השתנתי בקניון.
במכנסיים.
מול החנות של הפיצוחים.
תקפה אותי חולשה. נשענתי על המקל כטובע והסכר נפרץ. רק לא ליפול . שום פקודה אחרת לא עברה.
השתנתי שלוש דקות. שעון היד היה מול עיניי וכל מה שיכולתי לעשות היה לעקוב אחר מחוג השניות.
הבן זונה בגד בי ביום הכי חם בשנה. חיכה שאלבש את המכנס הקצר והסנדלים ואלך לבנק.
הרגשתי את החום מתפשט , מחפש כיוונים ויוצר נחל איתן על רגלי השמאלית.
כשהסתיימה ההשפלה הפומבית חזר לי הכוח. התיישרתי כמה שהבן זונה מרשה לי והתחלתי לצעוד לכיוון היציאה נזהר לא להחליק על הסנדל הרטוב.
"היי היי אתה " צעקה אחרי המוכרת של הפיצוחים " השתנת פה . מה זה? היי "
הגברתי קצב ולא עניתי. מה את חושבת גיברת שאני לא יודע מה עשיתי. את חושבת שעשיתי זה בכוונה .מה את רוצה שאני אעשה? רוצה לשים עלי שלט – זה הזקן שהשתין בקניון.
" זקן מטומטם " עוד שמעתי אותה אומרת. דווקא חיבבתי אותה .
נערות חלפו על פני מצחקקות. איזה אידיוט קרא " מה קרה סבאלה? ברח לך?" . ראיתי פעם בסרט טבע צבועים שמקיפים אייל זקן. מריחים את חולשתו ,נושכים וצווחים עד שהוא נופל. אני לא אפול. ניסיתי להזדקף יותר .הבן זונה אותת לי שלא כדאי.
היציאה רק התרחקה ממני. ניסיתי לזוז מהר יותר אבל הבן זונה לא אוהב את זה . נידונתי לכליאה בקניון הזה. קבוצת צבועים רעשנית החלה להתקרב לעברי. ברגע של פאניקה ,נכנסתי לחנות הראשונה שראיתי, לקול הצלצול המתריע. ילדון חייכני עם מכנסיים צמודים להחריד ותסרוקת שלא הייתה מביישת טווס התקרב לעברי. הוא נעצר בין שני שולחנות עם בגדים מקופלים. אפשר להגיד שריח השתן שלי הגדיר טריטוריה.
"אפשר לעזור ?" החיוך קפא על פניו ושפת גופו דרשה שאעזוב חנותו. הוא התקדם צעד כדי לחצוץ ביני לבין הבגדים. צבוע אמיץ.
"אני ... לא...אה" כבר נפניתי לצאת. הייתי עייף , מבולבל ומעט מפוחד ממה שקרה אבל רגש אחר השתלט עלי. הרגשתי איך רגלי הופכות לפרסות ומאוזניי צומחות קרניים אדירות. "כן! היית לי תאונה אתה מבין?!" פרסותי נאבקו בשלג. קרבתי אליו לאט. הצבוע נסוג . אחד על אחד הם פחות מפחידים. "אני צריך מכנסיים חדשות , מידה 42 תביא איזה שניים שלושה אני רוצה למדוד ". הצעירים חושבים שלזקנים אין חוש הומור. הגעתי לשולחן והנחתי יד על זוג מכנסיים להביע רצינות. הצבוע הטווסי קפץ. " אני לא ....אררם....אני חושב ש....אין....בטוח" הגיע תורו לגמגם.
זה הספיק לי. הקור בחנות התלפף סביב עצמותיי והבן זונה החל לאיים בהשבתת איברים. נחרתי בבוז ויצאתי גבוה משנכנסתי.
מחוץ לקניון נעצרתי. סובבתי את הגב לצבועים והודיתי לשמש המייבשת. מחשבותיי נדדו ליואל. יואל היה צוחק על כל זה. הוא בטח היה אומר שעכשיו מה שנשאר זה להתערטל בפומבי ואפשר להגיד שעשינו הכול.
יואל סיפר לי פעם שאחרי המלחמה יצא בפאריס עם רומניה שמנה. היא הייתה ענקית ,אמר, והוא אהב את זה ואולי גם קצת אותה.הוא סיפר איך הייתה רוכבת עליו ,ידיה לוחצות את חזהו , ממלמלת ברומנית והוא היה מאבד לאט תחושה ברגליו ואז בידיו. הוא תיאר איך נשימתו הייתה נעשית כבדה יותר ויותר והוא התקשה להכניס אוויר , ומתוך המחנק אל מול שדיה הענקיים המקפצים היה מתפרץ לתוכה. הוא סיפר לי זאת רק פעם אחת אבל הזיכרון נצרב בראשי כאילו הייתי שם.
הזיקנה היא אישה שמנה שרוכבת עליך. לעיתים היא קופצת עליך בפראות , לעיתים מערסלת את פניך בין שדיה ,מסממת אותך בריחות ילדות, אך לרוב היא פשוט יושבת שם וממלמלת.משקיעה גופך ומרדימה לאט את איבריך. מועכת לאט את ריאותיך.
יואל החליק במקלחת לפני שנה .ושבועיים לאחר מכן כבר לא היה. הזיקנה רכבה עליו בפראיות פתאומית כמו על סוס ברודיאו, משאירה אותי בתור הליצן העצוב בצד.
כשהלב שלי חדל לרקוד סטפס התחלתי להתקדם לתחנת האוטובוס ונעצרתי. אני לא יכול לעלות ככה לאוטובוס .מה לעשות? פניתי לאחור ואז שבתי ופניתי לתחנה . פתאום הייתי שוב ילד אבוד על שפת הים. שלגון צהוב נוטף לי על היד ואימא אחת אבודה.איפה אימא? אני רוצה את אימא ! איפה הים ? מי כל האנשים האלה?.
תתאפס.
היו לי בכיס מטבעות לאוטובוס ולא יותר. כסף מזמין חוליגנים.
אני אצעד , חשבתי . זה רק 3 רחובות מפה.
זקן מטומטם ענתה לי הפיצוחית אתה תגיע מחרתיים וממילא אחרי מאה מטר תתמוטט. טוב מאוד ,עניתי. יבוא אמבולנס וייקח אותי. ואם תמות?
התחמקתי מלענות. אני לא תמיד אוהב את התשובה.
הוצאתי את המכשיר מהכיס. את זה לא אכפת לי שהחוליגנים ייקחו .
ישראל זה אבא.אני צריך שתאסוף אותי מהקניון. אני יודע שאתה עסוק ישראל . לא הייתי מבקש... אני לא צועק. כן כן הכל בסדר . אני צריך שתאסוף אותי. אתה תחזור אלי? אתה מבטיח?
השמש יקדה . הזעתי והייתי צמא. לא העזתי להיכנס לתחנה.
זאת עם החצאית הצהובה הייתה יכולה ללכת ערומה היו רואים לה פחות,לקחתי את הכדור הצהוב היום?, כן בטח! בארוחת הבוקר . מי זה מנסר פה?מה אכלנו? אה הביצה הנוזלית . מישהו צריך להגיד למוישה שהחואבס שלו..
אני חושב שנמנמתי על המקל כי כשהמכשיר צלצל כמעט נפלתי מבהלה.
"אבא?" לרגע לא זיהיתי אותה .אני שונא שהיא קוראת לי כך.
" ישראל אמר לי שאתה צריך הסעה מהקניון " . הסעה. כאילו שאני איזה ילד מפונק.
"אני אצלך עוד עשר דקות . תחכה לי ליד התחנה". היא ניתקה לפני שהספקתי להביע התנגדות.
הבן האידיוט שלי , פעם אחת אני מבקש ממנו טובה , והוא שולח לי אותה כדי להשפיל אותי יותר. אני כבר רואה אותה נותנת לי טיטולים בארוחת החג ומספרת לכולם מה קרה וכמה שזה לא נורא והיא בדקה ואלו הטובים ביותר וכולם מהנהנים בהבנה. זקן מסכן.
כל הזמן צוחקת זאתי וכולה צמידים שומעים אותה ממרחקים.
האוטובוס שלי נכנס לתחנה ואני כבר שקלתי בריחה אבל פתאום היא חתכה מלפניו וצפרה לי .
"אבא , אבא לכאן " אלוהים דרוס אותי עכשיו . איפה רוכבי האופניים כשצריך אותם. עכשיו כולם חושבים שאני יצרתי את הצורס הזאת.
נכנסתי לגיפ לקול צפירות האוטובוס מאחורי. ריח לימוני הציף נחירי רגע לפני שצחנתי גברה עליו.
" מה קרה שכחת את הכ.." היא נעצרה באמצע משפט . הסתכלתי לה ישר בעיניים מחכה לצחוקה.
" לא משנה,מזל שהמשרד שלי קרוב " אמרה ופרצה לכביש לקול צפירות רכבים מופתעים.
"אה, לכו חפשו את אמא שלכם . אבא , בפעם הבאה תתקשר אלי" .
בפעם הבאה!. כאילו אני מתכוון להפוך את זה להרגל. "בחיים אני לא חוזר לקניון הזה." פלטתי.
נסענו בשתיקה. כאשר בלמה מול המעון אמרה לפתע .
" לפני חודש הייתי בשיעור יוגה. יש לי מורה ייקית קשוחה כזאת" .
אם זה הולך לכיוון שידוך אני קופץ עכשיו מהרכב.
" בסוף השיעור היינו צריכים לעשות מחרשה . אתה יודע זה מין תרגיל כזה עם הרגליים מעל הראש לא משנה . המורה שלי באה ולחצה לי על הרגליים ובום . הפלצתי לה ישר לתוך הפנים".
בהיתי בה. התותבות כמעט החליקו לי מהפה.
" אררם , בכל מקרה מה שרציתי להגיד זה ששבוע לאחר מכן חזרתי לשיעור ועשיתי מחרשה כמו גדולה".
הודיתי לה על הטרמפ ויצאתי מהרכב באיטיות שלא הייתה מביישת צבי ים. הרגעתי את הבן זונה שעוד מעט יקבל מנוחת צהריים ושלא ינסה את הטריק עם הברכיים ופניתי לכיוון הכניסה .
האישה חסרת בושה. שדות חרושים הופגזו בראשי . הרגשתי משהו מבעבע בי ורק כשיצא הבנתי שאני צוחק.געגוע לפיסטוקים קלויים החל לעלות באפי . אולי שבוע הבא.