תמיד רציתם להיות גוש של קרח,
חסרי כל טיפת רגשות?
תהיתם איך מרגיש אדם שיש לו הכל
אך לא רוצה כלום?
שאלתם את עצמכם פעם
בשביל מה בכלל צריך להרגיש משהו?
אני יודעת את התשובות. את כולן.
כשחסמתי את עצמי בחומה ראשונה
הייתי קטנה, מריבה של ההורים.
עם השנים החסימה הפכה להיות חלק ממני,
כמו עוד חוש. כמו עוד עור.
בכל פעם שקרה משהו שהיה עלול
לעורר אצלי רגש כלשהו מלבד זעם-
הייתי הופכת את עצמי לגוש של בטון.
חומה בצורה של זעם וכוח רצון.
ואז הוא הגיע.
הוא היה כל מה שרציתי-
וכל מה שלעולם לא יכולתי לקבל.
כל רגע במחיצתו היה אושר.
כל רגע הרג אותי.
באותה תקופה, נהייתי מכורה לשריון שלי,
לחומה.
השתמשתי בה הרבה יותר ממה שכדאי, רצוי
או חכם.
הייתי צריכה ללכת,
אני יודעת את זה היום,
אבל התעקשתי.
ואז כבר היה מאוחר מדי.
הקרח סיים לכסות אותי.
חסרי כל טיפת רגשות?
תהיתם איך מרגיש אדם שיש לו הכל
אך לא רוצה כלום?
שאלתם את עצמכם פעם
בשביל מה בכלל צריך להרגיש משהו?
אני יודעת את התשובות. את כולן.
כשחסמתי את עצמי בחומה ראשונה
הייתי קטנה, מריבה של ההורים.
עם השנים החסימה הפכה להיות חלק ממני,
כמו עוד חוש. כמו עוד עור.
בכל פעם שקרה משהו שהיה עלול
לעורר אצלי רגש כלשהו מלבד זעם-
הייתי הופכת את עצמי לגוש של בטון.
חומה בצורה של זעם וכוח רצון.
ואז הוא הגיע.
הוא היה כל מה שרציתי-
וכל מה שלעולם לא יכולתי לקבל.
כל רגע במחיצתו היה אושר.
כל רגע הרג אותי.
באותה תקופה, נהייתי מכורה לשריון שלי,
לחומה.
השתמשתי בה הרבה יותר ממה שכדאי, רצוי
או חכם.
הייתי צריכה ללכת,
אני יודעת את זה היום,
אבל התעקשתי.
ואז כבר היה מאוחר מדי.
הקרח סיים לכסות אותי.