היא לא התכוונה לבגוד בו. בעצם, היא אפילו לא חשבה על זה אף פעם. מאז תחילת מירוץ הרמזים היא התאהבה בו - בנער האקטירני עם השיער המתולתל ובעיניו הירוקות שיכלה פשוט לטבוע בהן. ואז אבא שלה החליט לקחת אותה מסביב לעולם, כמתנת יום הולדת שלוש עשרה.
תחילה הם ביקרו ביוון, ואחר כך ברומא. ואז הגיעו לוונציה. בשיטוטיה בעיר פגשה נער יפה מראה וטוב לב בשם רובין. היא לא התכוונה שזה יקרה. היא לא התכוונה ליפול למים ולנשק אותו. היא לא התכוונה שניקו ישמע על זה ויכעס.
הרי אסור לו לכעוס, והיא, היא הגורם המרכזי לכעס שלו. לתסכול שלו. כי אולי הוא צדק, אולי לו מגיע יותר טוב ממנה. איזו מין חברה זאת שבוגדת בך מאחורי הגב שאתה במוסד פסיכיאטרי? רק נבלה. וזו אליסון.
והיא כחמישה הכל. היא טענה שזה לא נכון ושהיא לא בגדה בו אף פעם - אבל זה לא היה נכון. היא נהלה רומן מאחוריי גבו. באיזשהו שלב, אלי ניצלה אותו. ולמה? בשביל להראות לו שהיא חתיכת אפס. לא מגיע לה אותו.
בנתיים, היא מביטה על המכתב ומניחה את העיפרון בצד. המילים כאילו נחרטו בדף. אלי החזיקה את העיפרון באיטיות וכתבה בסוף. 'אני תמיד, אבל תמיד, אוהב אותך.'
היא לקחה את התיקים ויצאה החומה. סוגרת אחריה את הדלת.
עדיף זיכרון מתוק מאשר נערה שבגדה בו.
תחילה הם ביקרו ביוון, ואחר כך ברומא. ואז הגיעו לוונציה. בשיטוטיה בעיר פגשה נער יפה מראה וטוב לב בשם רובין. היא לא התכוונה שזה יקרה. היא לא התכוונה ליפול למים ולנשק אותו. היא לא התכוונה שניקו ישמע על זה ויכעס.
הרי אסור לו לכעוס, והיא, היא הגורם המרכזי לכעס שלו. לתסכול שלו. כי אולי הוא צדק, אולי לו מגיע יותר טוב ממנה. איזו מין חברה זאת שבוגדת בך מאחורי הגב שאתה במוסד פסיכיאטרי? רק נבלה. וזו אליסון.
והיא כחמישה הכל. היא טענה שזה לא נכון ושהיא לא בגדה בו אף פעם - אבל זה לא היה נכון. היא נהלה רומן מאחוריי גבו. באיזשהו שלב, אלי ניצלה אותו. ולמה? בשביל להראות לו שהיא חתיכת אפס. לא מגיע לה אותו.
בנתיים, היא מביטה על המכתב ומניחה את העיפרון בצד. המילים כאילו נחרטו בדף. אלי החזיקה את העיפרון באיטיות וכתבה בסוף. 'אני תמיד, אבל תמיד, אוהב אותך.'
היא לקחה את התיקים ויצאה החומה. סוגרת אחריה את הדלת.
עדיף זיכרון מתוק מאשר נערה שבגדה בו.