סבתא שורדת | סיפורי סבתא
[סבתא למה יש לך שיניים כל כך
מעטות]
אל תעני, אני יודעת, אני מכירה
את הסיפור ההוא, על הזאב הרע
את לא אוהבת לספר, ובכל מקרה, בשביל מה
אנחנו כבר מזמן בשלב של "ותקומה"
ואנחנו, אנחנו הניצחון שלך,
אנחנו הניצחון
נכון?
ותגידי, מה יותר מעורר גאווה
מנכד שבא עם המדים מהצבא?
(אבל את נועצת מבט בנעל שחורה וגבוהה
הנעליים, הנעליים, את מנידה ראש בתמיהה.
ובכלל, פה זה בני ברק ולא נעים
מהשכנים).
[סבתא למה יש לך עיניים כל כך גדולות]
כדי לראות אותנו, כל כך הרבה נכדים ונינים
שששש אסור לספור, עין הרע, עין הרע, עין
הרע כבר מאחוריך, ברוך ה',
עכשיו יש רק נחת
שתזכי לראות את כולם מתחתנים!
תגידי, למה את נאנחת?
[סבתא למה יש לך פנים כל כך
קמוטות]
זכית לאריכות ימים, ברוך ה', ברוך ה',
אורך ימים ושנים
למי מגיע יותר מלך, תגידי, ובכלל,
מישהו הרי צריך לחיות את כל השנים
של האחים והאחיות וההורים והאחיינים
תכף אחפש לך במאגר המידע
את דפי העד שמילאת. לא נורא ששכחת
את השמות, הכל כתוב
תראי, כל כך הרבה חיים קטועים, רק את זכית,
הקדוש ברוך הוא זכר אותך
בזכרון טוב מלפניו,
(אבל את אומרת ששכח).
ככה זה, ניצולי שואה
אנשים חזקים, יודעים להסתדר, נאחזים בחיים
בכל כוחם, נכון?
הרבה שנים צריך כדי לעכל כזה ניצחון
אנחנו צובעים אותך פסים-פסים
ציונות, העפלה, שואה ותקומה וגבורה
אבל אני עוד זוכרת אותך מול הבחורה
שרצתה לשווק לך אנציקלופדיית שואה
"השואה זה אני" אמרת והמשכת ללכת
ושוב אמרת "השואה זה אני" רק אני
שמעתי
את השואה המלעילית שלך
יוצאת ממך ומתכנסת בך
והחיים נאחזים בך, נועצים ציפורניים,
אף פעם לא מרפים
אף פעם לא היו לך מרפקים
נו, זכות שכזאת, באמת
אורך ימים ושנים
כמה, כמה שהם ארוכים
ובודדים
[סבתא למה יש לך אוזניים כל כך
לא שומעות]
בילדותי היית מספרת לי
במילים צפופות עד
שאידו את האוויר
וקולך דעך
ודממתי
עכשיו, אני והילדים ואת -
בכיסא גלגלים
אומרת מילים
שאינם מבינים
הם שרים לך שירים
שאינך יכולה לשמוע
שאלות מתפוגגות אל האויר
נמסות אל תוך
נשיקות
על לחייך הקמוטה
בלילות בלי שינה אני מנסה
להעלות באוב
את לילות ילדותי בהם
שברי סיפורים
היו מתרסקים בחלל
שבינינו -
אך אין בעלת אוב
עוד מעט ואין דור
המילים התאדו ונותר לי רק
החלל שביניהן
ומה אומר לבני
ביום ההוא
(*)נכתב במקור כשסבתי עוד היתה בחיים
[סבתא למה יש לך שיניים כל כך
מעטות]
אל תעני, אני יודעת, אני מכירה
את הסיפור ההוא, על הזאב הרע
את לא אוהבת לספר, ובכל מקרה, בשביל מה
אנחנו כבר מזמן בשלב של "ותקומה"
ואנחנו, אנחנו הניצחון שלך,
אנחנו הניצחון
נכון?
ותגידי, מה יותר מעורר גאווה
מנכד שבא עם המדים מהצבא?
(אבל את נועצת מבט בנעל שחורה וגבוהה
הנעליים, הנעליים, את מנידה ראש בתמיהה.
ובכלל, פה זה בני ברק ולא נעים
מהשכנים).
[סבתא למה יש לך עיניים כל כך גדולות]
כדי לראות אותנו, כל כך הרבה נכדים ונינים
שששש אסור לספור, עין הרע, עין הרע, עין
הרע כבר מאחוריך, ברוך ה',
עכשיו יש רק נחת
שתזכי לראות את כולם מתחתנים!
תגידי, למה את נאנחת?
[סבתא למה יש לך פנים כל כך
קמוטות]
זכית לאריכות ימים, ברוך ה', ברוך ה',
אורך ימים ושנים
למי מגיע יותר מלך, תגידי, ובכלל,
מישהו הרי צריך לחיות את כל השנים
של האחים והאחיות וההורים והאחיינים
תכף אחפש לך במאגר המידע
את דפי העד שמילאת. לא נורא ששכחת
את השמות, הכל כתוב
תראי, כל כך הרבה חיים קטועים, רק את זכית,
הקדוש ברוך הוא זכר אותך
בזכרון טוב מלפניו,
(אבל את אומרת ששכח).
ככה זה, ניצולי שואה
אנשים חזקים, יודעים להסתדר, נאחזים בחיים
בכל כוחם, נכון?
הרבה שנים צריך כדי לעכל כזה ניצחון
אנחנו צובעים אותך פסים-פסים
ציונות, העפלה, שואה ותקומה וגבורה
אבל אני עוד זוכרת אותך מול הבחורה
שרצתה לשווק לך אנציקלופדיית שואה
"השואה זה אני" אמרת והמשכת ללכת
ושוב אמרת "השואה זה אני" רק אני
שמעתי
את השואה המלעילית שלך
יוצאת ממך ומתכנסת בך
והחיים נאחזים בך, נועצים ציפורניים,
אף פעם לא מרפים
אף פעם לא היו לך מרפקים
נו, זכות שכזאת, באמת
אורך ימים ושנים
כמה, כמה שהם ארוכים
ובודדים
[סבתא למה יש לך אוזניים כל כך
לא שומעות]
בילדותי היית מספרת לי
במילים צפופות עד
שאידו את האוויר
וקולך דעך
ודממתי
עכשיו, אני והילדים ואת -
בכיסא גלגלים
אומרת מילים
שאינם מבינים
הם שרים לך שירים
שאינך יכולה לשמוע
שאלות מתפוגגות אל האויר
נמסות אל תוך
נשיקות
על לחייך הקמוטה
בלילות בלי שינה אני מנסה
להעלות באוב
את לילות ילדותי בהם
שברי סיפורים
היו מתרסקים בחלל
שבינינו -
אך אין בעלת אוב
עוד מעט ואין דור
המילים התאדו ונותר לי רק
החלל שביניהן
ומה אומר לבני
ביום ההוא
(*)נכתב במקור כשסבתי עוד היתה בחיים