרבה זמן רציתי לקרוא ספר של מארק טוויין, ובביקורי האחרון בספרייה במקרה נתקלתי בספר ההרפתקאות של טום סוייר. מיד בראותי את הספר, נזכרתי בסדרה המצויירת המבוססת עליו (או על הרפתקאות הקלברי פין, אבל הדמויות משותפות) , שכל כך אהבתי לצפות בה בתור ילדה, ויד

מקסים! לילדים ולילדים בנפשם. אינטראקציה קסומה ומלאה בערכים (חברות, אחריות). והכול דרך סיפור הרפתקאותיהם המלבב של ארבעה יצורים זעירים - בעלי חיים שלא תמיד אהודים: שהרי כמה מאיתנו חובבי חפרפרות, גיריות או קרפדים? קסום ומזכיר בדרכו את סיפור הרפתקאותיה

אין ספק שזה לא ספר ילדים. חשבתי ככה, אבל השפה שבו קשה מאוד להבנה לילדים קטנים. זהו ספר על ילדים, על הרפתקאותיהם- אך אינו מנוסח בלשון המיועדת להבנתם של ילדים. ודווקא בגלל זה, זוהי מיטב ספרות ההרפתקאות. אין ספק שהספר הזה הוא פנינים של חוכמה. אפשר להתעמ

אני כבר לא בת -16 כמו בתה של טופי שביקשה ממנה לקרוא לה קטע מתוך "עליסה בארץ הפלאות " לפני השינה. הייתי רוצה להיות בתה של טופי שתשב ותקריא לי מתוך הספרים המופלאים הללו ,ובמצוקתי הרבה - כי טופי לא נמצאת שם בשבילי, הקראתי לעצמי את הספר הזה -הנהדר המיוחד